״מתעורר לי בלילה מסיוט שחלמתי, אך מהר אני מבין זאת מציאות שמכה בי״ עונה 2 פרק 8

•אבישג•

משטרה?..לא!,אני זוכרת שהבנאדם הזה
חטף אותי כשעוד לבש מדים של שוטר
מיד התרחקתי ורצתי,ברחתי מאותו אחד…

~פלאשבק~

רצתי מדביר,לא רציתי שהוא עוד יתפוס אותי,לפתע ניידת של משטרה נסעה
נעמדתי בכביש ונפנפתי לו עם ידי
הוא עצר
״בבקשה..אני צריכה לבית״,התחננתי בדמעות
״תכנסי..״,אמר לי
״מישהו נגע בך,עשה לך משהו?״,שאל אותי
״לא…פשוט…אני רק רוצה הביתה״,אמרתי
הוא נסע
מצחיק לרגע כי בכלל לא אמרתי לו את השם של האזור שלי
״אמ..ניראלי זה בכיוון אחר מהרחוב שלי״,אמר לי
בלעתי רוק מלחץ,אני אמורה לא להילחץ,הרי הוא שוטר,הוא אמור להגן עלי ולהחזיר אותי לבית..
״יצאנו מהעיר..״,מלמלתי בפחד
״אל תדאגי״,אמר לי בחיוך והתרכז בנסיעה
״אני רוצה לרדת..״,אמרתי בלחץ
הוא חנה את האוטו באיזה מקום
״את תהיי ילדה טובה..״,אמר לי
הוא נעל את האוטו ולא יכלתי לצאת
״אני מתחננת…״,אמרתי לו בדמעות
״הכל יהיה בסדר מעכשיו ילדה יפה שלי..״,הוא ליטף את שערי ואז סתם את פי עם ניר וחומר חזק שחנק אותי
ניסיתי לצעוק,להוריד את הידים שלו…אבל התחלתי להיחלש ועיני נעצמו…

~סוף פלאשבק~

•אליאור•

החלטתי שאני חייב להגיד לאריאל ואוראל
לכולם!,מלבד ההורים שלי
״טוב מה קרה כולנו חזרנו להיפגש?״,שאלה לירון בעצבנות
״תשבי דקה לירון..״,אמרתי לה
היא גלגלה את עיניה והתיישבה
״טוב מה קורה?״,אריאל שאל
״תקשיבו…לא קל לי להגיד לכם את זה,אני בעצמי לא מעכל
וזה לא אמין..״,אמרתי ועיני שקעו על השולחן
ראיתי במחשבות שלי את אבישג,באיזה מקום בודד וצועקת…כמה שאני רוצה להציל אותה,לדאוג לה כמו שצריך
״דבר ישיר אליאור..״,התעצבנה לירון
״אולי תרגעי קצת?״,אוראל אמרה לה
״שבי בשקט את״,אמרה לה
״תסתמו שניה!״,התעצבנתי עליהן
״בחודשים האחרונים אני..אני סוג של נקשר למשטרה כדי לחפש את הרוצח…
יותר נכון לעכשיו אין רוצח..אלה חוטף״,אמרתי
״מה זה אומר?״,אריאל שאל אבוד
״השוטר שחוקר את הנושא הרצח של אבישג..גילה ש…אבישג עוד בחיים״,אמרתי לא יכלתי להסתכל להם בעיינים
״מה השטויות האלה אליאור?״,אריאל קם בעצבים
״אני מנסה להבין כמוך אריאל…״,אמרתי לו ברוגע
״קברנו אותה!,היינו כולם בהלוויה שלה!,למה כשאני מנסה כמה שיותר לעבור אלה אתה מחליט לומר לי שהיא בחיים?!,מי אמר לך תשטויות הלא מצחיקות האלה?״,התעצבן,עיניו נצצו,הבנתי את הכאב שלו
״השוטר..הוא גילה לפני שירו בו,הוא אמר לי בבית חולים…״,אמרתי לו
״כן ברור!,אך לא להאמין לא?,דווקא כשהוא מגלה את האמת פתאום יורים בו,וכמובן הוא אומר לך אחרי שירו בו!״,אמר לי
״אריאל…״,אליאן שמה את ידה על כתיפו
״עזבי אותי,לכו כולם כוסאמק״,אמר לנו בעצבים והתקדם ליציאה
״אליאור…״,אליאן עמדה בדמעות היא לא מעכלת מה שעכשיו אמרתי

