״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 30

נקודת מבט זוהר:
״האהבה היא כוח חזק מאוד, היא יכולה לשנות אותך, לשחרר אותך ולפתוח בפניך דלתות.
האהבה היא מפתח, והיא נותנת לנו את האומץ להפסיק לחכות לזמן ללא פחד, כי פחדים וחששות, תמיד יהיו…
להיות אמיץ לא פירושו להיות חששן.
חששן הוא רודף בצע, הוא לא פוחד מכיוון שלא אכפת לו מהחיים…
ובגלל זה, גיבור-העל הוא גם אמיץ וגם חושש… והמון.
חושש לאבד את החיים שלו או של מישהו אחר.
הוא חושש לאבד את החיים כי הוא אוהב, והאהבה הזאת היא זו שנותנת לו אומץ…
כי כל מה שדורש דם, יזע ודמעות שווה את המאמץ.
מה שמציל אותנו ונותן לנו אומץ היא האהבה.
הדבר היחיד שנחוץ כדי להיות גיבור על זו אהבה, אהבה שגורמת לו להביס את הפחד ונותנת לו את האומץ להילחם.״
נשארו עוד שתי תחרויות אחרונות, תחרות הריקודים של הבנות ומשחק כדורגל.
כל היום עבר זוועה, אני עצבני, אני לא מצליח להתרכז בשום דבר, אני רב עם כולם. אני מרגיש שאני מתחיל להשתגע.
כנראה שלירון צדק, הפסדתי אותה, הייתי צריך לעשות משהו, לא התעוררתי בזמן ועכשיו אני סובל.
הדלקתי סיגריה, זה מה שירגיע אותי עכשיו. ההתערבות יכולה להיזרק לפח מבחינתי, גם ככה לא נראה שאכפת לאליאן ממני או מההתערבות.
״מה אתה עושה?״ שאל לירון בפליאה.
״כמו מה זה נראה לך?״ שאלתי.
״אסור לך.״ הוא אמר.
״מותר לי הכל.״ אמרתי בזמן שהוצאתי עשן מפי.
״אבל אליאן…״ הוא מלמל ואז בדיוק היא הגיעה.
״היי.״ אמרה אליאן בקולה המתוק.
״היי אוחתי.״ אמר לירון.
״מה זה, מה אתה עושה?״ היא שאלה כשראתה אותי.
״כמו מה זה נראה?״ שאלתי בעצבים.
״אסור לך! הייתה לנו התערבות, זוכר?״ היא שאלה בכעס.
״מצידי אפשר לזרוק את ההתערבות לפח.״ עניתי בקרירות והוצאתי עשן מפי.
״מה את עושה?״ צעקתי לאחר שאליאן זרקה לי את הסיגריה.
״הייתה לנו התערבות, ואני ניצחתי ואתה צריך לקיים את החלק שלך, ואתה תקיים אותו בשלמותו!״ היא צעקה.
״מבחינתי את יכולה לזרוק את ההתערבות הזאת לפח, בדיוק כמו שזרקת את הסיגריה.״ אמרתי בעצבים.
״אתה יודע מה?״ היא שאלה ואני הבטתי בה בשאלה.
״תעשה מה שאתה רוצה.״ היא אמרה בעצבים.
״זה בדיוק מה שאני עושה.״ אמרתי בעצבים והדלקתי סיגריה חדשה.
״תחרות הריקודים עומדת להתחיל בעוד מספר דקות.״ הודיעו בכריזה.
(אתן יכולות לשמוע חלש)

״היי, הינה את, כולם מחפשים אותך.״ אמר רון לאליאן.
״כן, אני…״ היא מלמלה.
״בואי, שלא תאחרי.״ הוא אמר ואחז בידה, ואני עוד שנייה רציתי לדפוק לו אגרוף בפרצוף, אבל ניסיתי להישאר רגוע, להראות שלא אכפת לי, אליאן הביטה בי, באותו רגע כל כך רציתי שהיא תישאר שלא תלך, אבל במקום להגיד את מה שאני מרגיש האגו השתלט עליי.
״החבר שלך צודק, כדאי שתלכי, בכל זאת… שלא תאחרי.״ אמרתי וחייכתי חיוך מזויף ולאחר מכן הוצאתי עשן מפי.
