״סיפורי ערסים- ליאן ודניאל״ פרק 10

הרופא יצא מהחדר
״אתם יכולים לנשום הכל בסדר!…אוראל יצאה מזה״,אמר לנו וחייכתי
חיבקתי את תומר חזק ושמחנו
אחרי שחיבקתי את נתי שמתי לב שדניאל לא כאן..הוא הלך
בנתיים כלום לא היה יותר חשוב בישבילי מאוראל
נכנסנו לחדר היא שכבה במיטה ועיניה עצומות
כשרואים את אוראל בלי כל האיפור,בלי הבגדים המוגזמים,ואוראל הרגוע…רואים שאוראל היא מהממת…היא טובת לך רק קשה לה
עיניה נפתחו לאט לאט וכולנו התקרבנו אליה
״אני בגן עדן?״,שאלה וכולנו צחקנו
היא חייכה ועצמה את עיניה היא הייתה מותשת

׳מצטער שעזבתי…הייתי צריך לתת לך קצת להיות עם האחים שלך,אני שמח לשמוע שאוראל בסדר…אני התקשר אליך יותר מאוחר…אוהב אותך׳
דניאל שלח לי את ההודעה אחרי שישבתי עם אוראל בחדר,היא ישבה על מיטתה מחבקת את ברכיה ורואה סרט איימה איתי,הבנים הלכו לנוח סוף סוף ונשארתי איתה
חייכתי לעצמי אחרי ההודעה שלו
״או או מי המאוהב?״,שאלה אוראל והכניסה צ׳יפס לפיה
״מה?…על מה את מדברת?״,שאלתי משחקת את עצמי לא מבינה
״סתומה!…אך רואים שאת מאוהבת,עיינים הנוצצות,החיוך על הפנים,והמחשבות..נו מי זה?״,שאלה בחיוך
״טוב אבל זה לא יוצא ממך!״,אמרתי בחיוך והתקרבתי אליה,ישבתי לידה על המיטה
״דברי כבר קרציה״,אמרה
״זה דניאל…״,אמרתי
״דניאל? דניאל?…החתיך,המושלם,ההורס,המה…״,קטעתי אותה
״כן דניאל הזה!…״,אמרתי וצחקתי
״או פשי אחותי מצאת לך חתיכת מושלם!״,חייכה
הורדתי את ראשי והחיוך נעלם
״אוי נו ליאן לא…זה אולי לא יהיה אותו דבר…הוא בטח האחד שלך״,אמרה כשהבינה אותי
״זה…קשה לשכוח״,אמרתי בעצב
״זה עבר!…יש לך את דניאל עכשיו״,אמרה

~זכרון כואב~ לפני שנה

״את זאת שאני הכי אוהב ליאן״,אמר לי דביר
״אני אוהבת אותך״,חייכתי אליו
הוא נישק אותי וחיבק אותי חזק
עברנו שנה מושלמת!…
והיום הזה קרה…היום הזה שהוא חיכה רק לזה ואני עשיתי את השטות שלי…
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי,אהבתי אותו כל כך !
למחרת כשהגעתי לבית ספר המבטים של כולם היו עלי
הבנים צחקו והבנות הסתכלו עלי במורה מגעילה
על הלוקר שלי הייתה תמונה שלי…הבנתם
הייתי בהלם לא האמנתי שזה מה שקרה…
התפרצתי בבכי והצחוק שלהם רק התחזק…הורדתי במהירות את התמונה וחיפשתי את דביר
הוא היה מחוץ לבית ספר צחק עם החברים שלו
״למה עשית את זה?״,צרחתי עליו ודחפתי אותו
החברים שלו רק צחקו והוא איתם
״מצטער בובה…היית רק המשחק שלי!…חשבת שאני באמת התאהב בך?״,שאל
הדמעות התפרצו בחוזקה
״היי ליאן חכי…כמה את ללילה?״,אחד החברים שלו תפס את ידי
״עזוב אותי״,אמרתי לו
״למה ככה?…תני קצת להנות״,אמר לי דחפתי אותו ורצתי
נכנסתי לביתי ורצתי לחדרי
באמצע המדרגות אוראל הייתה ודחפתי אותה עם כתפי
״ליאן?״,שאלה מודאגת משהו שהיה לי מוזר…היא אף לא ראתה אותי בוכה ככה
נעלתי את הדלת ונעשנתי על הדלת,נתתי לעצמי ליפול לאט,חיבקתי את ברכי ובכיתי
הרגשתי בין רגע אך החיים שלי נהרסים
לא יצאתי מחדרי במשך שבוע,תומר ראה את התמונה שלי אחרי שברחתי
הוא לא רצה לדבר איתי בכלל על מה שעשיתי,אבל שמעתי שהוא ונתי פצצו את דביר מכות
והבטחתי לעצמי לעולם לא להתאהב….שזה רק משחק בישבילם…

חזרה למציאות

אחרי הסרט נרדמתי על הספה
זה היה חלק מהחלום שלי…דביר..
״ליאן…״,העיר אותי נתי בלחש
״מממ..?״,שאלתי בקול עייף
״קומי תומר יחזיר אותך לבית ותלכי לישון״,אמר לי
פתחתי את עיני,בחוץ היה קצת חשוך,בטח עכשיו חמש לפנות בוקר
קמתי לאט,אוראל ישנה כמו תינוקת ונתי כיסה אותה
״הצלחת לישון?״,שאלתי
״כן…״,חייך אלי
״יופי״,אמרתי
״אמ…נדבר בבית״,אמרתי והלכתי
היה משהו ביני לבין נתי שלא היה רגיל,לא בייתי מחוברת אליו כמו אל תומר,נתי ואני או שרבנו או שדיברנו כמו זרים
״ואה ואה איזה עייפה את״,צחק תוצר כשעליתי לאוטו
״שקט״,אמרתי לו בחיוך קטן ונעשנתי לאחור
״אך היה אתמול?״,שאל אותי
״אמ…בסדר״,אמרתי
הוא החזיר אותי לבית,הלכתי להתקלח מהר כזה,ונכנסתי למיטה,נרדמתי במהירות

מנקודת המבט של נתי

״יואו…הבהלת אותי״,אמרה אוראל כשהתעוררה
״עד כדי כך אני זוועה?״,שאלתי בחיוך
״כן!״,ענתה וחייכה
״אך את?״,שאלתי
״כמו…לא יודעת חח…אני בסדר גמור״,אמרה
״אוראל אני…מצטער על מה שאמרתי לך,אני כועס על מה שעשית אבל…אולי לא הייתי כאן בישבילך..״,אמרתי
״אני…עשיתי את הטעויות שלי,ואני מצטערת על זה נורא…״,אמרה
״מעכשיו!…אני לא עוזב אותך לשניה אוראל,כל זה נגמר!״,אמרתי לו
היא הנהנה לאט והורידה את ראשה
״אני אף פעם לא אמרתי לך את זה אוראל..את הכי חשובה בישבילי..״,ליטפתי את פניה והיא חייכה
היא התקרבה אלי וחיבקה אותי,חיבוק חזק ואמיתי