״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 13

נקודת מבט זוהר:
״כהן שלח אתכם?״ שאלתי לאחר שהתאוששתי מההלם הכבד שתקף אותי, לא הייתי מוכן להפתעה שציפתה לי בחדר.
״תבדוק במגירות.״ אמר זה שכיוון אליי אקדח לאיש השני.
״היי, מה אתם חושבים שאתם עושים?״ צעקתי.
הם החלו לחטט במגירות, בארונות, אין מקום שהם לא הגיעו אליו.
״אני יכול לדעת מה אתם מחפשים?״ שאלתי בחצי צעקה.
״זה לא שם.״ אמר הבחור בחליפה השחורה לבחור שכיוון אליי אקדח.
״איפה שמת את זה?״ צעק עליי הבחור שכיוון אליי אקדח.
״שמתי מה, מה אתם רוצים?״ צעקתי.
״איפה שמת את הכסף שאתה חייב לכהן?״ הוא שאל.
בלעתי את רוקי. מה אני עושה עכשיו, אין לי אפילו שקל לתת לו.
״למה אתם חושבים שאני אגלה לכם, כשיגיע הרגע אני אתן לו את הכסף.״ עניתי בהתחכמות.
הבחור בחליפה השחורה לחש משהו באוזן לבחור שכיוון אליי אקדח ולאחר מכן התרחק.
הבחור שכיוון אליי אקדח החל לשחק עם האקדח בידיו.
״אנחנו נישאר ככה עוד הרבה?״ שאלתי.
ואז אחד מהם התקרב אליי, ולפני שהבנתי מה קרה הרגשתי את האגרוף שבא על פניי.
״יש לך מזל שאני עוד במצב רוח טוב היום ושכהן צריך ממך כסף, ביום אחר הייתי לוחץ על ההדק מזמן. ותאמין לי זה לא היה נגמר רק באגרוף.״ אמר אחד מהם.
״אז ניפגש בעוד ארבע ימים, כשכל הכסף אבל כל הכסף אצלך.״ אמר הבחור בחליפה השחורה.
והוא והבחור השני יצאו מחדרי.
התיישבתי על המיטה שלי והנחתי את ידי על המקום שבו קיבלתי את האגרוף, אני רגיל ללכת מכות, אבל אני לא רגיל להיות זה שסופג את המכות. כאב לי, כל כך כאב לי. יכולתי להרגיש את הדם החם שנוזל מפניי.
מה אני אעשה עכשיו, איך אני אשיג שלושים אלף שקל תוך ארבעה ימים?
אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב מה יקרה אם אני לא אצליח לגייס את כל הסכום.
ואז באותו רגע עלתה לי הברקה. לבשתי את הקפוצ׳ון שלי לקחתי פלאפון ומפתח וקצת כסף ויצאתי.
התהלכתי בחצר נזהר לא להתקל באף אחד, אם ייראו אותי יוצא בשעה כזאת זה הסוף שלי.
פסעתי לכיוון המחששה, עברתי  דרך הפרצה בזהירות משתדל כמה שפחות להרעיש.
״פיו, אני בחוץ.״ מלמלתי כשהייתי מחוץ לפנימייה וניערתי את בגדיי שהיו מכוסים בעלים.
תפסתי מונית והסברתי לנהג לאן לנסוע.
העפתי מבט בשעון בדקתי את השעה,
״תגיד, יש מצב אתה נוסע יותר מהר?״ שאלתי את הנהג.
״יש מצב, אבל תצטרך לשלם לי בהתאם.״ הוא אמר.
״סגרנו.״ אמרתי רק שייסע שיטוס על הכביש מבחינתי. 
הייתי חייב להגיע לשם כמה שיותר מהר.
המונית עצרה לי ליד המועדון, שילמתי לנהג ויצאתי מהמונית.
מוזיקה חזקה נשמעה מאיזור המועדון, נכנסתי למועדון שהיה מלא בבני נוער ובזוגות צעירים.
התיישבתי על הבר ושתיתי כמה כוסות, חיכיתי עד שחיים יגיע, לפתע הרגשתי נגיעה על הכתף.
״אמרו לי שאתה מחפש אותי.״ הוא אמר, זה היה חיים.
״כן, אני צריך לדבר איתך.״ אמרתי.
״שנלך למשרד שלי?״ הוא שאל ושנינו התחלנו לפסוע לכיוון המשרד שלו.
״אז, מה אתה עושה פה זוהר, אתה נראה זוועה.״ הוא אמר כשהיינו במשרד שלו.