•אריאל•

עמדתי בפינה לבד,הדמעות זלגו מעיני,אבישג מתה!,למה פשוט להיות דוחה ולפתח לי ציפיות שהיא אולי חייה…
היא כל כך חסרה לי…כל לילה ולילה אני חולפ אליה,ולפעמים יש לי סיוטים עליה
פעם אני רואה אך שרוצחים אותה מול עיני,פעם שהיא איתי באיזה מקום לבושה בשמלת כלה ופתאום כתם דם על בטנה שניהיה יותר ויותר גדול
בעטתי בחוזקה בפחים,העפתי כמה לעבר הקיר והתיישבתי על הרצפה,נעשן על הקיר
אם אבישג חייה?,זה היום הכי מאושר שלי
אבל אם זה שקר אני בחיים לא הסלח להם
כמה שאני מנסה להתגבר כי היא מבקשת…לא…זה לא יכול לקרות
היא מתה!
קמתי והתחלתי ללכת
״אריאל נו חכה…״,אליאור יצא מהמסעדה ובא אחרי
״אין לי כוח לשיגעון שלך אליאור!,זה שאתה חושב שהיא חייה בעיה שלך!,תכניס לעצמך כבר שאבישג מתה…והיא לעולם לא תחזור!״,אמרתי לו בקול כואב
״אתה פשוט מכניס לעצמך לראש כדי לעבור אלה לגמרי…
בחרת לעבור כל כך מהר למישהי אחרת?״,שאל בעצבים
״סתום!,אתה לא מבין כלום בכלל…אין לי כוח לשטויות שלך״,אמרתי,הסתובבתי כדי להמשיך בדרכי
״ממה אתה בורח אריאל?,מהאמת?״,שאל
״אני לא בורח מכלום!,אני יודע…שאם אני האמין לכך שאבישג חייה…ואז פתאום
בבום זה היה רק שקר שהיא בעצם לא בחיים…זה יהיה הפעם יותר קשה״,אמרתי בעצב
הוא שתק,זרקתי לו מבט אחרון והמשכתי ללכת
לפתע כמו איזה מכונית בחורה נתקלה בי כשהיא רצה,היא נפלה על הרצפה וכולה מתנשפת
״אני מצטער…את בסדר?״,שאלתי אותה והתקופפתי כדי לעזור לה
היא מיד התרחקה,לא ראיתי את הפנים שלה כי הם היו מוסתרים עם שיערה
לפתע צמרמורת עברה בי,השיער,הצלקת שעל ידה כשנשרפה כשהייתה קטנה,זה…לא יכול להיות
מרוב שוק נפלתי על ברכי,התקרבתי אליה והיא הפעם לא התרחקה מימני
הזזתי את שיערה ומיד התרחקתי
אני פשוט חולם…מדמין!,זאת לא היא!
מרוב שאמרו לי שטויות אליה אני מתחיל לראות אותה בכל מקום .
אליאור עמד לידי והסתכל עליה בשוק
היא הסתכלה על שנינו במבט מפוחד,
מזווית עין ראיתי את כולם ליד הדלת של המסעדה מסתכלים עלינו
״אב..אבישג״,אמרתי בגמגום,השם שלה יצא מפי סוף סוף
היא רעדה מפחד והסתכלה עלי מתנשפת בחוזקה
דמעות זלגו מעיניה,היא קמה כשהיא נאחזת על הקיר
קמתי עדיין בשוק,ואז היא שוב פעם רצה וברחה מאיתנו
״אבישג!״,אליאור צעק לה