״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 39

נקודת מבט זוהר:
״אתה רוצה שנעשה מה?״ שאל עומרי בתדהמה אחרי שחיים הסביר לנו על מה המשימה שלנו, אני לא אמרתי כלום, הבטתי בחיים וגלגלתי עיניים, המשימה לא ממש עניינה אותי. 
״אין לי ברירה, אנחנו חייבים את היהלומים בידיים שלנו.״ אמר חיים.
״ממתי אנחנו פורצים לחנויות?״ שאל רועי בתדהמה.
״ממתי שאני אמרתי.״ אמר חיים בצעקה ודפק על השולחן וכולם השתתקו.
״מה קורה זוהר, אתה היחיד שלא אמר מילה עד עכשיו.״ אמר דור.
״נעשה מה שצריך ונגמור עם זה, העיקר שזה יהיה כבר מאחורינו.״ עניתי ביובש והסתכלתי על חיים בשנאה.

~פלשבק~
״אני לא שמעתי טוב, מה זאת אומרת לעזוב?״ שאל חיים בתדהמה.
״אני לא רוצה לעשות את זה יותר.״ אמרתי בכנות.
״תגיד, זה לא במקרה קשור לחברה החדשה שלך, נכון?״ הוא שאל בחשדנות.
״עזוב אותה. היא לא קשורה לזה.״ מחיתי.
״לי דווקא נראה שיש לה קשר לזה.״ הוא אמר בכעס.
״אמרתי לך שלא, אז לא!״ צעקתי.
״מה קרה פתאום, לפני שבוע היית מאוד נלהב בעבודה, ממש כמו פעם.״ אמר חיים.
״אני לא רוצח,״ אמרתי בחצי צעקה.
״לפני חודשיים, חזרת לכאן, התחננת אליי שאני אחזיר אותך לעבודה. אתה ידעת טוב מאוד למה אתה נכנס.״ אמר חיים בכעס.
״זה כבר לא מתאים לי.״ עניתי באותה נימה.
״תקשיב לי טוב, העבודה אצלי היא לא טיילת, לא באים מתי שרוצים ולא עוזבים מתי שרוצים. אתה נתת לי את המילה שלך, ואתה הולך לעמוד בה.״ הוא אמר בחצי צעקה.
״לך לעזאזל.״ מילמלתי בעצבים ויצאתי מחדרו של חיים.
״זוהר,״ הוא קרא לי. הסתובבתי אליו והבטתי בו בשאלה.
״אל תעשה שטויות.״ הוא אמר באזהרה.
~סוף פלשבק~

כשאני חושב על זה, אני עובד אצל חיים למעלה משנה. ואף פעם, אבל אף פעם לא הגענו למצב שחיים הרים עליי את הקול או אני עליו. ידעתי שלעזוב לא הולך להיות דבר כל כך פשוט, אבל בסופו של דבר אני עוד אמצא את הדרך החוצה.
״אני סומך עליכם שתעשו את העבודה בצורה הכי טובה שאפשר.״ אמר חיים. לאורך התדריך שתקתי, חיים ואני החלפנו בנינו מבטים קרים, הוא עוד כועס עליי, והאמת שגם אני עליו. חיים סיים לדבר על המשימה ולאחר מכן יצאנו מהחדר לתדרוך לפני המשימה.

*
נכנסתי לפנימייה דרך הפרצה בזהירות, כל הדרך הכתף לא הפסיקה לדמם לי, מסתבר שהחתך עמוק משחשבתי. פסעתי לכיוון הקפיטריה, חיפשתי בדברים של מזי אולי במקרה יש לה פלסטר או משהו לחטא בו את החתך. 
לפתע שמעתי רעש שבקע מהכיוון של המטבח, רצתי לכיוון המטבח וראיתי את אליאן.
(אתן יכולות לשמוע חלש)

