״מכולן אותך ביקשתי״ – אפילוג

-כעבור שבע שנים-
נקודת מבט זוהר:
״זוהר,״ מלמלה אליאן בעייפות כאשר שמעה את השעון המעורר מצלצל.
״מממ…״ המהמתי וחיבקתי את אליאן.
״צריך לקום.״ היא מלמלה בעייפות.
״לא,״ מלמלתי והתחלתי להתהפך במיטה.
״צריך לקחת את הבן שלך לגן.״ אמרה אליאן.
״לא צריך כלום.״ אמרתי ומנעתי ממנה לקום.
״זוהר,״ היא מלמלה בחוסר סבלנות.
״לא!״ אמרתי בקול ילדותי. ״את לא הולכת לשום מקום.״ עליתי מעליה והיא צחקקה.
״נו זוהר,״ היא צחקקה וניסתה להימלט. ״צריך לקחת את אריאל לגן, אתה יודע כמה הגננת לא אוהבת שמאחרים.״ היא אמרה.
״שתקפוץ לי הגננת.״ מלמלתי.
 אליאן צחקה. ״נו זוהר!״ אמרה אליאן בחצי צעקה.
״יום שישי היום, למה שלא ניקח קצת חופש וניסע שלושתינו לחופשה.״ הצעתי.
״לא יודעת, בכל זאת…״ היא היססה.
״תחשבי על זה, אני, את ואריאל. רק שלושתינו לבד.״ ניסיתי לשכנע אותה.
״מה, ככה מהיום להיום?״ היא שאלה בפליאה.
״כן, למה לא?״ שאלתי. ״ניסע, נראה קצת נופים, קצת נשנה אווירה, ירוק, חופש.״ ניסיתי לשכנע אותה. ״מה את אומרת?״ שאלתי.
״קומו!״ לפתע אריאל נכנס לחדר והחל לקפוץ על המיטה.
״סופרמן!״ אריאל אמר בקולו הילדותי בזמן שהרמתי אותו בשתי ידיי והוא היה באוויר.
״אריאלי,״ הורדתי את אריאל והנחתי אותו על בטני. ״נכון שאתה רוצה לנסוע לחופשה עם אימא ואבא?״ שאלתי.
״היי, זה לא פייר מה שאתה עושה עכשיו!״ אמרה אליאן בהתגוננות וזרקה עליי כרית.
״אז מה אתה אומר, אריאלי?״ התעלמתי מאליאן ושאלתי את אריאל.
״כן, כן, כן.״ הוא אמר בהתלהבות ומחא כפיים.
״נו, אז מה את אומרת, גברת פרץ?״ הסטתי את מבטי לאליאן והבטתי בה בחיוך.
״בבקשה.״ אריאל ואני התחננו.
״אולי לי את יכולה להגיד לא, אבל לילד…״ ניסיתי לעשות לה ייסורי מצפון.
״נוסעים!״ היא אמרה בכניעה וקמה מהמיטה. ״נוסעים לחופשה!״ אמרה אליאן בשמחה.
״שמעת אריאלי?״ צעקתי. ״נוסעים לחופשה.״ הכרזתי בשמחה.
״יש!״ אריאל צעק בהתלהבות. ״אני הולך להכין את המשחקים שאני אקח לטיול.״ הוא אמר בקולו הילדותי והמתוק ויצא מהחדר בריצה.
״טוב, אם אתה רוצה חופשה כדאי שתקום עכשיו.״ אמרה אליאן.
״רוצה, בטח שרוצה.״ אמרתי בחיוך. ״אבל יש משהו שאני רוצה יותר.״ אמרתי וחייכתי חיוך שובב ומשכתי את אליאן למיטה.
״נו זוהר,״ אליאן נאנחה.
״נשיקה אחת ודי.״ התחננתי. היא נתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים והדפה אותי מעליה וקמה מהמיטה.
נותרתי לבדי בחדר, שכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה כשחיוך דבילי פרוס על שפתיי.
מי היה מאמין שאלו יהיו החיים שלי, שתהיה לי משפחה משלי, שאני אהיה מאושר.
שבע שנים עברו מאז אותו לילה של המסיבה, מאז אותו לילה שאני ואליאן חזרנו.
לפני ארבע שנים אליאן ילדה את הנסיך הקטן שלנו, את האושר שלנו בחיים, את אריאל.
