״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 43

נקודת מבט אליאן:
 אליאן ואריאל נעלמו.
״היי, אל תשאירו אותי פה לבד, לא שוב.״ התחננתי ונפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות.
לפתע שמעתי צחקוקים שבקעו מאחד החדרים, עברתי מחדר לחדר עד שהגעתי לחדר שממנו נשמעו הצחקוקים, נעמדתי בפתח החדר. בחדר היו אליאן ואריאל ועוד דמות שאותה לא הצלחתי לא זיהיתי.
״ומה היה אחר כך?״ שמעתי את קולו המתוק של אריאל.
״אחר כך, המפלצת הגדולה טרפה את כל האנשים.״ 
״די זוהר, אתה מפחיד את הילד.״ אמרה אליאן וחיבקה את אריאל.
רגע… זה זוהר בעוד עשר שנים,זה זוהר שלי?
זה אומר שבעוד עשר שנים אני אתחתן עם זוהר?
וואו, הוא נראה כל כך שונה, פניו הפכו לבוגרות הרבה יותר ככה שאי אפשר להכיר אותו, לא הייתי מאמינה שזוהר שלי וזוהר בעוד עשר שנים הם אותו אחד. טוב נו, אולי יש דמיון קטן.
״ראית מה זה אריאל, יש לך אימא פחדנית.״ אמר זוהר בגיחוך, הבטתי בהם בקיבוץ גבות ופתאום בלי ששמתי לב חיוך התפרס על פניי.
לפתע הרגשתי נגיעה על כתפי.

נקודת מבט לירון:
״מה… מה זאת אומרת תרדמת?״ שברתי את השתיקה, כולם היו המומים ואף אחד לא העז לפצות את פיו.
״כמו שאמרתי, היא יצאה מכלל סכנה. אבל כרגע היא שקועה בתרדמת.״ הסביר הרופא.
״מ-מתי, מתי היא אמורה להתעורר?״ שאלה תאיר.
״זה יכול לקרות בדקות הקרובות, זה יכול לקרות תוך כמה ימים, שעות ואפילו חודשים.״ אמר הרופא.
״חודשים?״ שאלתי בתדהמה.
״יש מקרים שכן, זה לוקח חודשים ואפילו שנים. אבל, יש משהו שאני חושב שיכול לעזור.״ אמר הרופא.
״שהוא?״ שאל זוהר בחוסר סבלנות.
״אני חושב שאם כל אחד יישב לידה שעה, שעה אחת. תוכלו לדבר איתה, לספר לה דברים שקרו, היא שומעת הכל, אולי זה יהיה מה שיצליח לעורר אותה.״ אמר הרופא.
״אז מתי מתחילים?״ שאלתי.
״מבחינתי, אפשר כבר מעכשיו. רק תקבעו מי נכנס ראשון.״ ענה הרופא.

נקודת מבט אליאן:
״נראה לי שמישהי כאן הלכה לאיבוד.״ שמעתי קול מאחוריי. 
״לירון, לירוני זה אתה?״ שאלתי בהתלהבות וקפצתי עליו בחיבוק. כל כך שמחתי, סופסוף אני לא לבד, לירון איתי והוא ישמור עליי.
״אני לא לירון, אני המלאך השומר שלך.״ הוא אמר.
״מלאך? מה זאת אומרת?״ שאלתי בבלבול.
״אני מייצג אותך במשפט מול אלוקים.״ הוא הסביר.
״משפט? משפט על מה?״ שאלתי.
״משפט שיקבע אם תלכי לגן עדן, או אולי לגיהנם.״ הוא הסביר.
״מה, אבל אני רק…״
״אין זמן, המשפט עומד להתחיל.״ הוא קטע את דבריי.

נקודת מבט לירון:
נכנסתי לחדרה של אליאן, סגרתי את הדלת אחרי בעדינות. התיישבתי על הכסא שליד מיטתה. במשך כמה דקות רק הבטתי בה, היא הייתה כל כך שלווה, רגועה, נראה שטוב לה.
״לא מאמין שהגענו למצב הזה, שאני מדבר ואת מקשיבה, שפעם אחת אני אדבר ואת לא תכנסי לי למשפט.״ אמרתי בגיחוך.
תוך כדי שדיברתי ליטפתי את ראשה.
״תראי מה זה, יום בלעדייך והכל מתפרק לנו, הכל מתפרק לי. אני אבוד בלעדייך, בלי אחותי הקטנה.״ אמרתי ודמעה זלגה מעיניי ומיהרתי למחות אותה.
״אליאן זה לא מצחיק, בבקשה תתעוררי.״ התחלתי לבכות. פעם ראשונה מזה שנים שלא בכיתי.
 
