״מאז שאמרת שלום..״ פרק 2

התעוררתי בבוקר מצלצול השעון המחריד של אנה , פקחתי את עיני והיא זרקה עלי כרית מלאת נוצות , היא ניראתה קורנת מהתרגשות , מה עובר עליה?
״מה?״ שאלתי והרמתי גבה
״חשבתי שאת הולכת לעבוד לא לפלרטט עם בנים״ היא זרקה עלי שוב כרית אחרת וקפצה על המיטה לידי, ניסיתי להתרומם אך הרגליים שלי היו כבדות מידי ״מה עובר עלייך?״ שאלתי נחרדת
״ראיתי את זוג ההודעות שלך עם ג׳ייס״ היא אמרה ועשתה פרצוף פלרטטן ״איך את מסבירה את זה ?״ היא הצביעה על צג הטלפון הקטן שלי
״ראית את זה? באיזו זכות ?״ שאלתי כאשר הראש שלי אחל להסתובב והרגשתי שנורא חם לי, הראש שלי קדח
״אל תיתעצבני אני דווקא נורא שמחה בשבילך, וחוץ מיזה זה חמוד להתכתב כך בהודעות״ קרצה לי
גילגלתי את עיני והתרוממתי מהמיטה לאט ״אפילו אם אני אנסה לשכוח מברנדון המחשבות עליו תמיד חוזרות״ אמרתי ושוב עולמי נדם, הרגשתי שאני חיוורת , דמעות עמדו בעיני אך דחקתי אותם ולא נתתי להן לצאת , די את צריכה לצאת מיזה!
מיהרתי לכיוון האמבטיה והחלתי לצחצח את שיני, החלפתי בגדים ואני ואנה הלכנו לאכל ארוחת בוקר.
״מלאני אני ואת הולכת היום!״ הודיעה רישמית
״לאן..?״ שאלתי בחשד וסקרנות
״לקניות״ היא קראה בהתרגשות וקפצה במקומה, נאנחתי.. כמובן שאני אוהבת קניות אך לא היה לי מצב רוח בשביל זה, אני צריכה להתעודד, אני שבורה מבפנים.
״אני חושבת שאני אשאר ללמוד למבחן ״ מילמלתי והיא לא התייאשה
״יש לנו שבוע למבחן הזה! נו אל תאכזבי אותי״ היא אמרה ועשתה לי פרצוף כמו כלב שעובד עלי כל פעם מחדש ״קדימה אני יודעת שאת לא יכולה לעמוד בפרצוף הזה״
״אנה אני לא..״ התחלתי אך אנה קטעה אותי
״את חייבת! אני מתחילה לדאוג לגבייך מלאני.. את חברה שלי ואני אוהבת אותך ואת באה איתי״ היא קבעה, טוב אולי אני באמת צריכה זאת .
״אוקי״ מילמלתי והיא קפצה עלי בחיבוקים