האמת, ההריון של אריאל לא היה מתוכנן, זה קרה במקרה, הרי בכל זאת היינו צעירים מאוד. רק השתחררנו מהצבא. אבל החלטנו לשמור אותו ולגדל אותו באהבה.
הרבה דברים השתנו בשבע שנים הללו, לירון ואני פתחנו עסק של מחשבים.
האמת, לא האמנתי שבאמת ייצא ממני משהו, שאני אהיה משהו בחיים, אבל החיים יכולים להפתיע אותך, והם מפתיעים אותך כל פעם מחדש.
״אהמ…״ אליאן זייפה שיעול,
״לא ישנתי!״ אמרתי בהתגוננות ועברתי למצב ישיבה. ״חשבתי שאתה רוצה לצאת לחופשה.״ היא אמרה בגיחוך.
״אני רוצה.״ אמרתי בכנות.
״איך בדיוק?״ היא שאלה. ״מה, בלשכב על המיטה ולבהות בתקרה?״ היא גיחכה. ״קום כבר!״ היא אמרה וזרקה עליי מגבת.
״אני חושב שאני צריך עזרה.״ אמרתי בהתגרות.
״איזה קטע, גם אני.״ היא אמרה, הבטתי בה בשאלה. ״התיקים לא יכינו את עצמם, והאוכל לא יבשל את עצמו.״ היא אמרה, נאנחתי וקמתי מהמיטה.

נקודת מבט אליאן:
הייתי בחדר של אריאל, הכנתי לו בגדים לטיול הקטן שלנו.
״אימא, אני יכול לקחת גם את המכונית הזאת?״ שאל אריאל.
״כן מתוק, אבל זו המכונית האחרונה.״ אמרתי בחיוך וקיפלתי עוד חולצה והכנסתי לתיק.
עברו כבר שבע שנים, מדהים איך שהזמן טס. שבע שנים מאז אותו לילה שבו זוהר ואני התאחדנו שוב ומאז נשארו מאוחדים.
לפני ארבע שנים הבאנו את הנסיך הקטן שלנו לעולם, אומנם אריאל נולד כתוצאה מהריון לא מתוכנן וזוהר ואני היינו צעירים מאוד, אבל קיבלנו את כל העזרה והתמיכה שצריך.
כשאני חושבת על זה, להיות אימא זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי בחיים.
אני מאושרת, אני באמת מאושרת. יש לי את כל מה שאני צריכה, חבר מדהים, ונסיך קטן משלי.
יש לי את המשפחה הקטנה שחלמתי עליה כל החיים שלי.
״ליני, איזה חולצה יותר יפה לערב?״ זוהר נכנס לחדר כאשר הוא מחזיק שתי חולצות בידו, אחת תכולה ואחת לבנה.
״ממ…״ המהמתי וזוהר הביט בי בשאלה מחכה לתשובה. ״תיקח את שתיהן, נחליט כבר שם.״ עניתי בחיוך, זוהר הביט בי ונאנח ויצא מהחדר. 
לפתע הפלאפון שלי צלצל, זאת הייתה תאיר.
״הולה אמיגה,״ עניתי לשיחה.
״חיים שלי, מה קורה?״ היא שאלה בהתעניינות.
״איזה ג׳ינס לקחת, הבהיר או הכהה?״ שאל זוהר כאשר נכנס לחדר שוב אך הפעם בידו שני ג׳ינסים אחד בהיר ואחד כהה.
״תחליט לבד.״ עניתי.
״נו, תעזרי לי.״ הוא אמר.
״טוב, אז את הבהיר,״ עניתי.
״מה, לאן אתם הולכים?״ שאלה תאיר בסקרנות.
״חופשה, משהו ספונטני.״ עניתי.
״מה זאת אומרת ספונטני?״ שאלה תאיר.
״זוהר קם בבוקר והחליט שבא לו חופשה,״ הסברתי ותוך כדי הכנסתי עוד בגדים לתוך התיק.
״כל כך מתאים לזוהר.״ אמרה תאיר בגיחוך.
״כן…״ גיחכתי. ״אפשר להגיד שאנחנו הולכים אל הלא נודע.״ צחקתי.
״יפה, תהנו.״ אמרה תאיר וצחקקה.
״מה איתכם, איך את מרגישה?״ שאלתי בהתעניינות.
״חודש תשיעי את יודעת, עייפה בעיקר, אוף אני כבר מחכה לרגע הזה שהיא תצא,״ אמרה תאיר.
״חודש תשיעי זה החודש הכי קשה, מניסיון.״ הזדהיתי.
