״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 37

נקודת מבט אליאן:
״אליאן,״ נשמע קולה של אימא מבעד לדלת.
פקחתי את עיניי באיטיות, הבטתי מסביבי, שאריות של דמעות יבשות נותרו על לחיי, כל האיפור שלי מהיום בבוקר נמרח. 
״אז אחרי הכל זה לא היה חלום.״ מלמלתי בעצב.
״אליאן, תפתחי לי בבקשה,״ אימא המשיכה לדפוק על הדלת.
קמתי ממיטתי כשהשמיכה עוטפת את גופי ופסעתי לכיוון הדלת בצעדים מרושלים.

״איך את מרגישה?״ שאלה אימא בדאגה והתיישבה על מיטתי.
״נורא.״ עניתי בכנות והשפלתי מבט לרצפה.
״לא, אין לך חום.״ אמרה אימא לאחר שהניחה את ידה על מצחי.
״רוצה לספר לי מה באמת קרה בפנימייה?״ שאלה אימא בחשדנות.
״נפרדנו, זוהר ואני נפרדנו.״ עניתי בעצב.
״אויי, מותק שלי,״ אמרה אימא בעצב וחיבקה אותי.
״הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי. הוא שיקר לי כל הזמן הזה.״ אמרתי בקול שבור והדמעות לא איחרו לצאת.
״זוהר לא היה נראה אחד כזה, שישחק בך ככה.״ אמרה אימא בכנות.
״אבל מסתבר שזה מה שהוא, שקרן,״ אמרתי בבכי.
״מתוקה שלי, אני מבטיחה לך,״ 
״אימא, תעשי לי טובה ואל תתחילי עם היש עוד דגים בים, או בנים זה כמו אוטובוס,״ ביקשתי.
שונאת שמרחמים עליי, פשוט שונאת!
״מה את אומרת, אולי נזמין את פריאל ועדן, נעשה יום בנות?״ הציעה אימא ניגבתי את הדמעות וחיוך קטן נפלט מפי, הנהנתי בראשי להסכמה.
״טוב, אם אין התנגדות אני הולכת להתקשר לפריאל.״ אמרה אימא ויצאה מחדרי.
״אימא,״ קראתי לה כשהיא עמדה בפתח חדרי. היא הסתובבה אליי והביטה בי בשאלה.
״תודה על הכל.״ אמרתי בחיוך והיא החזירה לי חיוך ויצאה מחדרי.

~פלשבק~
״מה השעה?״ שאלתי את זוהר בזמן ששנינו שכבנו במיטה.
״מה זה משנה?״ הוא ענה וקירב אותי אליו.
״נו זוהר!״ האצתי בו.
״שבע וחצי.״ הוא ענה בקול עייף.
״אנחנו נאחר!״ אמרתי בבהלה.
״קום!״ אמרתי בחצי צעקה.
״די נו,״ הוא מלמל ומשך אותי למיטה, אבל אני לא וויתרתי. משכתי את השמיכה.
״נו אליאן.״ זוהר נאנח.
״אני אחכה לך עוד הרבה?״ שאלתי בחוסר סבלנות ונעמדתי מולו כשידיי מונחות על מותניי.
ואז זוהר משך אותי למיטה והתחיל לדגדג אותי.
״ד-די, זוהר אנחנו נאחר.״ אמרתי בין צחוק לצחוק ושנינו התחלנו להתגלגל במיטה.
~סוף פלשבק~

נותרתי לבדי בחדר, עם כל המחשבות, מיליוני שאלות מרוצצות בראשי.
למה הוא עשה לי את זה?
למה הוא עשה לנו את זה?
צלצול הפלאפון שלי קטע את מחשבותיי, על הצג התנוססה תמונה שלי ושל לירון.
עוד לא סיפרתי לו על מה שקרה, הוא בטח לא מבין לאן נעלמתי.
״היי לירוני.״ עניתי לשיחה.
״איך את מרגישה?״ הוא שאל.
״מה, אני…״ גמגמתי.
״אני יודע הכל, אני יודע איפה את, אני יודע מה קרה.״ הוא אמר.
 ״הוא סיפר לך.״ אמרתי.
״כן, אני רק לא מבין למה לא סיפרת לי.״ אמר לירון.
״לא יודעת, רציתי להיות לבד עם עצמי.״ עניתי.
״איך את עכשיו?״ הוא שאל בהתעניינות.
״בסדר, מתחילה לעכל.״ עניתי.
״אני מקווה שלא עשית לו כלום, לירון.״ אמרתי בדאגה.
אחת הסיבות שלא סיפרתי ללירון על הפרידה מזוהר, כי ידעתי שאם לירון ישמע את הסיבה האמיתית לפרידה הוא יהרוג אותו בלי לחשוב פעמיים.
״תאמיני לי, כל כך היה בא לי לפוצץ אותו מכות על זה שהוא שבר לאחותי הקטנה את הלב.״ הוא אמר בעצבים.
״לירון, אני לא רוצה שזה ישפיע על החברות שלכם.״ אמרתי.
״איך לא ישפיע, הוא פגע בך, שבר לך את הלב.״ הוא אמר בחצי צעקה.
״לירון, אל תהרוס את החברות שלכם בגללי.״ התחננתי.
למרות שזוהר פגע בי, שבר לי את הלב, גרם לי להבין שאין באמת דבר כזה אהבה. אני יודעת כמה לירון וזוהר הם חברים טובים, אני ממש לא רוצה שכל זה ייהרס בגללי, אני לא רוצה שלירון יאבד את החבר הכי טוב שלו בגללי.
״את מדהימה את יודעת, איך למרות הכל את מוצאת זמן לחשוב על אחרים.״ אמר לירון.
״תבטיח לי.״ לחצתי עליו.
״בסדר, מבטיח.״ הוא נאנח.
״מתי את מתכוונת לחזור לפנימייה?״ הוא שאל.
שתקתי. האמת, לא חשבתי על זה בכלל, אני לא חושבת שבזמן הקרוב אני אוכל להתמודד עם זוהר.
״אליאן?״ לירון העיר ממחשבות.
״בקרוב.״ עניתי באופטימיות.
״טוב קטנה שלי, אני צריך לסגור.״ אמר לירון.
״ביי לירוני,ד״ש לכולם.״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
מאוחר יותר עדן ופריאל הגיעו, עשינו ערב בנות, רבצנו מול הטלוויזיה וראינו קומדיות רומנטיות, טחנו גלידות ודברים מתוקים ללא הפסקה. 
אפשר להגיד שהן באמת הצליחו להרים לי את המצב רוח ולהשכיח ממני את זוהר לכמה שעות.

