״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 28

נקודת מבט זוהר:
״החיים הם כמו שני סרטים שמתרחשים באותו זמן.
סרט אחד מראה את ההווה והסרט השני מראה את העתיד שלו.
ולא משנה מה אתה מחליט בהווה, כך או כך, הוא ישנה לך את העתיד…״
כולם צפו ׳בקרב׳ אשר התחולל ביני לבין אליאן. הילדה הזאת… קטנה קטנה אבל לא מוותרת, עוד לא ראיתי בנות כמוה. לפתע אליאן איבדה שיווי משקל ונפלה על המשטח וגרמה גם לי ליפול יחד איתה, היא שכבה על המשטח ואני מעלייה, היינו קרובים ממש כמו פעם שעברה, כל כך קרובים שאפילו סרגל לא היה יכול לעבור בינינו. נשארנו ככה לכמה דקות. יכולתי לשמוע את פעימות ליבה שפעם בחוזקה. רק עכשיו שמתי לב כמה היא יפה. שנינו הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים. חשבתי לעצמי, מה הסיכויים שדבר כזה יקרה שוב? לרגע שכחתי מכולם, באותו רגע רק רציתי להמשיך להתקרב אליה לאחוז בפנייה בשתי ידיי ולנשק אותה.
 החלטתי לקחת את הסיכון והתחלתי להתקרב אליה, היא התקרבה אליי חזרה. ואז נוצר מצב שהיינו ממש אבל ממש קרובים, שניה מנשיקה,
רגע… מה קורה לי, מה עובר עליי?
מה אני עושה לכל הרוחות, אני רק אפגע בה, זה יהרוס את הידידות שלנו ואת המשימה שלי.
שריקה חזקה העירה אותי ממחשבות וגרמה לי ולאליאן לבהלה. ושנינו קמנו מיד.
״יופי שנזכרתם לקום, אתם מעכבים את כל הקבוצה.״ אמר המורה.
״מצטערים?״ אמרתי בחצי שאלה, כשהסתכלתי לצדדים אליאן כבר לא הייתה לידי. ראיתי את סתיו ולירון יושבים על הספסלים ממול ופסעתי אליהם.
״תאמין לי אתה פחדן.״ אמר לירון בגיחוך.
״מה נפלת עליי אתה.״ אמרתי בעצבים.
״איך לא נישקת אותה, איך?״ שאל לירון בעצבים מדומים.
״מה… מה אתה רוצה ממני אתה?״ שאלתי באותה נימה.
״תראה… זה ברור ששניכם מתים אחד על השנייה. שניכם רוצים את זה באותה מידה, אז למה אתה כזה ראש כרוב?״ שאל לירון בחצי צעקה ונתן לי כאפה בעורף.
״אנחנו רק ידידים, וחוץ מזה שאני לא בנוי לאהבה.״ עניתי.
״האהבה נוטפת ממך, כולם רואים את זה חוץ ממך.״ אמר סתיו.
״אני מכיר את אחותי, תאמין לי, היא מתה עליך, רואים כמה אכפת לה ממך, נראה לך שאם היית סתם אחד בשבילה היא הייתה מתנהגת ככה?״ שאל לירון.
״טוב נו מה יצאתם עליי שניכם, רדו ממני!״ אמרתי בעצבים ועזבתי את האולם ויצאתי לחצר.
זה נכון, קורים לי דברים עם אליאן, דברים שלא קרו לי עם אף אחת קודם. ליד אליאן אני מרגיש חופשי, אני יכול להיות אני בלי מסכות, היא גרמה לי להיפתח אליה ולחשוף בפנייה את הדברים הכי כואבים לי. ליד אליאן אני בכיתי אחרי עשר שנים שלא העזתי לבכות. ללא ספק אני יכול לומר בוודאות שאליאן מיוחדת מכל הבנות שהכרתי.  
ואם זה באמת נכון, אם אני באמת מתחיל להתאהב באליאן?
לא, זוהר אתה ממש לא מתאהב. האהבה רק פוגעת אין בה שום דבר טוב! הזכרתי לעצמי.
 