״מסתבר שכן…״ תאיר הסכימה איתי. ״טוב, תמשיכי לארוז, אל תפריעי לעצמך, תהנו בחופשה ותשלחו תמונות.״ אמרה תאיר.
״מבטיחה.״ צחקקתי. ״אוהבת אותך,״ אמרתי בחיוך.
״אני יותר.״ היא אמרה.
״לא אני!״ אמרתי בהתגרות.
״יאללה לכי לארוז,״ היא אמרה.
הולכת,״ צחקקתי והשיחה נותקה.
״פיו, תיק אחד מוכן.״ מלמלתי לאחר שסגרתי את התיק של אריאל, התיישבתי על המיטה של אריאל לכמה דקות.
״גברת, ככה את רוצה לנסוע לחופשה?״ זוהר חיקה אותי מקודם ונעמד מולי וגרם לי לקפוץ מבהלה.
״משוגע,״ הנחתי את ידיי על ליבי. ״הבהלת אותי.״ נאנחתי ונתתי לו כאפה בעורף וזוהר צחק.
״טוב… סיימתי לארוז את התיק של אריאל.״ אמרתי.
״יופי, עכשיו תעזרי לי לארוז.״ הוא אמר.
״שום דבר אתה לא יכול לעשות בלעדיי, הא?״ גיחכתי.
״בשביל מה יש לי אותך?״ הוא גיחך ונישק אותי נשיקה חטופה על השפתיים.
״טוב נו, בוא נראה מה אני יכולה לעשות.״ נאנחתי.

נקודת מבט זוהר:
״טוב, נראה לי שסיימנו,״ אמרה אליאן לאחר שסיימנו לארוז את התיק שלי. ״עכשיו, לך תלביש את אריאל, הכנתי לו בגדים על המיטה, אני אכין לי תיק בינתיים.״ היא אמרה.
יצאתי לסלון, חיפשתי את אריאל ולפתע נשמע צלצול בדלת, ״מי זה עכשיו על הבוקר.״ מלמלתי ופסעתי בצעדים מרושלים לכיוון הדלת.
״הא אחי,״ פתחתי את הדלת וראיתי את לירון בפתח.
לירון ושביט גרים דלת לידינו, אנחנו מבלים ביחד כל הזמן.
״תגיד, יש לכם במקרה בננות?״ הוא שאל.
״אתה רציני?״ גיחכתי.
״הכי רציני בעולם.״ הוא ענה.
״כבר חודשיים אין בננות,״ צחקתי.
״לא יודע, פתאום שביט החליטה שבא לה בננה.״ אמר לירון וצחק. ״ההריון הזה מחרפן אותי.״ הוא אמר בייאוש והתיישב על הספה.
״מכיר את ההרגשה.״ גיחכתי.  ״אני זוכר איך אליאן פעם אחת שלחה אותי בשתיים וחצי לפנות בוקר לקנות לה גלידה.״ סיפרתי והתיישבתי לידו.
״אח… לך תבין נשים.״ אמר לירון באנחה.
״כן הא,״ מלמלתי בהזדהות.
״קטנצ׳יק, בוא להתלבש.״ קראתי לאריאל שהתרוצץ ברחבי הבית.
״מה, זו לא שעה מאוחרת לגן עכשיו?״ שאל לירון.
״אנחנו לא הולכים לגן,״ עניתי ותוך כדי רדפתי אחרי אריאל.
״אריאל, רד מהספה!״ פקדתי עליו.
״מה זאת אומרת?״ שאל לירון בבלבול. ״לאן אתם הולכים?״ שאל בסקרנות.
״לחופשה.״ עניתי בחיוך.
״החיים הטובים, הא?״ שאל בגיחוך.
״אכן כן.״ חייכתי. ״נו, אריאל, בוא הנה!״ קראתי לאריאל שהתרוצץ ברחבי הבית.
״איפה אוחתי?״ שאל לירון.
״אורזת.״ עניתי.
״אז אני מבין שיש לכם עוד זמן עד שתצאו.״ אמר לירון בגיחוך. ״כשאומרים לאליאן לקחת כמה דברים, היא לוקחת חצי בית.״ לירון ואני צחקנו.
״זוהר, ראית את המשקפי שמש האדומות שלי,״  לפתע אליאן יצאה מהחדר, כשהיא לובשת שמלת חוף אדומה ארוכה שהתאימה לה בדיוק.
״וואו,״ מלמלתי פעור פה כשראיתי אותה.
