״מתעורר לי בלילה מסיוט שחלמתי,אך מהר אני מבין זאת המציאות שמכה בי״ פרקים 11+12 אחרונים

•אבישג•

פתחתי את עיני,שוב חדר בית חולים..
הרגשתי משהו מציק לי בפנים וכשנגעתי זה שרף
״שוג..?״,אליאור התעורר
עדיין ראיתי מטושטש,והכביה כאבה לי נורא
״היי…אך את?״,שאל אותי והחזיק את ידי
״אני…בסדר״,עניתי
אני נזכרתי בזמן השריפה,ראיתי לידי את אריאל,הוא היה מוחסר הכרה והוא הציל אותי!
״איפה אריאל?״,שאלתי
הוא הסתכל עלי ואז הוריד את ראשו
״אליאור..?״,שאלתי
״הוא במצב קשה…עדיין הוא לא התעורר״,אמר לי
קמתי מיד ונעצרתי כשסחרחורת תוקפת אותי
״היי..״,אליאור תפס אותי
״אנ..אני רוצה לראות אותו״,אמרתי
״את תיראי…תירגעי רק״,אמר לי
נרגעתי מעט ואז התחלתי ללכת,אליאור תפס אותי בצד השני
הגענו ליד החדר של אריאל
הוא שכב,מחובר לכמה מכשירים והיה מונשם
אני לא הסלח לעצמי בחיים אם הוא ימות
נעמדתי לידו ותפסתי את ידו
״אני השאיר אותכם לבד..״,אמר לי אליאור ונישק לראשי,הוא יצא מהחדר ונישארתי עם אריאל
״אני מצטערת…״,אמרתי ודימע זלגה מעיני

אחרי שבוע…
יצאתי מהבית חולים,נסענו לסבא וסבתא שלי
הלכנו לפני זה לבית שלי,החדר שלי נשרף לגמרי,כל הדברים שלי הלכו..

״נסיכים שלי!״,סבתא חיבקה אותנו חזק
כל תקופה נהיית קשה יותר ויותר…
״הכנו לכם אוכל טעים״,סבתא אמרה והתכוונה יותר לאלירן
תמיד מגיל קטן היה זה שאוכל הכי הרבה
ישבנו בשולחן לא יכלתי לגעת באכול שלי
שיחקתי עם הקציצות שבצלחת שלי וחשבתי
השנה הכי נוראית שעברתי,הרסתי לכולם את החיים עוד לפני
אליאור היה אמור להיות בצבא עוד
הוא ואוראל היו צריכים להיות ביחד בלי התינוק הזה,אליאן הייתה סוף סוף מי שהיא רוצה להיות…בלי שיזכירו אותי
אלירן היה ממשיך אם החיים שלו
ואריאל?…אריאל לא היה במצב הזה של גוסס…
הוא הציל לי את החיים,ואני בסך הכל רוצה שהכל יהיה אחרת..
״אבישג?..״,סבתא שלי העירה אותי מהמחשבות שלי
הסתכלתי עליהם,לא יכלתי להחזיק את הדמעות יותר
״סליחה..״,קמתי במהירות ויצאתי מהבית
התיישבתי על המדרכה ובכיתי
למה כל כך צריך להיות לי קשה…
למה לא מתתי!,הכל פשוט ניהיה סיוט!
״אל תאשימי את עצמך במה שקרה לאריאל..״,אליאור התיישב לידי ואמר לי בעדינות
״זה קרה בגללי…אם לא הייתי..״,התחלתי לומר
״אם לא היית מה?…את לא אשמה במה שקרה!,החלקת והבית עלה באש..״,אמר לי
״היית צריך לתפוס אותו ולא להציל אותי…הגורל שלו הוא לחיות…״,אמרתי והסתכלתי עליו בדמעות
״אל תגידי את זה אבישג…את חשובה שזה היה יותר קל עם היית מתה בשריפה הזאת?״,שאל אותי בעצבנות
הורדתי את ראשי ושתקתי
״אריאל לא סלח לעצמו,הוא לא הפסיק להאשים את עצמו כשעזבת…הוא ניסה הכל
הוא קיבל הכי קשה..״,אמר לי
״אני לא יכולה יותר אליאור..״,אמרתי לו
״דיי״,אמר לי
״לא…זה סיוט מיום ליום,הייתי צריכה למות,או לפחות זה לא היה צריך לקרות לו כלום!״,צעקתי בבכי
״די אבישג..״,הוא חיבק אותי אבל התרחקתי
״לא..״,בכיתי,שנאתי את עצמי!
״שש..די״,הוא חיבק אותי חזק עד שנרגעתי..

ההורים שלי החליטו שאני השנה קצת את האווירה שלי,שאני הטוס איתם לניויורק
והסכמתי,הייתי חייבת להתחיל מחדש את חיי
ביום האחרון שלי פה בארץ הלכתי לראות את אריאל
הוא שכב עדיין מוחסר הכרה
״אני מצטערת כל כך אריאל…״,אמרתי לו בדמעות,החזקתי את ידו החמה
״תתחיל מחדש את חייך..״,אמרתי,נישקתי אותו,נשיקה אחרונה
פתאום הרגשתי כמו באגדות,כשפתאום מהנשיקה של הנסיך שלך הכל נהפך למושלם,אריאל השלים את החסר שבי…
הסתכלתי עליו פעם אחרונה ויצאתי
״אבישג..״,הקול הצרוד שלו נשמע
הסתובבתי בהלם,אני בטח חולמת
הוא היה ער..
״אריאל..״,אמרתי בהלם והתקרבתי אליו
״אני..כל כך שמח שאת חייה״,חייך
״גם אני״,צחקתי
״אל תעזבי אותי..״,אמר לי
״אני יהיה חייבת אריאל…לטובת כולם״,אמרתי
״את זאת שעשית את כל הטוב…״,אמר לי
״אני אוהבת אותך..״,אמרתי לו בדמעות ונישקתי אותו שוב
אחרי כמה שעות שנשארנו ביחד הוא נרדם
״תאמין לי שזה לטובתך..״,לחשתי וקמתי
הגעתי לשדה התעופה
״תשמור עליהם אה?״,שאלתי את אליאור
״אל תדאגי …ואת בידיוק אותו דבר,בלי שטויות״,אמר לי
״מבטיחה..״,חייכתי
התחבקנו פעם אחרונה ואז עליתי על המטוס

אחרי כמה חודשים…

אוראל ילדה בן,הם קראו לו נתנאל
ילד מתוק…
כולם חזרו לשגרה שלהם,ואני אותו דבר,נרשמתי לבית ספר לאופנה שתמיד חלמתי וזה הלך די טוב
כל יום שעבר אריאל היה לי חסר..
כמה קיוויתי שהוא יפתיע אותי..
היום אני בת 19 וגרה בח״ול מי היה מאמין?
הייתי אחרונה במשרד וניסיתי לציר משהו חדש
התייאשתי מרוב עייפות וקמתי
התקרבתי למעלית כשלפתע הדמות שתמיד חיכיתי לו הופיע..
״אר..אריאל?״,שאלתי בהלם
״היי..״,חייך
״חשבתי..ש..״,התחלתי לומר
״חשבת הרבה..״,חייך
חיבקתי אותו חזק והתנשקנו
״אף פעם אל תעזבי אותי שוב!״,אמר לי
״אני מבטיחה!״,אמרתי בחיוך והתנשקנו שוב…

ועד היום אני ואריאל חיים באושר…