״תאמין לי זוהר, אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורנית הייתי חושבת פעמיים לפני…״ היא לחשה ואז נעצרה  והתקרבה אליי.
״לפני שמה?״ שאלתי בחצי צעקה ונעמדתי מולה והתקרבתי אליה.
״אני לא מבינה מה קורה לך, למה אתה ככה?״ היא אמרה וקולה התרכך.
״אני תמיד הייתי כזה, זו את שבחרת לא לראות את זה.״ אמרתי ברוגע.
״כנראה באמת, ואני עוד חשבתי שאתה אחר.״ היא אמרה באכזבה והלכה יחד עם רון. חיכיתי עד שאליאן ורון יתרחקו ואז התפרקתי.
״סעמק!״ צעקתי בעצבים ובעטתי באחד הפחים.
״שמע, הפעם אתה ממש הגזמת.״ אמר לירון.
באותו רגע דיברתי מהרגש, מהלב. לא שלטתי על מה שאני אומר, ההיגיון לא ממש שיחק כאן תפקיד. כאב לי שהייתי צריך להגיד את כל מה שאמרתי, אבל ממילא אני לא טוב בשבילה. היא לא צריכה אחד כמוני, הרי גם ככה שהיא תגלה מי אני באמת היא לא תרצה אותי.
״אני לא יודע מה יש לי, מאז שהגענו לכאן אני עצבני.״ אמרתי לאחר שנרגעתי מעט, התיישבתי על הספסל וקברתי את ראשי בין ידיי.
״אני חושב שהתשובה כבר ברורה.״ אמר לירון.
״זה לא משנה עכשיו.״ אמרתי באכזבה ומבטי עדיין היה מושפל לרצפה.
״זה עדיין לא מאוחר, תילחם.״ אמר לירון בעידוד.
להילחם? אולי זה מה שאני צריך לעשות?

נקודת מבט אליאן:
(אתן יכולות לשמוע חלש)

הייתי כל כך עצבנית מהריב עם זוהר, אין אדם שיכול להצליח לעצבן ברמות כמו שזוהר מצליח.
איך הוא מעז בכלל לדבר אליי ככה? אחרי כל מה שעשיתי בשבילו.
מה חשבתי לעצמי בכלל, מה חשבתי לעצמי שנפתחתי אליו, שסיפרתי לו הכל עליי, שבטחתי בו?
חשבתי שהוא אחר, טעיתי. הוא ממש כמו כולם.
״וואו, עצבני החבר שלך.״ אמר רון בגיחוך.
״הוא לא חבר שלי.״ אמרתי באכזבה.
״אה. אז אין ביניכם כלום?״ הוא שאל.
״לא. לצערי.״ ואת החלק האחרון אמרתי בשקט.
״מגיע לך מישהו יותר טוב ממנו.״ אמר רון בעידוד.
״כשתמצא אחד כזה תגיד לי.״ מלמלתי והתקדמתי לכיוון האולם.
״הינה את! בואי, תכף תורנו.״ תאיר צעקה וקפצה עליי בחיבוק.
הייתי כל כך עצבנית מהריב עם זוהר שרציתי לשבור לו את הפרצוף עוד רגע, אבל החלטתי לעזוב את זה עכשיו, לתת לעניינים להירגע, יש לנו תחרות. כרגע אני צריכה להתרכז בלהיות הטובה ביותר ולתת את המקסימום.
״היי, באנו לאחל לכן בהצלחה.״ אמרו סתיו ולירון וזוהר סתם עמד ולא אמר כלום, כל כך רציתי שהוא יסתכל עליי, יחייך אליי כמו בכל פעם, שידבר איתי, שיגיד משהו.
הגיע תורנו לעלות לבמה נפרדו מכולם ועלינו לבמה. זה הזמן שלי לתת את המקסימום שלי ועל הדרך להוציא לזוהר את העיניים.
עלינו לבמה והסתדרנו לפי המקומות שקבעו לנו. העפתי מבט בקהל, חיכיתי למוזיקה שתתחיל להתנגן. כמה שניות לאחר מכן התנגן ברקע השיר let me go וזה היה הסימן שלנו להתחיל לרקוד.
