״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 8

נקודת מבט אליאן:
״כולנו סובלים כי אנחנו לא מושלמים, ובמקום לראות את הדברים הטובים שלנו אנחנו נתפסים בחסרונות ובדפקטים.
כולם רואים את מה שאין לנו במקום להתבלט במה שכן יש לנו.
ומה אם במקום לראות את הרע נראה את הטוב?
כי אף אחד אינו מושלם.״ (כמעט מלאכים)
כתבתי ביומן.
אחרי הריב עם זוהר ולירון ובעיקר עם זוהר, הייתי צריכה זמן לעצמי. לנוח, לחשוב על הדברים.
זה מדהים איך בנאדם שאני מכירה בקושי יומיים מצליח להשפיע עליי ככה.
״הבעיה שלך היא שאת לא יודעת ליהנות, את עסוקה בעתיד במקום בהווה, בזמן שאת מתרכזת רק בללמוד ובלרצות את כולם, אנחנו נהנים. ותאמיני לי שאת לא באמת מאושרת.״
המשפט שזוהר אמר לי לא יוצא לי מהראש.
ומה אם הוא צודק, ומה אם אני לא יודעת להינות ובמקום זה אני עסוקה במה חושבים עליי במקום להיות מי שאני רוצה להיות באמת, בלהיות אני האמיתית?

 נקודת מבט זוהר:
״וואו. זה היה חתיכת ריב, בחיים לא ראיתי את אחותי עצבנית ככה.״ אמר לירון.
אחרי הריב עם אליאן הייתי עצבני, מי היא שתגיד לי מה לעשות, מי היא שתקרא לי טיפש, מכירה אותי כולה יום וחצי.
״זוהר, עזוב אותה מה היא מבינה, היא רק ילדה קטנה, אל תיקח ללב.״ אמר לירון בניסיון להרגיע אותי.
זה מדהים, אני מכיר אותה רק יום וחצי גם זה בקושי והיא מצליחה לעצבן אותי ברמות שאפילו ערן לא הצליח לעצבן אותי.
״זוהר…״ מלמל לירון.
״אתם טיפשים, אתם זורקים את העתיד שלכם לפח!״ המשפט האחרון שאליאן אמרה לא מפסיק להדהד בראשי. 
מה פתאום כל כך אכפת לה מהעתיד שלי, היא לא מכירה אותי בכלל, מי היא שתגיד לי מה לעשות עם העתיד שלי?
״די נו, זה אפילו לא שווה שתחשוב על זה.״ אמר לירון.
״אני לא יכול, היא מוציאה אותי מדעתי.״ אמרתי בכנות.
״אני יודע, אני חי איתה.״ אמר לירון.
״תגיד, איך אתה מסתדר איתה בכלל?״ שאלתי.
״תראה, מצד אחד אני גם יכול להבין אותה. ההורים שלי דורשים ממנה להיות הילדה המושלמת, זו עם הציונים המעולים. היא נולדה לתוך שלמות.״ הסביר לירון.
״אני יכול להבין, אבל זה ממש מעצבן, הרצון הזה להיות מושלמת ולהפוך את כולם כאלה.״ אמרתי.
״אליאן היא בסך הכל חיילת, חיילת של ההורים שלי. הם שלחו אותנו ביחד לכאן בשביל שאליאן תשמור עליי שאני לא אעשה שטויות. בגלל זה אני לא כועס עלייה, חוץ מזה בכל הפעמים שהסתבכתי אליאן תמיד הייתה מחפה עליי, דואגת לי שאני לא אסתבך. 
אתה חושב שזה קל להיות הילד המושלם בבית, לא זה ממש לא קל, אתה חושב שזה קל בכל שנה לעזוב את בית הספר הקודם שלך ולעבור לבית ספר חדש, סביבה חדשה. היא בחיים לא התלוננה.״ אמר לירון.
וואו, לא ידעתי שזו אליאן, עכשיו זה מסביר לי כמה דברים עלייה.
״טוב… אפרופו אליאן אני אלך לבדוק מה איתה.״ אמר לירון והלך.ואז נותרתי לבדי עם המחשבות.
ואולי בכל זאת אני צריך להתנצל, זה באמת לא קל להיות הילד המושלם, זה שדורשים ממנו להיות תמיד בקונטרול, זה שדורשים ממנו להיות מושלם תמיד.