״חבל לא דיברנו על מיליון דולר.״ לירון ואני צחקנו.

נקודת מבט אליאן:
״מה מצחיק?״ שאלתי את זוהר ולירון שאיך שהם ראו אותי הם פרצו בצחוק.
״סתם, בדיוק שאלתי את זוהר עלייך ופתאום צצת משומקום.״ אמר לירון.
״זה הבית שלי להזכירך,״ אמרתי בהתחכמות וניגשתי לחבק את לירון.
״אז מה שמעתי?״ שאל לירון. ״נוסעים לחופשה, הא?״ אמר לירון בחיוך.
״מגיע לנו.״ עניתי בחיוך ״לא ככה?״ שאלתי.
״בטח.״ ענה זוהר בחיוך והניח את ידיו על כתפיי.
״טוב, אני חייב ללכת, ההורים של שביט באים אלינו היום.״ אמר לירון.
״ביי לירוני, ד״ש לשביט.״ נתתי לו נשיקה על הלחי, זוהר ולירון התחבקו חיבוק חברי ואריאל נתן לו כיף.
״טוב, הכל מוכן.״ אמרתי בחיוך.
״הגיע הזמן.״ אמר זוהר בגיחוך.
״נראה אותך אורז שלושה תיקים לבד,״ אמרתי.
״אולי אני לא ארזתי אבל אני צריך להוריד אותם לאוטו.״ הוא אמר.
״אוייש, מסכן.״ אמרתי בציניות וליטפתי את לחייו.
–
סופסוף סיימנו להכין את כל הדברים ולהוריד את כל הדברים לאוטו.
״אז לאן נוסעים?״ הפניתי את מבטי לזוהר.
״את זה עוד תגלו בהמשך.״ אמר זוהר בחיוך.
״אריאלי, נוסעים לטיול, איזה כיף.״ הסתובבתי לאריאל וחייכתי.

נקודת מבט זוהר:
״לאן נוסעים?״ שאלו אריאל ואליאן כשהתמקמנו באוטו.
״חכו ותראו.״ עניתי בחיוך.
״נו אבא, אולי תגלה רק לי, אני מבטיח לא לגלות לאימא.״ התחנן אריאל.
״סליחה?״ שאלה אליאן בפליאה והפנתה את מבטה לאריאל שצחקק מאחורה. 
״עוד מעט מגיעים.״ צחקתי.
״איזה כיף לנו, הא?״ אמרה אליאן והביטה בי. ״קצת  חופש.״ היא אמרה בחיוך ושיחקה בידי.
״הכי כיף בעולם,״ הגנבתי לעברה מבט וחייכתי.
שאר הנסיעה עברה כששירים מתנגנים ברקע, בעיקר שירי ילדים.
העפתי מבט באריאל דרך המראה, ראיתי שהוא נרדם, וניצלתי את ההזדמנות לשמוע שירים אחרים בזמן שאריאל ישן, הסטתי את מבטי לאליאן, גם היא נרדמה, חייכתי לעצמי והחזרתי את מבטי לכיוון הכביש.
דפדפתי בין התחנות ברדיו עד שנעצרתי על השיר ״כמו ילד״ של דודו אהרון,
(אתן יכולות לשמוע חלש)

זה השיר שלי ושל אליאן. אין יום שאני לא שר לה אותו, מדהים עד כמה השיר הזה מדבר עלינו, כאילו הוא נכתב עלינו.
״וכמו ילד מתהלב ממך, וכמו נער מתרגש ממך את הכוח התקווה שלי, את כבר חלק מהלב שלי…״ זמזמתי והסטתי את מבטי לאליאן וליטפתי את ראשה ומיהרתי להחזיר את מבטי לכביש.
האמת, שידעתי לאן אני רוצה לקחת את אליאן ואריאל, למעשה הכל כבר היה מוכן מלפני כמה ימים. הולכת להיות להם הפתעה.
–
״הגענו?״ שאלה אליאן והחלה להתמתח במקומה בזמן שחניתי את המכונית.
״ממש עכשיו.״ עניתי בחיוך, גם אריאל התחיל להתעורר.
שלושתינו ירדנו מהמכונית והתחלנו ללכת, כמובן שכל הדרך אליאן ואריאל נידנדו בלי הפסקה, עד שהגענו.
״וואו זוהר,״ אמרה אליאן בפליאה כאשר ראתה את המקום שאליו הגענו.