נתתי את כל כולי בריקוד, השתדלתי להיות הכי בולטת, הכי טובה, הייתי נחושה וחדורה במטרה שלי, כי אחרי הכל אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות- לרקוד.

נקודת מבט זוהר:
השיר החל להתנגן ברקע והבנות החלו לרקוד, אף אחת לא עניינה אותי חוץ מאליאן, היא הייתה הכי טובה מכל הבנות שם, ומסתבר שאני לא היחיד שחשב ככה.
״כבר שכחתי כמה יפה היא רוקדת.״ אמר רון הוא התכוון לאליאן הוא הביט בה באהדה.
״היא מדהימה.״ אמר לירון.
״זה ברור שהן לוקחות את זה בענק!״ אמר סתיו.
״מה אתה אומר, זוהר?״ שאל סתיו.
״בקשר למה?״ שאלתי בתמימות והמשכתי להסתכל על אליאן רוקדת.
״תגיד, הכל בסדר איתך?״ שאל סתיו.
״הכל בסדר.״ עניתי והעפתי מבט ברון הזה ולאחר מכן החזרתי את מבטי לבמה.
השיר הסתיים והבנות ירדו מהבמה.
״לאן אתה הולך?״ שאל סתיו.
״אני… אני צריך אוויר לפני המשחק.״ תירצתי. לא רציתי לראות את אליאן כי ידעתי שברגע שאראה אותה כל העצבים יחזרו אליי ואז אני לא אוכל להתרכז במשחק.
ישבתי על אחד הספסלים בחצר, והדלקתי סיגריה.
״גם לך קשה לראות את זו שאתה אוהב והיא לא ממש שמה עליך.״ שמעתי קול מאחוריי וראיתי את ערן.
״משהו כזה…״ מלמלתי והוצאתי עשן מפי.
ערן התיישב לידי והדליק סיגריה, הייתה בנינו שתיקה, ככה במשך כמה דקות אף אחד לא הוציא מילה.
״צדקת.״ הוא שבר את השתיקה.
״בקשר למה?״ שאלתי בבלבול.
״פגעתי בה. בדיוק כמו שאמרת.״ הוא אמר בעצב. ידעתי על מי הוא מדבר.
״מזל טוב.״ אמרתי בזלזול והוצאתי עשן מפי.
״כנראה שככה זה,״ הוא אמר. הסטתי את מבטי אליו והבטתי בו בשאלה.
״עד שלא מאבדים משהו לא מבינים כמה חשוב הוא היה.״ הוא אמר והוציא עשן מפיו.
״מוזר לי שדווקא מכל האנשים בעולם, דווקא אתה יכול להבין אותי.״ אמרתי בכנות.
״מסתבר שככה זה, החיים לא צפויים.״ הוא אמר.
האמת, באותו רגע לא הבנתי מה קורה לי, מה אני עושה לעזאזל?
 מה אני מדבר איתו, עם הבנאדם שאני הכי שונא בעולם חוץ מרון… הבנאדם שלקח לי את נועה, את האהבה הראשונה שלי, זה שהיה החבר הכי טוב שלי ובגד בי כמו כלב.
אבל כנראה שרק הוא באמת יוכל להבין אותי, את מה שאני מרגיש.
״זוהר…״ הוא מלמל. הסטתי את מבטי אליו והבטתי בו בשאלה.
״אולי לא יצא לי להגיד לך את זה קודם, אבל אני מצטער.״ הוא אמר.
״על מה אתה מצטער? 
על זה שבגדתי בי, במי שהיה החבר הכי טוב שלך, או דווקא על שלקחת לי את החברה מתחת לאף ואחרי שבוע זרקת אותה כמו כלבה וגרמת לה לעזוב את הפנימייה, על מה מתוך כל הדברים האלה אתה מצטער?״ שאלתי בכעס.
