״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 33

נקודת מבט אליאן:
חלפו להן שבועיים מאז אותו ערב, מאז המסיבה. מי היה מאמין איך שהזמן טס. שבועיים שאני וזוהר ביחד, אני לא אשקר ואגיד שהכל היה ורוד בשבועיים האלה, היו גם מריבות וויכוחים אבל איתם גם המון אהבה.
אני יכולה לומר בוודאות שאני מאושרת, מאושרת כמו שלא הייתי מעולם.
״נכון שהמקום הזה פשוט מהמם?״ שאלתי את זוהר בזמן ששנינו יושבים על הדשא בפארק כשראשו של זוהר מונח על ברכיי ואני משחקת בשיערו.
״אני דווקא יכול לחשוב על משהו יותר מהמם מהמקום הזה, ובמקרה נמצא ממש כאן לידי.״ הוא אמר והביט בי בחיוך.
״ואיפה הוא?״ שאלתי בסקרנות וחיפשתי אותו בעיניי.
״ממש פה.״ הוא ענה ונשק קלות לשפתיי.
״חנפן.״ סיננתי מבין שיניי.
״אולי, אבל צודק.״ הוא אמר בהתחכמות ונשק שוב לשפתיי רק שהפעם הנשיקה הייתה סוערת וארוכה יותר מהקודמת.
״אולי לא נחזור לפנימייה.״ אמרתי לפתע. זוהר הסיט את מבטו אליי והביט בי בשאלה.
״תראה באיזה מקום יפה אנחנו נמצאים, שקט, טוב לנו.״ אמרתי.
״ותוותרי על לחזור הביתה?״ הוא שאל בהרמת גבה.
זוהר יודע כמה אני אוהבת את הבית שלי, את המשפחה שלי, אבל ברגע שאת נמצאת במקום המושלם עם הבנאדם המושלם זה מספיק לך.
״כן, הרי מה רע לי, אני במקום המושלם, עם הבנאדם המושלם, מה צריך יותר מזה?״ שאלתי.
״ממ… לא.״ הוא ענה ונשק קלות לשפתיי.
״זהו, את נשארת פה, את לא חוזרת הביתה!״ הוא אמר והשכיב אותי על הדשא כשהוא מעליי ואני מצחקקת.
״את יפייפיה, אמרו לך את זה?״ הוא שאל.
״אתה חנפן, אמרו לך את זה?״ שאלתי באותה נימה.
״ולחנפן הזה לא מגיעה איזו נשיקה?״ הוא שאל.
״לא.״ עניתי וחייכתי חיוך מתגרה.
״תחזרי בך!״ הוא פקד עליי.
״לא חוזרת.״ אמרתי בהתגרות.
״טוב נו, בסדר.״ אמרתי באנחה. התקרבנו אחד לשנייה ושפתינו ריפרפו זו על זו, ואז נסחפנו לנשיקה סוערת וארוכה. ואז הפלאפון שלי צלצל, אבל שנינו לא נתנו לאותו צלצול פלאפון להיות מה שיפריע לנו, אבל הפלאפון צלצל בלי הפסקה.
״אולי כדאי שאני אענה, בטח זה חשוב.״ אמרתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
הוצאתי את הפלאפון שהמשיך לצלצל מכיס המכנס שלי ועניתי לפלאפון.
״תודה לאל באמת שאת עונה,״ זה היה לירון.
״מצטערת. הייתי… עסוקה?״ אמרתי בחצי שאלה והסתכלתי על זוהר.
״מי זה לירון המפריע?״ שאל זוהר ואני צחקקתי.
״תגידי לחבר שלך ששמעתי אותו.״ אמר לירון וצחק.
״לירון, אני הורג אותך!״ צעק זוהר.
״לא אם אני אהרוג אותך קודם.״ אמר לירון.
״בכל מקרה, תגיעו לפנימייה, אבא מגיע בעוד רבע שעה.״ אמר לירון.
״אנחנו בדרך.״ אמרתי ונתקתי את השיחה.
״צריך ללכת.״ אמרתי לזוהר.
״ומה עם בוא נישאר פה?״ הוא שאל וחיוך התפרס על פניו.
״סורי, היום אני הולכת לדודה שלי, אחרי שנתיים שלא ראיתי אותה, זה ברח לי מהראש לגמרי.״ אמרתי בטון מתנצל.
״ידעתי שלא באמת תשארי.״ הוא אמר בהתגרות.
״ברור שהייתי נשארת!״ אמרתי בהתגוננות.
זוהר ואני אספנו את הדברים ופסענו לכיוון הפנימייה.
״לא, את לא!״ המשכנו להתווכח על זה בדרך לפנימייה.