״אז איך זאת ?״ אנה שאלה כשהרימה חולצת בטן ורודה, ורוד? לא הסגנון שלי, אני יותר כחול כהה שחור , אולי לבן..
״חמודה, עיניין של טעם״ אמרתי, אני לא מאמינה שהיא הצליחה לגרור אותי לפה , אני צריכה את השקט שלי! קשה להבין ?
״תמחקי את ההבעת פנים הזאת ותתחילי לחייך״ היא אמרה וחייכתי חיוך מאולץ
״וואוו זה בול בשבילך, את חייבת למדוד !״ אנה אמרה כשהוציאה שמלה כחולה חלקה נאנחתי והתחלתי להתקדם לכיוון התא , הסטתי את אחד הווילונות וכשראיתי מי נמצא שם מעדתי לאחור, מה הוא עושה כאן לעזאזל?! ״ג׳ייס?״ נחרדתי
״היי מלאני , את בסדר?״ הושיט לי יד לעזרה, נאחזתי בידו וסידרתי את שיערי שהתפרע
״כן.. אני בסדר״ הוא החל לצחקק מהפנים האדומות שהיו לי באותו ברגע
הוא בלי חולצה, נשכתי את שפתי התחתונה ולא הזזתי את מבטי מהגוף החטוב שלו
״אז מה את עושה כאן?״ נאנח והוציא אותי מהריכוז של המבט השקוע שלי
צמרמורת עברה בכל כולי, הוא ניראה כמו אל, מלאך
״מה.. מה ש..שאתה עושה כאן״ ניסיתי להוציא את המילים שיש לי בפה ״קניות״ שיחקתי בקצה של שיערי
״למה את מגמגמת כל הזמן? יש לך ליקוי?״ הוא גיחך
״אתה יודע? זה לא משהו שנהוג לשאול!״ הערתי
״רק מתוך סקרנות מלאני״ הוא הרים את ידיו כאילו הוא נכנע .
״זה קורה לי המון, שיחות בין אנשים ואני זה לא משהו שהולך״ הוא ניראה די המום ופתח קצת את שפתיו הבשרניות שרק רציתי לנשוך
״באמת? מי פגע לך בביטחון? הרי יש לך חברה״ הוא שאל ואני ניסיתי להבליע חיוך
״למה כלכך אכפת לך?״ שאלתי בתוקפנות והוא ניראה כאילו הוא איבד כל הערה מתוחכמת, ניצחתי.
״את לא ניראת אחת ששותקת זה הכל..״ מלמל
״אתה תמיד ככה?״ שאלתי והתקדמתי לכיוון הבגדים והוא אחרי, שוב – בלי חולצה
״ככה איך?״ הוא שאל מנסה להגביר את הקצב שלי עד שהוא הצליח לעקוף אותי והוא נעמד מולי
״עם ביטחון עצמי, עונה על כל דבר״ הוא שתק לכמה רגעים כאילו חיפש את התשובה
״לא, את האמת שלא. הכרתי אנשים מדהימים שעזרו לי, והלהקה? זה סיכון שלקחתי, לא חשבתי שיאהבו אותי ככה״ חייכתי בלי לענות כי לא היה לי כלכך מה להגיד .
״אז מה את אוהבת לעשות?״ שאל בסקרנות והתקרב אלי עוד צעד, הקרבה גרמה לי לפרפרים
״אין לי בידיוק תשובה לשאלה הזאת, לשחות אני חושבת, זאת הייתה חוויה״ נזכרתי ברגעים שהייתי קטנה ואמא הייתה לוקחת אותי לשיעורי שחייה, הייתי המצטיינת.
״ולמה הפסקת?״ כשהוא שאל את השאלה הזאת פתאום קפאתי, לא הייתה לי תשובה ולא יכלתי לענות .
״לעזאזל איתך איפה היית?״ שאלה אנה מתפרצת ביננו ולפתע קפאה במקומה , פיה נפתח לרווחה והיא סגרה אותו עם היד
״היי אני ג׳ייס״ הוא הושיט לה את ידו וחייך
היא הלכה כמה צעדים לאחור עד שהצליחה להוציא מילה
״אני יודעת מי אתה, אתה מהל.. מהלהקה הזאת! רגע, מלאני זה הוא? זה ג׳ייס?״ שאלה מבולבלת , אוי שתקי אנה!
״אז סיפרת לה עלי״ היא חייך חיוך מרוצה
״אוי כמה שהיא כעסה שראיתי את צמד ההודעות שלכם״ סיפרה לו ואני רתחתי מזעם
״לא אני לא !״ הגנתי על עצמי, אנה קפצה במקומה ורציתי לקחת את החולצה שהייתה לי ביד ולחנוק אותה.
אנה ניראתה מתרגשת כולה וחייכה אלי חיוך שובב.
״שוב פעם ברחת לי״ מישהו בלונדיני עם עיניים חומות וגדולות הגיע ושראה אותנו חייך חיוך גדול
״אתה גם בלהקה לא? תומס ?״ שאלה אנה והוא הנהן בשקט , ביישן , חמוד. 
הוא לחץ את ידה ואז את ידי ״נעים להכיר״
״טוב אז אני שמח שניפגשנו״ אמר ג׳ייס ולרגע היה נדמה כאילו הוא רוצה ללכת, לא ! אל תלך..
״הא בנות יש מסיבה אצלי בבית, רוצות לבוא ?״ שאל ג׳ייס
אנה אפילו בלי לשאול אותי קפצה ״מתי?״
״תשע וחצי״ ענה תומס ואנה הסתכלה עלי מהנהנת, אוי אני שונאת מסיבות
״מלאני אם את לא רוצה את לא חייבת״ ג׳ייס אמר כשראה את מבטי
״לא זה בסדר, אני אבוא עם אנה״ ידעתי שהסיבה היחידה שאני מסכימה היא בגלל הבחור עם העיניים הירוקות הגדולות האלה והחיוך המפלרטט.

-מנקודת מבט של ג׳ייס-
אני וטיילר , החבר השלישי בלהקה שלנו סידרנו את הכל לכבוד הערב , תומס בחר את המוזיקה , הוא אוהב לשים אוזן קשבת לכל.
אני אוהב אותם, הם המשפחה השנייה שלי. ובכל זאת יש עלי כלכך הרבה דברים שהם לא מכירים בי.. סודות אפלים שאף אחד לא מצליח להוציא.
אוי למה אני מקשקש מלאני לא יוצאת לי מראש! כשהיא ניכנסה לתא שלי הבנתי שהגורל יותר מתוכחם מימה שחשבתי.
״ג׳ייס אתה מקשיב?״ קרא טיילר והוציא אותי ממחשבותי, הנהנתי
״אתה בכלל לא עוזר לי!״ הוא התרגז והתחלתי לגחך
״סליחה הייתי שקוע במשהו״ אמרתי והוא המשיך לסדר את החלק שלו
״אז איך הולך עם קמיל?״ שאלתי , הם זוג נורא יפה. ניראים מאושרים מתמיד , לפעמים אני מסתכל עליהם ומקנא, הקשר שלהם חזק מכל.
אבל אני לא מצליח להחזיק קשר יותר מכמה חודשים בודדים, אף אחד לא תצליח לקרוא ולהבין אותי כמו שאני זקוק.
״היא נסעה למשפחה שלה בחוץ לארץ, אני מתגעגע״ אמר והשפיל את מבטו
״אל תדאג אחי, היא עוד מעט חוזרת״ עודדתי אותו והוא חייך אלי חצי חיוך
״אז מי הבנות שהזמנתם?״ הוא אמר , כניראה הוא שמע אותי מדבר עם תומס
״מלאני ואנה, אני חושב שתאהב אותן״ חייכתי חיוך גדול כשרק נזכרתי בה.
״תיקח אותן לדירת הזיונים שלך, אני בטוח שהן לא יתנגדו״ הוא קרץ לי ונתן לי מרפק, לחשוב על לקחת אותה לשם ניראה לי די הגיוני, אני לוקח כל אחת לשם
אבל משהו מרגיש לא בסדר, היא יותר מידי טובה בשביל להרוס אותה.
״הפעם אני לא חושב טיילר״ אמרתי
״רק שלא תתקלקל לנו״ אמר טיילר והלך לעזור לתומס, הוא צודק
אני כזה , תמיד הייתי כזה.
אהבה לא תשפיע עלי.