״אני יכול לשחק במשחקים?״ שאל אריאל בקולו המתוק והצביע על המגלשות והנדנדות שהיו מולינו. ״כן,״ עניתי בחיוך וכמובן שאריאל רץ ישר לגן המשחקים.
״נו אז מה את אומרת?״ הסטתי את מבטי לאליאן והבטתי בה בחיוך.
״וואו, זוהר, זה פשוט מדהים.״ היא אמרה בחיוך. ״המקום המושלם, אפילו רואים את זה.״ היא אמרה בהתפעלות.
״כשהייתי בגיל של אריאל הייתי בא לכאן עם ההורים שלי,״ סיפרתי בעצב וחייכתי חיוך עצוב.
אין יום שעובר שאני לא חושב עליהם, כמה עצוב לי שהם לא כאן איתי, לשמוח איתי באושר שלי, שהם לא מכירים את האישה שלי והילד שלי.
 אליאן חייכה אליי חיוך מעודד וליטפה את לחיי.
״הם תמיד יהיו איתך, בלב.״ היא אמרה בעידוד.
שנינו התיישבנו על הדשא הרך והירקרק, אליאן ישבה עליי והשעינה את ראשה על חזהי. נשמנו את הריח של הדשא הירוק והפרחים הציבעוניים, הבטנו באריאל משחק.
״מדהים כמה אריאל דומה לך,״ אמרה אליאן כשמבטה מוסט לאריאל.
״כן,״ מלמלתי בחיוך. 
הסתכלתי על אליאן, כמה היא יפה, והיא שלי וחייכתי לעצמי.
״תראה אותו, תראה אותו כמה הוא שמח.״ אמרה אליאן כשהביטה באריאל.
״אח, אני מת על הילד הזה, מת.״ מלמלתי בחיוך והבטתי באריאל בחיוך. 
השמש החלה לשקוע, זה היה תזמון מושלם, החלטתי שזהו זה, שאני הולך לעשות את זה.
״אליאן,״ קראתי לה והיא הסיטה את מבטי אליי והביטה בי בשאלה.
התרוממתי במקומי ונעמדתי מולה, מה שגרם גם לה לעמוד.
״יש… יש משהו שאני רוצה לשאול אותך.״ אמרתי, אליאן הסיטה את מבטה אליי.
״אנחנו מכירים כבר שבע שנים, היית מאמינה?״ שאלתי. 
״האמת שלא.״ היא חייכה והנידה בראשה.
״וואו, שבע שנים איך שהזמן טס.״ הודיתי. ״אני שמח שלא וויתרת עלינו.״ אמרתי בחיוך.
״גם אני.״ היא חייכה.
״מהיום שנפגשנו ידעתי שאת אהבת חיי, זו שאני רוצה להיות איתה לנצח, שאת תעשי אותי לבנאדם הכי מאושר בעולם, והיום כשאני מסתכל על אריאל אני מבין שצדקתי.״ אמרתי בחיוך שנינו הסתכלנו על אריאל וחייכנו.
נשמתי כמה נשימות עמוקות והוצאתי את הקופסה הקטנה מהכיס.
״ליני שלי, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, את האימא של הילד שלי, את המשפחה שלי.״ ליטפתי את פנייה.
״זוהר,״ אליאן מלמלה ודמעות עמדו בעיניה.
״מה יש חיים שלי?״ עצרתי ומחיתי כמה דמעות שעמדו בעיניה.
״אתה מרגש אותי.״ היא חייכה.
״זו רק ההתחלה,״ חייכתי.
באותו רגע שהרגשתי שזה הרגע הכי מתאים והכי נכון שאלתי את השאלה המתבקשת.
״תתחתני איתי?״ שאלתי וכרעתי ברך, אליאן הניחה את ידיה על פיה והתחילה לבכות.
(אתן יכולות לשמוע חלש)

״כבר חשבתי שלא תבקש אף פעם.״ היא חייכה ודמעות זלגו מעיניה.
״זה כן?״ שאלתי.
״ברור שכן!״ היא הנהנה בראשה והדמעות זלגו במורד לחייה. והיא חייכה, מחיתי את הדמעות מעיניה ונשקתי לראשה.
״זהו, מעכשיו את שלי לנצח, אתם שלי לנצח.״ אמרתי בחיוך והסטתי את מבטי לאריאל ששיחק בגן המשחקים.
כרכתי את ידיי מסביב למותניה והיא כרכה את ידיה מסביב לצווארי והתנשקנו נשיקה עדינה אבל ארוכה.