״כן, אני כן!״ החזרתי בתגובה.
״לא, את לא!״ הוא החזיר לי.
״יש לי רעיון אולי, פשרה, הספקת אש?״ שאלתי לאחר שהתווכחנו כבר חצי דרך.
״לא, אני בעד להתווכח.״ הוא אמר בהתחכמות.
״נו זוהר!״ אמרתי באיום.
״אז יש לי רעיון אחר, מה אומרת שנעשה תחרות על לפנימייה?״ הוא הציע.

נקודת מבט לירון:
-לפני שעה-
שביט ואני היינו בחדר שלי וצפינו בטלוויזיה.
״לירון…״ מלמלה שביט.
״ממ…״ המהמתי ומבטי היה מוסט לכיוון הטלוויזיה.
״אני… אני צריכה לדבר איתך על משהו.״ היא אמר בקול עדין.
״קרה משהו?״ שאלתי בדאגה והסטתי את מבטי אליה.
״תירגע. זה משהו טוב, אני חושבת.״ היא אמרה וחייכה חיוך קטן.
״אז למה לא אמרת קודם?״ נאנחתי בהקלה.
״נו, אז מה רצית להגיד?״ שאלתי בסקרנות.
״מה שאני הולכת להגיד לך יכול להיות קצת מלחיץ, אני אבין אם אחרי שתשמע מה שיש לי להגיד אתה תברח.״ היא אמרה בחשש.
״מה… את בהיריון?״ שאלתי בחשש.
״לא! ממש לא!״ היא ענתה.
״אז מה קרה נסיכה שלי?״ שאלתי בסקרנות ונשקתי לראשה.
״ההורים היום חוזרים מהטיול שלהם בצרפת,״ היא סיפרה.
״נו, זה מעולה!״ אמרתי בחיוך.
״זה לא הכל.״ היא אמרה ופנייה הרצינו וכך גם פניי.
״אני… אני סיפרתי להורים שלי עליך, והם מעוניינים לפגוש אותך.״ היא אמרה, באותו רגע קפאתי במקום.
וואו, לא ציפיתי לזה, זאת אומרת הורים מתים עליי. ההורים של החברים שלי מתים עליי, אני כמו בן בית בשבילם, הייתי הולך אליהם לארוחות, מתארח אצלם ימים ולילות אפילו שבועות.
אבל מצב כזה עוד לא היה לי, להכיר את ההורים של החברה שלי, האמת, היו לי לא מעט חברות, אבל לא הגעתי עם אף אחת לשלב הזה, עם שביט אני באמת מרגיש שזה משהו שונה, מיוחד.
״לירון…״ שביט העירה אותי ממחשבות.
״אני מוכן.״ אמרתי עם קצת חשש.
״באמת?״ היא שאלה בפליאה וחיוך התפרס על פנייה.
״כן.״ עניתי וחייכתי חיוך מאולץ.
אני לא אשקר, אני לחוץ, מאוד לחוץ. במיוחד אחרי ששמעתי כל כך הרבה על ההורים של שביט, שהם אנשים חשובים, אבל אני לא רוצה לאבד אותה, אני יודע שגם לה זה לא קל, אבל זה יעבור. וחוץ מזה שהורים מתים עליי.
״אתה מדהים לירון!״ היא אמרה וקפצה עליי בחיבוק.
״אני מבטיחה שיהיה בסדר.״ היא אמרה בעידוד.
״אל תדאגי, הורים מתים עליי.״ אמרתי וחייכתי.
״טוב, אז שאני אדע מתי אני אגיד לך.״ היא אמרה.
״טוב נסיכה שלי.״ אמרתי בחיוך ומשכתי אותה אליי לחיבוק.
*
״ניצחתי!״ אליאן צעקה כשהיא וזוהר הגיעו לפנימייה.
״ניצחת רק כי נתתי לך לנצח.״ הוא אמר לה. ואני כבר ראיתי איך אליאן מתחילה להתעצבן.
״אני הולכת להביא את הדברים.״ אמרה אליאן.
״די נו, חכי שנייה.״ אמר זוהר ואחז בידה.
״אני כועסת עליך.״ היא אמרה לו ואני הסתכלתי עליהם וצחקתי.
״זה לא מצחיק!״ אמרה אליאן ונעצה בי מבט רצחני.
״כן, זה כן!״ זוהר ואני אמרנו ביחד.
״שונאת אותכם.״ רטנה אליאן והסתובבה ללכת אבל בשנייה האחרונה זוהר תפס בידה ומשך אותה אליו, ולפני שבכלל אליאן הספיקה להוציא מילה מפיה, זוהר התנפל עלייה בנשיקה והם התנשקו.