היא הייתה לבושה בפיג׳מה קצרצרה אבל לא יותר מידי, כל כך התגעגעתי אליה, לריח שלה.
״מצטערת, לא התכוונתי להבהיל אותך, רק חיפשתי משהו לשתות.״ היא אמרה בקולה העדין.
״זה בסדר.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
״מה קרה לך בכתף?״ היא שאלה בבהלה ובהניחה את ידיה על פייה, כשהבחינה בכתף המדממת שלי.
״זה, זה סתם, נפצעתי במשחק כדורגל.״ שיקרתי.
״אני אביא חומר לחטא לך את זה.״ היא אמרה.
״זה בסדר, ליני,״ עצרתי אותה.
״זאת אומרת…אליאן.״ מיהרתי לתקן את עצמי.
״טוב, תוריד חולצה.״ היא אמרה.
״אליאן, זה בסדר. לא צריך.״ אמרתי ברוגע.
״טוב, אני הולכת להביא צמר גפן וחומר מחטא. תתארגן בינתיים.״ היא אמרה ויצאה מהמטבח.
הבנתי שאליאן לא הולכת לוותר לי כל כך מהר, פשטתי את חולצתי שהייתה ספוגה בדם מהחתך שלי.
״סעמק.״ נאנקתי מכאב בזמן שהורדתי את חולצתי, החתך עמוק יותר משחשבתי.
״זה הכי טוב שמצאתי בארון תרופות.״ היא אמרה כאשר נכנסה חזרה למטבח.
איך שהיא ראתה אותי היא השפילה את מבטה לרצפה, חייכתי לעצמי.
״זה קצת יכאב.״ היא אמרה באזהרה.
״אוקיי.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.

נקודת מבט אליאן:
שפכתי חומר מחטא על הצמר גפן, והנחתי על החתך של זוהר.
כל כך התגעגעתי אליו, ללהיות קרובה אליו, לריח שלו, לפנים שלו.
״איי!״ זוהר פלט זעקת כאב.
״מצטערת.״ אמרתי וחייכתי חיוך מעודד.
״זה בסדר.״ הוא אמר וחייך אליי חזרה חיוך מעודד.
״טוב, נראה לי שזה מספיק.״ אמרתי וזרקתי את חתיכות הצמר גפן הספוגות בדם לפח, ולאחר מכן חבשתי את הכתף של זוהר.
״תודה.״ הוא אמר בחיוך.
״בבקשה.״ עניתי וחייכתי אליו חזרה.
״אז איך עבר עלייך החודש?״ הוא שאל.
״בסדר.״ עניתי בקרירות וחייכתי חיוך מזויף.
״מה איתך?״ שאלתי בהתעניינות.
מה כבר הוא יכול לומר, מה אני כבר יכולה לצפות שהוא יאמר. אחרי הכל הוא נפרד ממני, בטח עשה חיים כל החודש הזה, עבר מאחת לאחת, הרי בסך הכל הייתי סתם אחת בשבילו, הוא הרי רגיל לעבור מאחת לשניה.
״רע, זה החודש הכי נוראי שהיה לי, חודש שאני מסתובב עם טעם של כלום,״ הוא ענה. האמת, התשובה שלו הפתיעה אותי.
״אני מתגעגע אלייך.״ הוא אמר לפתע.
״מה?״ שאלתי בפליאה.
״אמרתי שאני מתגעגע אלייך.״ הוא חזר על המשפט.
״מה קרה, נגמרו כל הבנות הטיפשות שנופלות לרגליך כמו סתומות.״ אמרתי בחצי צעקה ודמעות החלו להציף את עיניי.
״ליני,״ הוא ליטף את לחיי. כמה התגעגעתי למגע שלו.
״אליאן.״ תיקנתי אותו והרחקתי אותו ממני.
״להזכירך, אתה נפרדת ממני לפני חודש, שברת לי את הלב. אמרת לי שאתה לא אוהב אותי, שיחקת בי.״ אמרתי בחצי צעקה והדמעות שבעיניי יורדות בלי הפסקה.
״אני עשיתי טעות, ובכל יום שעובר אני רק מצטער על זה יותר, על כמה טמבל הייתי, שפגעתי בך.״ הוא אמר והתקרב אליי שוב.
״אתה שקרן זוהר, אני לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לך מהפה.״ צעקתי ודחפתי אותו ממני, הוא שתק והביט בי חסר אונים.
״אז מה, עכשיו אתה תתנצל, אני אסלח, אנחנו נחזור ואז תיפרד ממני שוב כי תרגיש שאתה מתחיל להשתעמם?״ שאלתי בצעקה ומחיתי כמה דמעות שירדו מעיניי.