נקודת מבט אליאן:
אחרי מה שקרה באולם ספורט מיהרתי לברוח החוצה, לא היה לי כוח עכשיו שכולם יתחילו לשאול שאלות. 
הרצתי את הרגע שהיה באולם הספורט שוב ושוב בראשי. הרגשתי ששנינו רצינו את זה, להתקרב.
אני כל כך רוצה אבל אני פוחדת, פוחדת להיפגע, פוחדת להרוס את החברות שלנו.
התיישבתי על אחד הספסלים בחצר, צפיתי בקבוצה השנייה שהתאמנה.
שמעתי צעדים מאחוריי הסתובבתי וראיתי את זוהר.
״היי…״ אמרתי לו וחייכתי חיוך קטן. ניסיתי להראות שהכל בסדר אצלי.
״צריך לדבר.״ הוא אמר ברצינות.
״כן…״ מלמלתי והשפלתי מבט. ידעתי שזה יגיע.
״בקשר למה שקרה,״ הוא התחיל לומר.
״כן?״ שאלתי והסטתי את מבטי אליו. 
זו ההזדמנות שלי לדעת אם הוא מרגיש אליי משהו יותר מסתם ידידות.
״בואי נשכח מזה.״ הוא אמר.
״כן… רעיון טוב.״ אמרתי במעט אכזבה איך מיהרתי להסתיר אותה וחייכתי חיוך מאולץ.
״אז בסוף ניצחתי אותך.״ הוא אמר.
״זה רק בגלל שנתתי לך לנצח.״ אמרתי.
״כן בטח..״ הוא אמר בגיחוך.
״ברור שכן! אני הרבה יותר חזקה ממך.״ אמרתי.
״נראה לי מישהי פה עלתה על ענן יותר מידי גבוה ומתקשה לרדת ממנו.״ הוא אמר בלגלוג.
״להזכיר לך מי הפסיד לי בהתערבות?״ שאלתי בגאווה.
״מה שמזכיר לי… את הסיגריות אליי.״ אמרתי והושטתי את ידי.
״אליאן…״ מלמל זוהר.
״התערבות זו התערבות,״ אמרתי.
״וחוץ מזה, אני בטוחה שתצליח.״ אמרתי בעידוד וחייכתי חיוך מעודד.
״אני…״ הוא גמגם.
״אני אעזור לך.״ אמרתי בחיוך.
״קחי.״ הוא אמר ונתן לי את כל הסיגריות.
״אל תדאג, יהיה בסדר.״ אמרתי.
״אני מקווה.״ הוא נאנח.
״כדאי שנחזור לאולם, לפני שהמורה יכריז עלינו כנעדרים.״ אמרתי בציניות ושנינו התחלנו לפסוע חזרה לאולם ספורט.