״אהמ, אהמ…״ זייפתי שיעול.
״שמע אחי, נראה אתה צריך לעשות בנוגע לשיעול הזה.״ אמר זוהר בגיחוך  ואליאן צחקה.
״טוב, אני טסה לחדר שלי להביא את הדברים שלי.״ אמרה אליאן.
״תחזרי מהר.״ אמר זוהר לאליאן.
״מבטיחה.״ היא אמרה והם התנשקו.
 לאחר מכן, אליאן פסעה בהליכה מהירה לכיוון מבנה המגורים.
״איכ, אתה ואחותי כל כך דביקים שזה מגעיל.״ אמרתי לזוהר ועשיתי פרצוף נגעל.
״לא, ואתה ושביט בכלל לא דביקים.״ אמר זוהר בגיחוך ובאותו רגע בלעתי את רוקי.
״מה יש לך?״ הוא שאל בחשדנות.
״שום דבר.״ עניתי בהתגוננות.
״לא מתאים לך לשתוק, במיוחד לא שמדברים עליך ועל שביט.״ אמר זוהר.
״ההורים של שביט רוצים לפגוש אותי.״ סיפרתי לו.
״אתה רציני?״ שאל זוהר בפליאה ואני הנהנתי בראשי.
״טוב… האמת אתם לא מעט זמן ביחד.״ הוא אמר.
״גם אתה ואחותי לא מעט זמן ביחד.״ עניתי בהתחכמות.
״אבל אתם ביחד כפול זמן מאיתנו.״ ענה זוהר.
״אתה לחוץ?״ שאל זוהר.
״לחוץ ממה?״ שאלה אליאן שחזרה עם כל הדברים.
זוהר ואני החלפנו מבטים אחד השני.
״לחוץ מזה שלקח לך הרבה זמן, רצינו ללכת לחפש אותך.״ אמר זוהר.
״ואני עוד חשבתי שעשיתי את זה מהר.״ אמרה אליאן באכזבה.
״טוב, אני הולכת לחפש את תאיר, ממנה עוד לא נפרדתי כמו שצריך.״ היא אמרה והלכה.
״פיו… הצלת אותי.״ אמרתי לזוהר.
״אז מה אתה מתכוון לעשות?״ הוא שאל ואז כשבאתי לענות הפלאפון שלו צלצל.

נקודת מבט זוהר:
״אז מה אתה מתכוון לעשות?״ שאלתי את לירון.
״ימים יגידו אם געגוע יתגנב…״ הפלאפון שלי צלצל וקטע את השיחה.
הוצאתי את הפלאפון מכיס הג׳ינס שלי, על הצג התנוסס שמו של חיים.
הסתכלתי על לירון ואז לאחר מכן על הפלאפון שהמשיך לצלצל.
״אתה לא עונה?״ הוא שאל ואז עניתי.
״אתה לבד?״ שאל חיים.
״לא.״ עניתי.
״הבנתי… רק רציתי להזכיר לך לעבור אצלי במועדון, אנחנו צריכים לדבר.״ הוא אמר.
״בסדר, אני אגיע.״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
״לירון, צריך ללכת. אבא בחוץ.״ אמרה אליאן ללירון.
״להתראות יפה שלי.״ אמרתי לה בזמן שהתחבקנו.
״אל תעשה שטויות שאני לא פה.״ היא אמרה באזהרה.
״מבטיח.״ אמרתי בחיוך ואז התנשקנו והיא ולירון הלכו.
חיכיתי לראות שאליאן ולירון נוסעים ואז פסעתי לכיוון הפרצה.
תפסתי מונית ונסעתי למועדון של חיים.
ידעתי כבר על מה חיים רצה לדבר, ההחלטה שלי.
עבר כבר שבוע ועדיין לא הגעתי להחלטה, וגם הקשר שלי עם אליאן לא ממש מקל עליי בנושא.
כשהגענו למועדון, הנהג עצר לי ליד המועדון, שילמתי לנהג וירדתי מהמונית ופסעתי למועדון.
*
״הופה, תראו את מי רואים פה, זוהר פרץ בכבודו ובעצמו.״ אמר דור, אחד החברים שלי. בעבר עבדנו ביחד.
״האמת, לא התגעגעתי בכלל.״ עקצתי אותו.
״היית ונשארת זבל.״ הוא אמר.
״צוחקים איתך אחי.״ אמרתי בצחוק.
״שתוק, ובוא תן חיבוק.״ הוא אמר והתחבקנו חיבוק חברי.
״אלמוג! תביאי משהו לשתות.״ צעקתי לאלמוג.
״אז מה, חזרתי באופן רשמי?״ הוא שאל.
