״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 35

נקודת מבט זוהר:
״אתה בטוח שזה פה, זה המקום?״ שאלתי את רועי.
״בטוח.״ הוא ענה בבטחון.
״טוב… אז תאחל לי בהצלחה.״ אמרתי וירדתי מהמכונית.
״חמש דקות ואני כאן.״ אמרתי לו ופסעתי לכיוון הבניין.
״שמואלי… שמואלי…״ חיפשתי את המספר דירה של אותו אחד.
״הינה! משפחת שמואלי, דירה שש.״ מצאתי את המספר דירה, עליתי במדרגות בריצה לכיוון אותו בית.
אני לא מאמין שאני באמת הולך לעשות את זה שוב, אבל זה מאוחר מידי להתחרט עכשיו, אני כבר בתוך זה. הזכרתי לעצמי.
נקשתי על הדלת אבל לא הייתה תשובה. החלטתי לנסות שוב, נקשתי שוב על הדלת אבל חזק יותר. אין קול ואין עונה.
פרצתי את הדלת ונכנסתי, הבית היה בית מוזנח, בגדים היו מפוזרים על הרצפה בכל מקום, ריח של סיגריות ואלכוהול הציף את הבית וסיגריות מילאו את הרצפה יחד עם עם אוסף בקבוקי האלכוהול.
מולי עמד אדם מפוחד חסר אונים, הוצאתי את התמונה מהכיס, העפתי מבט בתמונה ואז באותו אדם, ואז שוב בתמונה ואז באותו אחד.
״בינגו!״ מלמלתי וחיוך מרוצה התפרס על פניי.
״אני…אני נשבע, נתתי לכם את כל מה שהיה לי, אין לי יותר כסף.״ אמר האיש בקול רועד.
התחלתי לחפש במגירות, ובכל פינה בבית.
״אני נשבע לך שאין לי עוד כסף לתת לכם.״ הוא התחיל לבכות.
ריחמתי עליו, באמת כאב לי לראות ככה אדם מבוגר בוכה ומתחנן על חייו.
אחרי אינספור חיפושים בבית לא מצאתי כלום, אפילו לא אגורה.
התקרבתי אליו ותפסתי בצווארון של חולצתו והדבקתי אותו לקיר.
״אל תהרוג אותי… אני מתחנן.״ הוא התחיל לבכות.
״בבקשה, יש לי ילדה קטנה, היא צריכה לחזור הביתה בכל רגע, אני מבטיח שאשיג את כל הכסף תוך שבוע.״ הוא התחנן.
״שבוע. יש לך שבוע להשיג את כל הכסף במלואו, אם לא אני כבר לא אחראי על מה שיקרה לך.״ אמרתי באיום ושיחררתי את אחיזתי מחולצתו והוא נפל על הרצפה. מיהרתי לעזוב את הדירה לפני שמישהו יגיע.

נקודת מבט אליאן:
״נו, אז איך הסתדרת בארץ בלעדיי?״ שאלה עדן בזמן ששתינו ישבנו בחדר שלה וצפינו בטלוויזיה.
״ממ… בקשר לזה, תראי, ללא ספק היה לי קשה בלי הבת דודה המדהימה שלי, אבל מסתדרים. לירון ואני עכשיו בפנימייה.״ סיפרתי לה.
מאז ומתמיד עדן ואני הסתדרנו מעולה ביחד, אנחנו באותו גיל שזה גם יתרון, היא ממש כמו אחותי, אני מספרת לה הכל והיא לי. פעם היינו נפגשות לפחות פעמיים בשבוע, כשעדן טסה לניו יורק בהתחלה היה לי ממש קשה בלעדייה. עדן היא לא רק בת דודה שלי, היא גם החברה הכי טובה שלי.
״מה איתך, איך היה בניו יורק?״ שאלתי בהתעניינות.
״מה אני אגיד, עולם אחר, מדהים.״ היא אמרה ועיניה נצצו.
״נוני, יש משהו שאת לא מספרת לי?״ שאלתי וחייכתי חיוך שובב.
״אפשר להגיד שמצאתי את האחד שלי בניו יורק.״ היא אמרה ופניה ממש זהרו, אני לא חושבת שאיי פעם ראיתי את עדן כל כך מאושרת.
״פרטים, ומיד!״ פקדתי עליה.
״קוראים לו אוסטין, הוא גדול ממני בשנה,״ היא התחילה לספר, זה מדהים איך עיניה נצצו בכל פעם שהיא רק הזכירה את השם שלו.
״ומה איתך, יש מישהו?״ היא שאלה ואוטומטית חיוך התפרס על פניי.
״אלי, פרטים ומיד!״ היא חיקתה אותי מפעם קודמת.

נקודת מבט לירון:
״והמפלצת באה לטרוף את שניכם!״ עשיתי קולות מפחידים ורצתי אחרי איתי ויובל שהחלו לרוץ ברחבי הבית ולצעוק.
אני פשוט מטורף על התאומים האלה, כבר שכחתי כמה כיף זה לעשות קולות מפחידים ולרוץ אחריהם ברחבי הבית.
״והמפלצת עכשיו, הולכת לטרוף את שניכם.״ עשיתי קולות מפחידים ודגדגתי את איתי ויובל.
״כמו שאת אני צריך אותך כאן…״ לפתע הפלאפון שלי צלצל, הוצאתי את הפלאפון מהכיס על הצג התנוססה התמונה שלי ושל שביט.
״אני לוקח הפסקה של חמש דקות.״ אמרתי לאיתי ויובל.
״היי יפה שלי.״ עניתי לשיחה.
״היי נסיך שלי.״ שמעתי את קולה של שביט מהצד השני של הקו.
״מה אתה עושה?״ היא שאלה בהתעניינות.
״אני בארוחת ערב משפחתית.״ עניתי.
״מה איתך?״ שאלתי בהתעניינות.
״גם.״ היא ענתה ואז נשמע שתיקה על הקו. ״אני מתגעגעת אליך.״ היא אמרה ואוטומטית התפרס חיוך על פניי.
״גם אני נסיכה שלי.״ אמרתי בכנות, יכולתי לנחש שהיא מחייכת.
״נו לירון! כבר עברו חמש דקות.״ אמרה יובל בקולה הילדותי והמתוק.
״טוב נסיכה אני חייב לזוז, נדבר מחר?״ שאלתי.
״ברור! לילה טוב.״ היא אמרה והשיחה נותקה ואני נתקעתי עם חיוך דבילי על הפנים, החיים יפים שאתה מאוהב.