אהבתי את נועה, אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף אחת קודם לכן, בתקופה שהיינו יחד זו הייתה אחת התקופות הכי טובות בחיים שלי. ואז שהיא בגדה בי עם ערן… כל הדברים שחשבתי על אהבה התהפכו. התדרדרתי לשתייה, התחלתי לעשן בכמויות, הסתבכתי עם אנשים שהייתי חייב להם כסף. איבדתי את כל מה שהיה לי. איבדתי את החבר הכי טוב שלי, את החברה שלי. ערן ונועה היו שבוע ביחד ואז נועה עזבה את הפנימייה, למרות כל מה שהיא עשתה לי אהבתי אותה כל כך שזה כאב לי שזה קרה.
״על הכל.״ הוא אמר בקול שקט.
״למה עשית לי את זה, למה עשית לנועה את זה?״ שאלתי בחצי צעקה.
״קינאתי בך, מאז ומתמיד קינאתי בך.״ הוא הודה.
״קינאת בי?״ שאלתי בפליאה ובלעתי את רוקי.
לא ציפיתי שזו תהיה הסיבה, במה יש לו לקנא בי? 
הרי יש לו הכל, אם זה כסף, מעמד, חברים גם בנות לא היה חסר לו באותה תקופה.
״במה היה לך לקנא בי?״ שאלתי ובלעתי את רוקי.
״קינאתי בך שכולם אהבו אותך כמו שאתה, ולא בגלל הכסף או המעמד שלך או בגלל שכולם פוחדים מאבא שלך. קינאתי בך כי הייתה לך חברה שאהבה אותך באמת, בגלל מי שאתה ולא בגלל מה שהיה או לא היה לך.״ הוא ענה.
וואו, זה באמת היה מפתיע.
״ואחרי הסיפור עם נועה, מה אתה חושב, שאני לא הייתי שבור בדיוק כמוך שהיא עזבה את הפנימייה. אני קרסתי. זו הייתה אחת מהתקופות הגרועות בחיים שלי. אני יודע מה אתה חושב שהשתמשתי בה בשביל לפגוע בך, אבל זה ממש לא היה ככה, אני באמת התאהבתי בה.״ הוא ענה בכנות וראו את החרטה שהייתה בעיניו שהתמזגה יחד עם הכאב שהיה חבוי בליבו.
״רק היום אני מבין כמה זה היה נורא מה שעשיתי לך אז, בכל פעם שאני רואה את שביט ולירון ביחד הלב שלי נקרע, כואב לי לדעת שהיא המשיכה הלאה, שהיא מאושרת בלעדיי. אני יודע מה אתה חושב, שהתחלתי איתה בשביל לפגוע בך, זה באמת היה ככה בהתחלה אבל אז אני באמת התאהבתי בה.״ הוא אמר.
״תגיד… איך… איך ידעת שאתה מאוהב?״ שאלתי אותו.
״איך?
רציתי להרחיק ממנה כל בן שהעז להתקרב אליה, כל הזמן לא הפסקתי לחשוב עליה, רק מלשמוע את השם שלה היה עולה לי חיוך, כל הזמן הייתי דואג לה ומחפש סיבות להיות איתה, דברים כאלה…״ הוא אמר.
לפתע הדלת נפתחה וכולם יצאו מהאולם ספורט, גם אליאן, היא בדיוק צחקה. שמחתי לראות אותה מחייכת אבל היה עצוב לי שזה לא בגללי, בלי ששמתי לב אוטומטית עלה גם לי חיוך רק מלראות אותה מחייכת.
״אל תעשה את הטעות שאני עשיתי,אני את האהבה שלי איבדתי. לך יש עוד סיכוי, תילחם עד הסוף!״ אמר ערן בעידוד.
״לא נראה לי שהיא אפילו תסכים לראות אותי אחרי איך שדיברתי אליה שלא לדבר על לשמוע אותי.״ אמרתי בעצב.
״זה מה שאתה מנסה למכור לעצמך, תאמין לי, היא רק מחכה שתבוא אליה.״ הוא אמר.
״מה שגרוע יותר מחרטה על מה שעשינו רע זה החרטה על מה שלא עשינו כלל.״
אתה מבין מה שאני מנסה להגיד לך?״ הוא שאל.
״בערך…״ עניתי בהיסוס.
״קפוץ למים, אל תפחד, יהיה מה שיהיה.״ הוא אמר.