״משהו כזה…״ עניתי בהיסוס ולגמתי מהכוס.
״היית חסר לנו פה, חסר לדור״ אמר דניאל והצביע על דור.
״שתוק!״ אמר דור וזרק עליו מהגרעינים שהיו בצלחת.
״חייבים לשתות לכבוד החזרה שלך.״ אמר דניאל.
אלמוג הביא את הכוסות ואנחנו התחלנו לשתות.
״מה, לכבוד מה אתם שותים באמצע היום?״ שאל חיים.
״לכבוד החזרה של זוהר.״ ענה דור. חיים הביט בי בפליאה.
רק באותו רגע הבנתי מה עשיתי, החלטתי לחזור, לא התכוונתי לזה ככה אבל כבר מאוחר מידי לתקן.
״ברוך הבא.״ הוא אמר בחיוך והושיט לי את ידו ללחיצת יד.
הבטתי בידו ובלעתי את רוקי. ״תודה.״ אמרתי ולחצנו ידיים וחייכתי חיוך מזויף.
״טוב, קחו לכם עוד חמש דקות לחגיגות, ואחר כך, זוהר, תכנס אליי למשרד.״ אמר חיים.
כמה דקות לאחר מכן כולם התפזרו ונשארנו אני, דור ואלמוג.
״טוב… אני אלך לחיים, יש לנו כמה עניינים.״ אמרתי.
״היה כיף לראות אותך, בכלל כיף שחזרת.״ אמר דור ולחצנו ידיים ולאחר מכן פסעתי לכיון המשרד של חיים.
*
נעמדתי מול הדלת של המשרד של חיים ודפקתי כמה דפיקות על הדלת.
״עסוק?״ שאלתי אותו ופתחתי קצת את הדלת הוא בדיוק דיבר בטלפון, הוא סימן לי לשבת.
התיישבתי על אחד הכיסאות שממולו, חיכיתי שיסיים את השיחת טלפון, בינתיים התעסקתי עם הפלאפון שלי, דפדפתי בתמונות שלי ושל אליאן מהיום וישר עלה לי חיוך.
אולי אני עושה טעות איתנו? הרי ממילא שהיא תגלה את האמת היא לא תרצה להיות איתי, ובצדק.
״טוב, תחזור אליי שיהיה לך עוד חדשות.״ הוא אמר וניתק את השיחה.
״אז מה, לא סיפרת לי שאתה חוזר לגמרי.״ אמר חיים וחיוך התפרס על פניו.
״כן, אני…״ אמרתי בגמגום.
״ידעתי שתעשה את ההחלטה הנכונה.״ הוא אמר.
״אז הפעם באופן רשמי, ברוך הבא בחזרה.״ אמר חיים ולחצנו ידיים.
״טוב… אם כבר החלטת לחזור, אז יש לי משימה בשבילך כבר להיום.״ הוא אמר.
״ויש לי חשק לפעמים לצעוק חזק אל העולם על מי את בשבילי…״ לפתע הפלאפון שלי צלצל, על הצג הופיעה תמונה שלי ושל אליאן.
הבטתי בחיים, מבקש ממנו אישור לענות.
״אתה יכול לענות, אבל שיהיה זריז.״ הוא אמר.
״היי אהובי.״ אמרה אליאן כשעניתי לשיחה.
״היי.״ אמרתי ביובש.
״הכל בסדר?״ היא שאלה בחשדנות.
״כן. מה… מה רצית?״ שאלתי.
״סתם… לדבר עם החבר שלי, מה, חזרתי הביתה אתה כבר שוכח אותי?״ היא שאלה בקול פגוע.
״מצטער, לא התכוונתי.״ אמרתי בקול מתנצל.
״אני סולחת. אבל רק הפעם.״ היא אמרה יכולתי לנחש שהיא מחייכת חייכתי גם אני.
״אני מתגעגעת.״ היא אמרה ואוטומטית התפרס חיוך על פניי.
״גם אני יפה שלי.״ אמרתי בחיוך. לרגע שכחתי איפה אני נמצא, דימיינתי שזה רק אני והיא לבד, לרגע שכחתי שאני נמצא במשרד של חיים, מול חיים. 
״טוב, אני צריכה ללכת, נדבר אחר כך?״ היא שאלה.
״ברור.״ אמרתי.
״אוהבת אותך.״ היא אמרה וישר עלה לי חיוך.
״גם אני.״ אמרתי והשיחה נותקה.
״הרבה זמן לא ראיתי אותך מחייך.״ אמר חיים וחייך הסתכלתי על הפלאפון וחייכתי.
״מי שזו לא תהיה רואים שהיא עושה אותך מאושר.״ הוא אמר.