נקודת מבט זוהר:
״אני לרגע אחד לא הפסקתי לאהוב אותך.״ אמרתי בכנות והתקרבתי אליה שוב.
״אתה שוב משקר!״ היא אמרה בקול שבור והרחיקה אותי ממנה, שוב.
לא יכולתי לראות אותה ככה, בוכה, נשברת. באותו רגע כל כך רציתי לחבק אותה ולנשק אותה, התגעגעתי אליה כל כך.
״אני, אני אוהב אותך.״ אמרתי בחצי צעקה.
״אני לא מבינה למה אתה מתאמץ בכלל, אתה אוכל עוד עשר כמוני לארוחת בוקר, תעזוב אותי כבר!״ היא צעקה.
״תסתכלי לי בעיניים, תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי אם אני משקר לך או לא.״ התחננתי.
״טוב, אני הולכת. לי זה הספיק,״ היא אמרה ופסעה לכיוון הדלת.
״תסתכלי לי בעיניים!״ צעקתי ואחזתי בידה בחוזקה.
״אתה מכאיב לי.״ היא אמרה ודמעות היו בעיניה.
״תסתכלי לי בעיניים, ואז אני מבטיח שאני אעזוב אותך בשקט.״ התחננתי.
״אם אתה אוהב אותי, אז למה, למה עשית לי את זה?
למה עשית לנו את זה?״ היא שאלה בחצי צעקה.
״כי פחדתי.״ עניתי והשפלתי מבט.
״פחדת ממה?״ היא שאלה.
״פחדתי לאבד אותך.״ אמרתי בכנות והבטתי בעיניה שהיו מוצפות בדמעות.
״למה שתאבד אותי?״ היא שאלה וקולה התרכך.
״פחדתי שאחרי שתגלי מי אני באמת את  לא תרצי להיות איתי.״ אמרתי בכנות.
״מה, זוהר, אני לא מבינה.״ היא אמרה בבלבול.
״לא באמת נפצעתי במשחק כדורגל, נפצעתי בזמן שפרצתי לאיזו חנות עם כמה חברים והחלון נשבר.״ אמרתי והשפלתי מבט.
״זוהר,״ מלמלה אליאן בבכי.
״אין לך מושג כמה אני מתחרט על זה. אבל אין לי ברירה,״ אמרתי בעצב. אליאן הביטה בי והבכי שלה התחזק.
כל שנייה שאני רואה אותה בוכה עוד חלק בלב שלי מתפורר.
״אמרתי לך, את לא צריכה אחד כמוני, שמסתבך כל הזמן.״ אמרתי בעצב.
״אני…. אני אעזור לך, אנחנו נעבור את זה ביחד.״ היא אמרה וקולה רעד.
״לא, אליאן,״ מחיתי.. 
״אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לאבד אותך. אנחנו נצא מזה ביחד.״ היא אמרה בעידוד וליטפה את לחיי, הנחתי את ידי על ידה שליטפה את לחיי.
״כל כך התגעגעתי אלייך.״ מלמלתי וחיוך קטן נפלט מפי, אליאן הביטה בי בחיוך, מחיתי עם אגודלי דמעה שירדה מעיניה.
כרכתי את ידיי מסביב למותניה והיא כרכה את ידיה מסביב לצווארי, שפתינו ריפרפו זו על זו ואז נסחפנו לנשיקה עדינה אך מלאת תשוקה.
כל כך התגעגעתי אליה, לשפתיה הרכות והבשרניות, לטעם המתוק שלהן, לריח הממכר שלה.
״אני אשתנה בשבילך. מבטיח.״ אמרתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.