״כן, תודה.״ אמרתי מתאפק לא להעיף לו איזה אגרוף לפנים, תכלס, אם לא הייתי צריך אותו כבר ממזמן היד שלי היתה פוגשת את הפרצוף שלו.
״אני צריך עבודה.״ עניתי.
״כבר אמרתי לך, אין לי משרה פנויה כרגע, עשית טעות כשעזבת בפעם הראשונה.״ הוא אמר ולגם מהכוסית שהייתה מונחת על שולחנו.
״אני עשיתי טעות, אבל עכשיו אני כאן ואני רוצה לתקן את הטעות.״ אמרתי.
״זה לא קצת בעייה עכשיו כשאתה בפנימייה?״ הוא שאל.
״נסתדר.״ עניתי ולגמתי מהכוסית שלי.
״אני מוכן לעבוד עם כל מה שתתן לי, אתה מכיר אותי חיים, אתה יודע שאני עובד טוב.״ אמרתי בניסיון לשכנע אותו.
״בדבר אחד אתה צודק, אתה באמת עובד טוב.״ הוא אמר.
״אז זה כן?״ שאלתי.
״אולי אתה עובד טוב, אפילו העובד הכי טוב שהיה לי, ביום שעזבת זו בהחלט הייתה נפילה עבורנו, אבל מי אמר שלא תעזוב שוב כשיימאס לך או שלא יתאים לך?״ הוא שאל.
״אני אומר לך, אני כאן ואני כאן להישאר.״ אמרתי והנחתי את הכוסית על השולחן.
״אז מה אתה אומר?״ שאלתי.
״ברוך הבא בחזרה.״ הוא אמר ולחץ את ידי.
״אבל עוד משהו קטן לפני שאני מתחיל, אני צריך מקדמה של שלושים אלף שקל.״ אמרתי ובלעתי את רוקי.
ידעתי שיש סיכוי שחיים לא יסכים לתת לי סכום כזה ועוד על ההתחלה.
״קיבלת.״ הוא אמר וזרק לעברי חבילת שטרות.
״יש כאן עשרים אלף, תביא מחר תקבל את העשר האחרים.״ הוא אמר.
״תודה חיים, תודה על הכל.״ אמרתי בזמן שלחצנו ידיים.
״ועכשיו, שנעבור למשימה שלך?״ הוא שאל הנהנתי בראשי להסכמה.
״המשימה שאני אתן לך היא מאוד פשוטה, אבל דורשת הרבה עבודה.״ הוא אמר באזהרה.
הוא הושיט לי מעטפה. לקחתי את המעטפה מידו.
הוצאתי את התמונות מהמעטפה והייתי המום ממה שראיתי.
״אני מפקיד בידך את הדבר הכי חשוב לי בעולם, אני רוצה שתשמור על שניהם הכי טוב שאתה יכול, בעיקר עלייה.״ הוא אמר והצביע על התמונה של אליאן.
״מי… מי הם בשבילך?״ שאלתי ובלעתי את רוקי.
״הילדים של הבת שלי, הבן קצת שובב, אבל יכול לדאוג לעצמו אבל הבת… היא יותר עדינה ושברירית, אני רוצה שתשמור עליה הכי טוב שאתה יכול.״ הוא אמר.
״אני אעשה את הכי טוב שאני יכול.״ אמרתי לאחר שהתאוששתי מההלם הכבד שתקף אותי.
״ידעתי שאני יכול לסמוך עליך.״ הוא אמר וחייך.
״כן, טוב… לילה טוב.״ אמרתי כשעמדתי בפתח החדר.
״וזוהר…״ הוא קרא לי.
״טוב שחזרת.״ הוא אמר בחיוך, חייכתי אליו חיוך מאולץ ויצאתי מחדרו.
תפסתי מונית ונסעתי חזרה לפנימייה.
כל הדרך המחשבות לא הפסיקו להתרוצץ בראשי. לירון ואליאן הם הנכדים של חיים, הם הילדים שחיים דיבר עליהם בזמנו, אולי עשיתי טעות שחזרתי?
״הגענו.״ הנהג העיר אותי ממחשבות, שילמתי לו ויצאתי והתחלתי לפסוע לכיוון הפנימייה.
פסעתי בצעדים זהירים למבנה הבנים, ופתחתי את דלת החדר שלי בשקט. 
״היה לי מספיק ליום אחד.״ מלמלתי והנחתי את ראשי על הכר, התכסיתי בשמיכה ושקעתי בשינה בעוד ששאלות ומחשבות רבות ממשיכות להתרוצץ בראשי.