נקודת מבט זוהר:
~פלשבק~
אליאן ואני שכבנו במיטה שלי כשמבטינו פונים אחד לשני.
״אני אוהבת אותך.״ אמרה אליאן בחיוך ואני חייכתי אליה חזרה.
באותו רגע הייתי הכי מאושר בעולם.
״מה?״ שאלה אליאן וכיסתה את פנייה מהמבוכה, הנחתי את ידיי על ידיה אשר כיסו את פנייה והסרתי אותן מפנייה.
״גם אני.״ אמרתי בחיוך.
״גם אתה מה?״ היא שאלה וחיוך ממזרי התפרס על פנייה.
״אוהב אותך.״ אמרתי בחיוך. 
חייכתי הרבה פעמים בחיים שלי, אבל לא בכל הפעמים שבהם חייכתי, חייכתי חיוך אמיתי. אבל הפעם, אני יכול לומר בוודאות שכל חיוך שנפלט מפי הוא אמיתי, אני באמת מאושר.
אחזתי בפנייה בשתי ידיי, קירבתי אותה אליי והתנשקנו.
~סוף פלשבק~

הגיע הערב, את רוב היום העברתי במועדון של חיים, נתתי לעצמי לשקוע בעבודה בתקוה שתשכיח ממני את אליאן. מה שלא כל כך עזר, ניסיתי לנחם את עצמי שעשיתי את הדבר הנכון, שזה הכי נכון בשביל שנינו, מה שהתברר כטעות.
ולא נותרה לי ברירה אלא להמשיך ולהתנהג כרגיל.

~פלשבק~
״לא, זה לא נכון.״ 
״ברור שכן!״ אמרה אליאן.
״ממש לא! ריאל מדריד הרבה יותר טובה ממנצ׳סטר.״ אמרתי.
״אנחנו יכולים להתווכח עוד שעות, אז ותר, אתה תפסיד.״ היא אמרה.
כבר שכחתי כמה מתיש יכול להיות לראות עם אליאן משחק כדורגל, אבל מה שבטוח נהניתי מכל שנייה.
״יש לך מזל שלמרות הכל אני אוהב אותך.״ מלמלתי. אבל אליאן לא ענתה.
״אליאני…״ מלמלתי ורכנתי אליה. היא נרדמה, חייכתי לעצמי וכיסיתי את שנינו בשמיכה.
״אני אוהב אותך, קטנה שלי.״ מלמלתי ונשקתי לראשה.
~סוף פלשבק~

התארגנתי בזריזות והעפתי מבט אחרון במראה, והשפרצתי על עצמי קצת בושם, ולאחר מכן פסעתי לכיוון הדלת.
״שלום באמת.״ אמר סתיו בפליאה כשראה אותי בפתח.
״איפה היית?״ הוא שאל בחשדנות.
״אני,״
״מה, לאן אתה הולך?״ הוא שאל בסקרנות.
״לטייל.״ שיקרתי.
״זוהר, הכל טוב?״ שאל סתיו בחשדנות.
״חוץ מזה שנפרדתי מחברה שלי, הכל מעולה.״ מלמלתי וחייכתי חיוך מזויף ויצאתי מהחדר.
הזמנתי מונית ונסעתי למועדון, הערב אני הולך לשכוח הכל. כשהגענו למועדון שילמתי לנהג ופסעתי לכיוון המועדון.
״הו! אותך לא ראינו הרבה זמן.״ אמר דור בציניות.
״מה, או שלא רואים אותך בכלל או שרואים אותך כל שעתיים.״ הוא צחק.
״תודה שהתגעגעת.״ אמרתי.
״מודה.״ הוא הודה.
״אלמוג, תביא בירה!״ צעקתי לאלמוג והתיישבתי על הבר ליד דור.
״מה, יש לך משימה היום?״ שאל אלמוג בהתעניינות.
״לא.״ עניתי ולגמתי מהבירה.
״אז?״ שאל דור.
״סתם, באתי לבקר את החברים שלי.״ עניתי וחייכתי חיוך מזויף.
״למה לא אמרת קודם?״ שאל דור בחיוך ונתן לי כאפה בעורף.
״אלמוג, תביא משהו לאכול.״ הוא ביקש מאלמוג.
אלמוג הביא פיצוחים ושלושתנו ישבנו על הבר ושתינו בלי הפסקה.
וככה העברתי את הלילה, במועדון, יחד עם החברים שלי ויחד עם האלכוהול.
שתיתי כל כך הרבה שבאיזשהו שלב הכל נהיה שחור.