נקודת מבט לירון:
״לאן נעלמתם?״ שאלתי את זוהר ואליאן בזמן שנכנסו לאולם.
״היה כאן דיי חנוק.״ אמרה אליאן.
״מה הפסדנו?״ שאל זוהר.
״האמת, שום דבר.״ ענתה שביט.
״מה עשיתם שניכם בחוץ?״ שאלתי בחשדנות וחייכתי חיוך שובב.
״שום דבר!״ שהם ענו מיד.
״אז למה שניכם לחוצים?״ שאל סתיו.
״קדימה, כולם להסתדר בטורים.״ אמר המורה.
אוח, אני שונא את המורה הזה, דווקא עכשיו להסתדר בטור?
״שלא תחשבו שגמרתי עם שניכם.״ לחשתי לזוהר ואליאן.
״כן לירון, רוצה לשתף אותנו בשיחה?״ שאל המורה.
״אני רק שאלתי מה השעה.״ שיקרתי.
״למה אתה ממהר לאיזשהו מקום?״ שאל המורה.
״לא, אני…״ גמגמתי.
״מגיע לך.״ לחשה לי אליאן.
״אם כל כך משעמם לך בשיעור אני יכול לדאוג שלא תשתעמם.״ אמר המורה.
״לא, אני בסדר, באמת.״ עניתי.
״יש במחסן ציוד, לך תוציא אותו לחצר.״ אמר המורה.
קלטתי את כולם מצחקקים.
״ילדים זבל.״ סיננתי בין שיניי.
״מגיע לך!״ צעק זוהר בהתלהבות וחייך חיוך מנצח ואני הבטתי בו במבט רצחני.
״האמת כשאני חושב על זה… יש הרבה ציוד במחסן יקח ללירון שנים להעביר את כל הציוד. זוהר, לך תעזור לו.״ אמר המורה.
״מה, אני? למה דווקא אני?״ שאל זוהר בפליאה.
״תראה איך שהגלגל מסתובב.״ אמרתי בגיחוך.
״וואי, המורה כשאני חושב על זה. הרגל שלי ממש כואבת נראה לי מתחתי שריר.״ אמר זוהר בהתחמקות.
״זוהר, חלאס עם התירוצים, לך תעזור.״ פקד המורה.
״המורה, נראה לי שיש לך בעיה. למה המדרוב הזה לא מכיר את המושג לעזור.״ אמרתי בגיחוך.
״תודה רבה לצוות הקומיקאים זוהר ולירון. עכשיו טוסו לי מהעיניים ותתחילו להעביר ציוד!״ צעק המורה.
״שנעשה תחרות עד למחסן?״ שאל זוהר.
״יאללה.״ עניתי והתחלנו לרוץ.

נקודת מבט אליאן:
״טוב, עכשיו אנחנו נקיים טורניר כדור רשת. בנים נגד בנות.״ אמר המורה.
אין כמו כדור רשת מאז ומתמיד זה היה המשחק האהוב עליי.
התחלקנו לשתי קבוצות, קבוצת בנים וקבוצת בנות והתחלנו לשחק.
*
״קבוצת הבנות היא הקבוצה המנצחת בסיבוב הראשון.״ הכריז המורה ואנחנו צעקנו משמחה.
״קדימה להחליף מגרשים.״ צעק המורה.
החלפנו מגרשים והסיבוב השני התחיל לו.

נקודת מבט זוהר:
״טוב… נראה לי זה הארגז האחרון.״ אמרתי.
״תודה לאל.״ נאנח לירון ושנינו נשכבנו על הרחבה.
״הדורון הזה לא נורמלי, אני לא מרגיש את הידיים שלי.״ אמר לירון.
״תכלס… הגיע לך.״ אמרתי בגיחוך.
״מה זה אמור להביע?״ שאל לירון והביט בי בהרמת גבה.
״פעם הבאה תתעסק בעניינים שלך.״ עניתי וחייכתי חיוך מנצח.
״אפרופו עניינים, שפוך הכל.״ הוא פקד עליי.
״שום דבר, דיברנו וזהו.״ עניתי במהירות .
״אם לא תתעורר עכשיו בסוף עוד תפסיד אותה.״ אמר לירון.
ואז נשמע רעש מכיוון אולם הספורט והילדים החלו לצאת מהאולם.
״טוב, אז עכשיו אתם הולכים לאכול ארוחת צהריים. בעוד חצי שעה אתם פה, בלי איחורים!״ הוא הדגיש.
״סופסוף הפסקה, אני גמורה.״ אמרה תאיר כשהיינו בדרך לקפיטריה.
״כן, היה משחק מעייף.״ אמרה אליאן.
״אתן גמורות? כאילו שאתן העברתן חצי אולם לחצר.״ אמר לירון.
״טוב נו, אתם לא יכולים להאשים אף אחד חוץ מאת עצמכם.״ אמרה תאיר.
״כן… הבאתם את זה על עצמכם.״ אמרה אליאן.
״ואתם… איזה חברים זבל, במקום לעזור לנו אתם צוחקים?״ שאלתי בקול נעלב.
״כאילו שזה הזיז לך בכלל.״ אמרה אליאן.
״מה זה אמור להביע?״ שאלתי בהרמת גבה.
״הקפת את הפנימייה עשר פעמים בלי הפסקה, אז מה זה בשבילך ללכת הלוך ושוב עם כמה ארגזים.״ אמרה אליאן.
״זה קשה.״ הודיתי.
״וואו, רק אני שמעתי את זה?״ שאלה אליאן.
״מה?״ שאלתי בתמימות.
״הרגע זוהר הודה שקשה לו.״ היא ענתה וכולם צחקו.
״תצחקן תצחקו.״ מלמלתי בעצבים.

