״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 44

נקודת מבט זוהר:
אחרי שכולם נכנסו לחדר של אליאן הגיע תורי.
נכנסתי לחדר של אליאן. זה מדהים, גם כשהיא ישנה היא כל כך יפה.
הריח של אליאן התפשט ברחבי בחדר, התיישבתי על הכסא שליד מיטתה.
״ליני שלי, האמת שזה קצת מוזר לי לדבר איתך ככה, אני לא ממש יודע מה להגיד,״ אמרתי ואחזתי בידה הקטנה והחמה.
״זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו?״ שאלתי. ״אני זוכר אותה מעולה, את הפעם הראשונה שפגשתי אותך, נפגשנו בקפיטריה, שחייכת אליי את החיוך הממכר שלך שגרם גם לי לחייך.״ סיפרתי ובלי ששמתי לב חיוך התפרס על פניי.
״והריב הראשון שלנו, עוד לא עברה שעה מאז שהכרנו והתחלנו לריב.״ צחקקתי.
״אפשר להגיד שבזכותך אני אחר, אני טוב יותר ממה שהייתי לפני כן. את לימדת אותי שהעתיד שלנו חשוב לא פחות מההווה, אני גרמת לי לפתוח את הלב שלי בפנייך, לבכות אחרי שנים שדמעה לא העזה לרדת מעיניי.״ סיפרתי ומחיתי דמעה שירדה מעיניי באותו רגע.  וליטפתי את לחייה.
״מאז אותו יום הבנתי שהתאהבתי, גם אם נשבעתי לא להתאהב שוב, הלב שלי כבר עשה תוכניות אחרות. בלעדייך אני אבוד, שום דבר לא הולך לי, אני עצבני, אני לא רגוע. את הסיבה לזה שאני קם בבוקר, אין מצב שאני נותן לעצמי לאבד אותך אחרי שאת שוב שלי.״ אמרתי בבכי.
״אוף, תראי מה את עושה את גורמת לי לבכות כמו ילדה קטנה, את גורמת לי להיות קיטשי, יפה שלי אני אחכה כמה שצריך, רק תתעוררי כבר.״ אמרתי וליטפתי את ראשה.
״קטנה שלי, בבקשה תקומי, את חייבת לקום, אל תוותרי עלינו.״ התחננתי.

נקודת מבט אליאן:
״מה זאת אומרת טעות?״ שאל השופט את אריאל.
״זה אפילו כתוב כאן.״ אמר אריאל בקולו המתוק כשנתן את הדף שהיה בידו לשופט.
״אליאן מרציאנו, תגיע אלינו באלפיים שמונים ושבע.״ הוא קרא מהדף.
״יש! אז זה אומר שאני לא אמות.״ צעקתי בשמחה.
וכל המבטים הופנו אליי. ״זאת אומרת…״  התיישבתי במקומי ומיהרתי להרגיע את ההתלהבות שהייתה בי באותו רגע.
״אז הודות לאריאל, אני נאלץ לפסוק שאליאן תחזור חזרה לעולם שלה.״ אמר השופט ודפק על השולחן עם הפטיש.
״תודה קטנצ׳יק.״ אמרתי לאריאל ופרעתי את שיערו.
״להתראות אימא.״ הוא אמר וחיבק אותי.
״טוב, אז אליאן כמו שכבר אמרתי את חוזרת לעולם שלך, כנראה שבאמת נוצרה טעות כשאני אתפוס את מי שאחראי לזה ראשים יעופו פה. בכל מקרה את תחזרי לעולם שלך, אבל את לא תזכרי כלום ממה שקרה כאן.״ אמר השופט.
״אריאל, תלווה את אימא בדרך למטה.״ אמר השופט.

נקודת מבט זוהר:
״זוהר…״ אליאן התחילה להתעורר.
״ליני שלי, אני לא מאמין.״ חייכתי.
״גם אני אוהבת אותך.״ היא חייכה.
״שמעת הכל, הא?״ שאלתי בגיחוך.
״מילה במילה.״ היא ענתה.
״אני לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי מאבד אותך שוב.״ אמרתי בכנות.
״אבל לא איבדת, וגם לא תאבד. שנינו זה לנצח.״ היא אמרה.
״אני אוהב אותך, כל כך אוהב אותך!״ אמרתי ודמעה זלגה על לחיי, אליאן מחתה את הדמעה עם ידה הקטנה. ואז התנשקנו.
כמה התגעגעתי אליה, יומיים בלעדייה והרגשתי נצח, שלא נדבר על חודש.
״אני אלך לקרוא לכולם, לספר להם שהתעוררת.״ אמרתי בחיוך.
״טוב.״ היא אמרה בחיוך.
״תנוחי קצת בינתיים.״ אמרתי ונישקתי אותה ויצאתי מהחדר שלה בריצה.