נקודת מבט אליאן:
״הנתבעת: אליאן מרציאנו, בת שבע עשרה וחצי תיק מספר 
3859595
הגיעה אלינו בעקבות הכשת נחש ברגל שמאל.״ הציג אותי השופט.
״אז אליאן, ספרי לנו קצת על עצמך.״ פנה אליי השופט כשעמדתי בדוכן העדים.
״לספר על עצמי, אני אליאן מרציאנו כמו שאתם יודעים, הבת של פאר ומתן, יש לי אח אחד וחבר מדהים, אני אוהבת לרקוד…״
״אליאן,״ פנה אליי השופט.
״את יודעת מה את עושה פה?״ הוא שאל.
״האמת שלא ממש.״ עניתי בכנות.
ואז השופט קרא לתובע.
״ליאל?״ הייתי המומה כשראיתי אותה וכל המבטים של האנשים שישבו באולם הופנו אליי.
״זאת אומרת…״ מלמלתי.
״לילית, הציגי לנו את עמדתך.״ ביקש השופט מהתובעת.
אז ככה היא קרויה שם למעלה, מדהים גם בגן עדן היא שטן.
״אליאן, נאשמת על יחס רע ומזלזל בחברים שלה.״ אמרה ליאל/ לילית.
״מה?״ שאלתי בפליאה.
״יש לי הוכחות שיוכיחו את זה.״ היא אמרה ולפתע נדלק מסך הטלוויזיה הענק בבית המשפט.
~פלשבק~
״אתה מטומטם!״ אמרתי בחצי צעקה. כל כך כעסתי על לירון, אנחנו הגענו לכאן בשביל להיות ילדים טובים יותר, לא בשביל לגרום לבעיות.
״אתה רואה, אפילו אחותך חושבת כמוני.״ אמר זוהר בגיחוך.
״אני אישית חושבת ששניכם מטומטמים!״ צעקתי מה שגרם לזוהר להוריד את החיוך שהתפרס על פניו.
״אתם טיפשים, אתם זורקים את העתיד שלכם לפח.״ אמרתי בכעס.
״את יודעת מה הבעיה שלך את?״ שאל זוהר בעצבים.
״אני מניחה שאדון גאון יגיד לי בעוד רגע.״ אמרתי בגיחוך.
״הבעיה שלך שאת עסוקה רק בעתיד ולא בהווה, אז נכון, אחיך ואני לא חושבים על העתיד שלנו, אנחנו מתרכזים בהווה, אנחנו נהנים.״ אמר זוהר.
 ~סוף פלשבק~

״אם זו לא הוכחה מספיק מוצקה אז אני לא יודעת מה עוד.״ אמרה לילית.

נקודת מבט תאיר:
אחרי שלירון יצא מהחדר של אליאן הגיע תורי, נכנסתי לחדר של אליאן, אליאן שכבה על המיטה, היא הייתה נראית רגועה מתמיד.
התיישבתי על הכסא שליד מיטתה, אחזתי בידה.
״היי אלי, קצת מוזר לי לדבר איתך ככה, שאת רק מקשיבה. האמת, אני לא ממש יודעת מה להגיד לך.
דבר אחד אני יכולה לומר בוודאות, מהרגע שהגעת לפנימייה את שינית אותי, מילדה שקטה ומופנמת הפכת אותי לילדה שונה, אחרת ממה שהייתי. אפשר להגיד שבזכותך אני וסתיו ביחד, בזכותך קיבלתי אומץ להגיד לסתיו את האמת, את לימדת אותי לא לפחד מעצמי ומהרגשות שלי, כשתתעוררי אני מבטיחה שאני לא אצחק עלייך לעולם. אני צריכה את החברה הכי טובה שלי בחזרה, אני מתגעגעת אלייך.״ התחלתי לבכות.

נקודת מבט אליאן:
״אני יכולה להסביר.״ אמרתי בהתגוננות.
״זה בסדר אליאן,״ המלאך השומר שלי הרגיע אותי.
״גם לנו יש הוכחות שמראות לגמרי אחרת.״ הוא אמר.
~פלשבק~
״נו די אליאן, אולי נעשה הפסקה?״ שאל זוהר בייאוש.
״קודם תפתור את התרגיל, ואחר כך נעשה הפסקה.״ אמרתי.
״בשביל מה? הרי ממילא זה אבוד.״ הוא אמר בייאוש.
״שום דבר לא אבוד, אני כאן, אני איתך ואני לא הולכת לשום מקום.״ אמרתי בנחישות.
~סוף פלשבק~

״וואו, אז מסתבר שבאמת הכל כתוב למעלה.״ אמרתי בפליאה.
״כן, זה בהחלט גורם לתמונה להיראות אחרת.״ אמר השופט.
״כבוד השופט, דווקא לי יש הוכחה שמראה בדיוק ההיפך.״ אמרה לילית.
~פלשבק~
״נו, אולי נעשה הפסקה?״ שאל זוהר בייאוש.
״דווקא מתאימה לי הפסקה.״ אמרתי.
״אבל קודם תסיים לפתור את התרגילים.״ אמרתי וחייכתי חיוך שובב.
״אליאן, בבקשה.״ הוא התחנן.
״מספיק להתבכיין תתחיל לעבוד.״ 
״אבל…״
״כמה שתפתור יותר מהר, ככה ההפסקה תגיע יותר מהר.״ אמרתי בחיוך.זוהר הביט בי ונאנח.
~סוף פלשבק~

״טוב, אם אין להגנה מה להוסיף אז שנעבור לגזר הדין?״ שאל השופט.
כולם השתתקו, האמת שבאותו רגע דיי חששתי ממה שעומד לקרות, כשחושבים על זה אני לא הילדה הכי נחמדה בעולם.
״שמעתי וראיתי הכל, אחרי חשיבה מעמיקה החלטתי…״
״רגע, כבוד השופט יש כאן טעות.״ אריאל התפרץ לחדר.