נקודת מבט אליאן:
״היי מזי.״ אמרנו כשהגענו לקפיטריה.
״היי, איך הולך באימונים?״ היא שאלה בהתעניינות.
״הפסדת צחוקים.״ אמרה תאיר.
״מה הפסדתי?״ שאלה מזי בסקרנות.
״את לירון וזוהר נענשים.״ עניתי.
״מה עשיתם הפעם?״ שאלה מזי והביטה בלירון וזוהר.
״הם לא עשו כלום. רק לירון אמר שמשעמם לו, וזוהר היה חבר טוב ונחלץ לעזרתו.״ עניתי.
״אוחתי, אמרו לך פעם שאת מצחיקה?״ שאל לירון.
״לא. אבל כיף לדעת.״ עניתי בהתחכמות.
״למה אני כבר לא מופתעת משניכם, גם משיעור ספורט אתם מנסים לברוח?״ שאלה מזי.
״זה בכלל הכל באשמתם.״ אמר לירון והצביע עליי ועל זוהר.
״כן, איך אנחנו אשמים בזה שאתה חסר טקט?״ שאל זוהר.
״הרי המורה ביקש ממני לספר על מה דיברנו, ואני שיקרתי בגללכם.״ אמר לירון.
״פעם הבאה תתעסק בעניינים שלך.״ אמרנו זוהר ואני ביחד.
״וואי גדול! אתם עושים את זה שוב.״ אמר סתיו בהתלהבות וכולנו הבטנו בו בשאלה.
״נו… מדברים ביחד.״ הוא ענה. זוהר ואני הסתכלנו אחד על השנייה וחייכנו.
״טוב, כדאי שתאכלו. לפני שתגמר ההפסקה ולא תספיקו.״ אמרה מזי.
*
אחרי שסיימנו לאכול יצאנו מהקפיטריה וחזרנו לאולם ספורט והאימונים המשיכו.

נקודת מבט זוהר:
״טוב, אז האימונים להיום הסתיימו. אני מציע שתלכו לחדרים תעשו מקלחת ותלכו לישון, יש לכם יום ארוך מחר.״ אמר מורה.
יצאנו מהאולם ופסענו לכיוון מבנה המגורים ולאחר מכן התפצלנו כל אחד לחדר שלו.
״לא יודע מה איתך, אבל אני חייב מקלחת דחוף, הרגו אותי כל הסחיבות האלה.״ אמרתי לסתיו בזמן שעלינו במדרגות לחדר שלנו.
״סבבה, אבל אני ראשון במקלחת!״ הוא הכריז.
״אבל הרגע אמרתי שאני נכנס להתקלח.״ אמרתי בעצבים.
״כן… אבל לא אמרת ראשון במקלחת.״ הוא ענה.
״אז?״ שאלתי בזמן שפתחתי את הדלת של החדר.
״אז הפסדת במשחק.״ הוא ענה.
״מתי התחלנו לשחק?״ שאלתי.
״מ… עכשיו.ראשון במקלחת!״ הוא הכריז ורץ למקלחת.
״הלוואי שלא ישאר לך סבון״ צעקתי לו.
איך אני שונא שהוא עושה את זה.
נשכבתי במיטה שלי, הייתי עייף ומותש מכל היום.
המשפט שלירון אמר לי לא מפסיק להדהד בראשי.
״אם לא תתעורר עכשיו בסוף עוד תפסיד אותה.״ 
אני לא ממש יודע מה אני מרגיש לאליאן, זאת אני כן יודע… אני מחבב אותה, בתור ידידה, או שלא?