הרגע ערן הוכיח לי שאני יכול לבטוח בו שוב, באמת ראיתי את החרטה בעיניים שלו על כל מה שקרה, ולומר את האמת, התגעגעתי אליו.
״תודה על הכל,״ אמרתי לו וחייכתי.
״וברוך הבא בחזרה.״ אמרתי והושטתי לו את ידי ללחיצת יד והוא הושיט את ידו בחזרה ולאחר מכן התחבקנו חיבוק חברי.
״עזוב אותי עכשיו ולך אליה.״ הוא הצביע בסנטרו על אליאן.
״ואל תשכח לספר לי איך היה.״ הוא אמר וחייך.
יש משפט שאומר: ״מטעויות לומדים, השאלה אם הצד השני מוכן לקבל אותך מחדש.״ 
אז ללא ספק השיחה עם ערן גרמה לי להבין כמה דברים על עצמי. כנראה מה שהייתי צריך כל הזמן זה ניעור, למדתי מהמקרה של ערן אני לא אתן שיקרה לי את אותו דבר, אני לא אתן לעצמי לגמור משהו שעוד לא התחיל, החלטתי שאני נלחם.
אני הבנתי שהתנהגתי כמו אידיוט, הבנתי את הטעויות שלי השאלה הכי גדולה אם אליאן תסכים לקבל אותי חזרה.

נקודת מבט אליאן:
״אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי זה היה ברור שננצח אותן.״ אמרה תאיר בגאווה.
״הייתן פשוט מדהימות.״ אמר סתיו.
זה מוזר, זאת אומרת ניצחתי, אני אמורה להיות שמחה אז למה אני לא?
זאת אומרת, אני כן. אני שמחה. אבל לא כמו שחשבתי שאהיה.
כל הזמן שהייתי על הבמה הייתי עסוקה בלחפש את זוהר בעיניים, כל הזמן רק התעסקתי בלהיות הכי טובה, להיות הכי בולטת, למשוך כמה שיותר תשומת לב. ושכחתי להינות. כשאני חושבת על זה מה זה שווה שעשיתי את כל זה ושכחתי לעשות את הדבר הכי חשוב- להנות.  
אז נכון, השגתי את מה שרציתי להשיג, ניצחתי. הייתי הכי טובה, בלטתי יותר מכולן, משכתי הרבה תשומת לב, חוץ ממי שבאמת רציתי למשוך את תשומת הלב שלו.
״וואו! אלי, כבר שכחתי כמה יפה את רוקדת.״ אמר רון וחיבק אותי מהצד.
״מסתבר שקרו דברים במהלך השנים.״ אמרתי וחייכתי. 
״אז מי ניצח?״ שאל זוהר כשלפתע צץ משום מקום.
״מי נראה לך?״ שאלה תאיר בגאווה.
״ברור שאנחנו!״ היא ענתה עוד לפני שזוהר הספיק לענות.
״איפה נעלמת באמצע?״ שאל לירון את זוהר.
ומיד הסטתי את מבטי לזוהר, חיכיתי לתשובה שלו.
״סתם, הייתי צריך קצת אוויר.״ הוא ענה והסתכל עליי ועל רוו.
״כל התלמידים להתכנס במגרש, המשחק האחרון יתחיל בעוד עשר דקות.״ הודיעו בכריזה. ומיד כולנו התחלנו לפסוע לכיוון המגרש, לפתע הרגשתי מישהו אוחז בידי, המגע שלו גרם לצמרמורת נעימה לעבור בגופי.
״צריך לדבר.״ אמר זוהר. 
״דבר.״ אמרתי לו וחייכתי חיוך קטן.
חיכיתי לשיחה הזאת, חיכיתי שהוא יבוא, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לו.
״תקשיבי אני…״ הוא התחיל לומר.
״זוהר, מה אתה עושה פה?״ יש לך משחק שמתחיל בעוד חמש דקות.״ המורה קטע את השיחה.
״אני…״ זוהר התחיל לגמגם.
״קדימה למגרש.״ פקד המורה.
״אבל, אני הייתי…״ זוהר אמר.
״זוהר, אמרתי למגרש, עכשיו!״ צעק המורה.