נקודת מבט אליאן:
״העתיד הוא מה שנעשה ממנו.״ כתבתי ביומן ואז לפתע נשמעה דפיקה על הדלת.
לא התייחסתי, המשכתי לכתוב, לא רציתי לראות אף אחד, רציתי להיות לבד. ואז הדלת החלה להיפתח.
״אליאן…״ שמעתי את קולו של לירון.
״מה אתה רוצה?״  שאלתי בקרירות וראשי עדיין היה מוסט לכיוון היומן.
״לדבר.״ הוא ענה.
״אז דבר.״. אמרתי והמשכתי לכתוב ביומן.
״די להיות תינוקת!״  צעק לירון וחטף את היומן מידי.
״מה אתה חושב שאתה עושה?״ שאלתי בחצי צעקה.
״מדבר עם אחותי הקטנה, או לפחות מנסה.״  הוא אמר.

נקודת מבט לירון:
״נו מה, באת להטיף לי?״ היא שאלה
״לא, בעצם… את יודעת מה, כן!״  אמרתי בחצי צעקה.
האמת זה ממש לא מה שבאתי לעשות, באתי להיות עם אחותי הקטנה, להגיד לה כמה אני אוהב אותה. אבל זה מה שיצא במקום.
״יופי, אז אני לא מעוניינת.״ היא אמרה בזלזול.
ואז היא קמה ממיטתה ופסעה לכיוון הדלת ופתחה אותה.
״להתראות לירון.״  היא אמרה כאשר עמדה ליד הדלת שהייתה פתוחה.
קמתי מהמיטה ופסעתי לכיוון הדלת.
״לא.״ אמרתי וסגרתי את הדלת.
״לך נו.״ היא אמרה ופתחה את הדלת שוב.
״לא.״ עניתי וסגרתי את הדלת.
״אולי מספיק, אולי תפסיקי כבר להיות ילדותית, להיות ביקורתית לשפוט אנשים, להתערב לאנשים בחיים. תפסיקי להתנהג כמו אבא ואימא!״  אמרתי בחצי צעקה.
הוצאתי החוצה את כל מה ששמרתי בפנים כל הזמן הזה, אמרתי את כל מה שתמיד רציתי לומר לה ולא העזתי לומר אף פעם.
״ילדותית, אני. איך אתה מעז לקרוא לי ילדותית, אל תשכח את כל הפעמים שעזרתי לך, שחיפיתי עליך, אתה יודע מזה כל שנה לעבור לבית ספר חדש, להתרגל לסביבה חדשה, אבל לא אמרתי כלום, רציתי שתהיה מאושר, אתה יודע מזה להיות הילדה הזו שכולם מחזיקים ממנה כל כך הרבה, אתה יודע כמה זה קשה להיות מושלמת?״ היא שאלה ודמעות עמדו בעיניה.
כעסתי על עצמי, כעסתי שהייתי כל כך חסר רגישות כלפיה, היא לא אשמה בכלום, היא לא אשמה בזה שאני בחרתי לזרוק את העתיד שלי לפח, היא לא אשמה בזה שאנשים חושבים שאני טיפש.
״אני יודע, אני מצטער.״ אמרתי ומשכתי אותה אליי לחיבוק.

נקודת מבט אליאן:
השיחה עם לירון עזרה לי להבין כמה דברים.
אולי אחרי הכל לא הייתי בסדר, אני חייבת למצוא את זוהר ולהתנצל, כי אחרי הכל הוא צודק, זה מדהים איך בנאדם שמכיר אותי רק יום וחצי הצליח לקרוא אותי כמו ספר פתוח, שהוא הצליח  לפגוע בנקודה הרגישה שלי.
״אני מצטערת.״ אמרתי בזמן שלירון ואני התחבקנו.
״אני לא היחיד שמגיעה לו התנצלות.״ אמר לירון.
ידעתי שזה יגיע, אבל אין מה לעשות, צריך לעשות את הדבר הנכון ולהתנצל בפני זוהר זה הדבר הנכון לעשות.