התנתקנו מהנשיקה והתחבקנו.
״אני אוהב אותך, אישה שלי.״ מלמלתי אל תוך החיבוק, והסתכלנו אחד לשניה בעיניים.
״אני אוהבת אותך כל כך,״ היא מלמלה בחיוך. ואז אריאל הגיע.
״מה חיים שלי?״ שאלה אליאן והתכופפה לחבק את אריאל.
״אימא, למה את בוכה?״ שאל אריאל את אליאן בקולו המתוק כאשר הבחין בדמעות שעמדו בעיניה.
״זה מאושר, נסיך שלי.״ היא ענתה בחיוך ונשקה לראשו ומחתה כמה דמעות שעמדו בעיניה. 
״כמה שאתם יפים.״ מלמלתי כשהבטתי באריאל ואליאן.
הרמתי את אריאל בשתי ידיי וזרקתי אותו למעלה  באוויר ״חיים של אבא!״ אמרתי בחצי צעקה.
״זוהר, תיזהר!״ אמרה אליאן באזהרה.
״ראית מה זה אריאלי?״ שאלתי. ״יש לך אימא פחדנית.״ אמרתי בגיחוך.
״נו, זוהר אני שונאת שאתה עושה את זה.״ היא אמרה בחצי צעקה.
הורדתי את אריאל ונישקתי אותו על המצח.
קירבתי את אליאן אליי, אבל היא התרחקה.
״מה?״ שאלתי בפליאה.
״אתה יודע שאני שונאת שאתה עושה את זה.״ היא אמרה בעצבים.
״די חיים שלי, אל תהי קשה.״ קירבתי אותה אליי ונשקתי לראשה.
״תראו מה אני יכול לעשות.״ אמר אריאל והחל לזרוק את הכדור לשמיים ולתפוס.
״את מי אבא הכי אוהב בעולם?״ צעקתי.
״רק את אימא ואותי.״ הוא ענה בקולו הילדותי והמתוק ורץ אלינו.
״אח, חיים של אבא!״ התנפלתי על אריאל בנשיקות קטנות.
״אבא די, אתה חונק אותי.״ אמר אריאל ואליאן צחקה.
״מה את צוחקת?״ שאלתי בצחוק. ״עכשיו תורך הגיע.״ אמרתי ונישקתי אותה נשיקות קטנות בפנים ואריאל הביט בנו וצחק.
שלושתינו ירדנו לחוף הים שהיה לא רחוק מהפארק, אליאן ואני החזקנו ידיים ואריאל רץ לפנינו.
״תראה את השקיעה, כמה היא יפה.״ אמרה אליאן והצביעה על השמיים בזמן ששנינו עמדנו על החולות והמים מרטיבים את רגלינו.
״אני רואה משהו הרבה יותר יפה, ובמקרה הוא כאן לידי.״ אמרתי בחיוך והבטתי בעיניה.
״אימא, אבא,״ אריאל קרא לנו ורץ אלינו.
״תראו מה מצאתי.״ הוא אמר וערימת צדפים הייתה בידו.
שלושתינו התיישבנו על החולות, אריאל ישב עליי ושיחק את הצדפים ואליאן ישבה לידי, חיבקתי את אליאן וקירבתי אותה אליי. 
״אתם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אתה המשפחה שלי, אתם שלי לנצח.״ נשקתי לראשו של אריאל ואז לשפתיה של אליאן.
ליטפתי את ראשו של אריאל וקירבתי את אליאן אליי וחיבקתי אותה, אליאן הניחה את ראשה על כתפי.
״אני אוהב אותכם, משפחה שלי.״ מלמלתי בחיוך, הרמתי את ראשי אל השמיים, אל ההורים שלי וחייכתי חיוך מאושר.
כל כך כואב לי שהם לא כאן בשביל לראות אותי מאושר, אבל אני יודע שהם תמיד יהיו איתי לנצח בתוך הלב. ואני בטוח שהם גאים בי על התהליך שעברתי במשך השנים.
כשחושבים על זה, החיים לימדו אותי הרבה, בכל יום שעובר אני לומד דברים חדשים.
אבל את הדבר הכי חשוב למדתי היום, 
למדתי שלהיות עם אלו שאני אוהב זה מספיק אני לא צריך יותר מזה בשביל להיות מאושר, כי מה שנקרא אושר אמיתי. 
ואני זכיתי. זכיתי לאהוב.