״זה בסדר, נמשיך אחר כך.״ לחשתי לו. ואז הוא וזוהר פסעו בריצה לכיוון המגרש.
ואני נותרתי לבדי בחצר כשהמוני מחשבות מציפות את ראשי ואיתן גם עולות מליוני שאלות.
 כמו, על מה זוהר רוצה לדבר?
ולמה הוא מתנהג מוזר כל היום?

נקודת מבט זוהר:
״נו, כבר דיברת איתה?״ שאל ערן בזמן שהתארגנו למשחק.
״הפריעו לנו באמצע.״ עניתי בזמן שקשרתי את השרוכים בנעלי הספורט שלי.
״אני בטוח שיהיו עוד הזדמנויות.״ אמר ערן בעידוד.
״כן…״ מלמלתי.
״טוב… אני הולך לשתות מים וחוזר.״  אמרתי ויצאתי מהאולם בריצה לכיוון הקולר.
״טוב נו לך כבר!״ שמעתי קול של בחורה, הקול הזה היה לי מוכר.
התחלתי ללכת בעקבות הקול.
״עוד נשיקה אחת ואני הולך.״ שמעתי קול גברי שגם אותו הכרתי דיי טוב.
המשכתי ללכת בעקבות הקולות עד שהגעתי לאיזה חדר ושם ציפתה לי חתיכת הפתעה.
״טוב עכשיו באמת לך.״ אמרה תאיר.
״עוד אחת ואני הולך.״ אמר סתיו ונישק אותה קלות על הפה.
״בן זונה…״ מלמלתי והמשכתי להסתכל עליהם ואז בדיוק הם יצאו.
״זוהר!״ אמר סתיו בפליאה כשראה אותי.
״מה… מה אתה עושה פה?״ שאלה תאיר בבהלה כשראתה אותי.
״הייתי צמא, ותראו איזו הפתעה ציפתה לי.״ אמרתי בכעס.
״חתיכת בן זונה, ככה מתחת לאף שלי.״ אמרתי בעצבים והדבקתי את סתיו לקיר.
״זוהר, בבקשה די.״ התחננה תאיר ובעיניה עמדו דמעות.
״יש לכם מזל שיש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם מאשר ברומן הסודי שלכם.״ אמרתי ושיחררתי את אחיזתי מסתיו.
״אנחנו עוד לא גמרנו.״ אמרתי לו והלכתי.
תכלס, אני לא באמת יכול לכעוס עליהם מי כמוני יודע שאי אפשר לשלוט על הרגש, אי אפשר לבחור במי להתאהב.
״זוהר, תקשיב אני… בוא נדבר על זה שנייה.״ אמר סתיו.
״אני לא כועס, אתם יכולים להיות ביחד.״ אמרתי ביובש.
״זוהר…״
״אני רציני, רק תשמור לי עליה.״ אמרתי וחייכתי.
״בטח, ברור שאני אשמור עליה.״  הוא אמר וחייך אליי חזרה והתחבקנו חיבוק חברי.
״טוב, אתם מוכנים? המשחק מתחיל, כרגע המצב הוא תיקו אם תנצחו במשחק הזה, אנחנו ננצח בתחרות הזאת.״ אמר המורה כשנכנס לאולם.
המורה פתח את הדלת של האולם ספורט.
״תראו להם מזה!״ הוא צעק וכולם שעטו החוצה אחד אחרי השני.
*
כולנו הסתדרנו במגרש ואז חילקנו תפקידים.
״ולירון, תשמור עליו.״ אמרתי והצבעתי בסנטרי על אותו ילד.
״רגע, מה רון, צריך לשמור על רון.״ אמר לירון.
הסטתי את מבטי לרון, הוא בדיוק דיבר עם אליאן ותאיר ואליאן חייכה.
״את רון תשאיר לי.״ אמרתי ללירון והסטתי אליו את מבטי.
״אני לא חושב שזה רעיון טוב, אולי כדאי שנתחלף.״ אמר לירון.
״אתה דואג?״ שאלתי. 
״בערך, זאת אומרת…״ הוא אמר.
״אז אל תדאג.״ אמרתי וחייכתי.
 ואז הכריזו על פתיחת המשחק, זה הולך להיות משחק בלתי נשכח.