״לתקן את העולם״- פרק עשירי

•ירדן•

קמתי בבוקר. נזכרתי בטשטוש את ארועי הלילה הקודם.
אני זוכרת שאני וליאב ישבנו ושתינו, הרבה.
הסתכלתי לצדדים, סורקת את חדרי במהירות ועיני נחו על ליאב, ששכב במיטתי עם יד מתחת לראש, שוכב על הבטן ובלי חולצה.
פערתי את עיניי והנחת את ידי על פי, צעקה קטנה נפלטה מפי ובמהירות נכנסתי לשירותים.
הסתכלתי על פניי. שיערי היה מבולגן ומלא קשרים. והאיפור, מליל אמש, היה כולו מרוח על פני.
חזרתי לחדר ולקחתי במהירות מגבת. נכנסתי למקלחת ושטפתי מגופי את כול הלכלוך מאתמול. דמעה ירדה על הלחי שלי. הייתי ידידה טובה של ליאב והתפללת שלא קרה כלום אתמול. יצאתי מהמקלחת ועטפת את גופי במגבת.
יצאתי מחדר השירותים הקטן, וראיתי את ליאב יושב על המיטה ותופס בראשו.
״אל תרים את הראש.״ אמרתי במהירות והוא קפץ, גיחכתי.
לקחתי מארון במהירות הלבשה תחתונה, גינס פשוט וחולצת טריקו רחבה.
נכנסתי במהירות למקלחת והתלבשתי. לקחתי מסרק והתחלתי להסתרק, יצאתי החוצה.
״היי,״ מלמלתי והתיישבתי ליד ליאב במיטה,
״את זוכרת משהו מאתמול?״ הוא שאל והסתכל עליי,
״לא, ואתה?״ החזרתי בשאלה,
״לא.״ הוא מלמל והרכין את ראשו.
הנהנתי וקמתי לכיוון השולחן. אם קרה משהו אתמול, אז זה לא היה הפעם הראשונה ששכבתי עם גבר. אבל הידידות שלי עם ליאב הייתה מיוחדת, רציתי שזה, יהיה מיוחד. הסתכלתי עליו והוא הרים את מבטו אליי.
״תשמע,״ התחלתי בזמן שהוא אמר, ״תשמעי,״.
״תתחיל.״ אמרתי והצבעתי עליו,
״אני לא יודע אם היה משהו אתמול, אבל אם היה, אלירן יודע על זה.״ הוא אמר והסתכל עלי.
״למה אלירן?״ שאלתי במלמול,
״אלירן רואה הכול, אם יצאנו ביחד, הוא היחיד שידע.״ ליאב השיב.
״אני לא רוצה ללכת אליו.״ מלמלתי וחזרתי להתיישב לידו.
״יש לכם הזדמנות להשלים.״ הוא אמר והושיט לי את ידו, לקחתי אותה ויצאנו מהחדר.

•אלירן•

שפשפתי את פניי ובמהירות נזכרתי באתמול בלילה. יולי באה אלי לחדר, דיברנו, צחקנו ושיחקנו קלפים.
הפעם האחרונה ששיחקתי קלפים עם אישה הייתה שהייתי בן ארבע עם אמא שלי.
הסתכלתי במהירות לצידי ויולי לא הייתה שם. נאנחתי וקמתי.
נכנסתי לשירותים ושטפתי פנים. צלצלתי שיניים ושמתי על פלג גופי התחתון מכנס בד שהיה זרוק שם.
לקחתי את הפלאפון שלי מעל השולחן. הייתה לי הודעה אחת, מליאב. הוא שאל אם אני בחדר. לא עניתי.
היה לשכבה שלנו היום חופש, השעה הייתה שתים עשרה וחצי בצהריים.
התכוונתי לצאת מהחדר, אך דפיקה על הדלת עצרה אותי.
רצתי לדלת, פתחתי אותה במהירות בתקווה שזאת יולי.
ליאב וירדן עמדו שם, שלובי ידיים.
״היי,״ ירדן מלמלה בשקט,
״היי.״ השבתי בחיוך וסימנתי להם להיכנס לחדר.
הם התיישבו והתחילו לדבר.

•ליאב•

התיישבנו מולו והתלבטתי איך להתחיל. אני וירדן סיכמנו שאני אדבר.
״אתמול,״ התחלתי להגיד והסתכלתי על אלירן,
״כן?״ אלירן שאל והרים גבותיו,
״אני וירדן, יצאנו ביחד?״ שאלתי במהירות וירדן לחצה את ידי בחוזקה.
״לא.״ הוא אמר בפשטות.
״היא הלכה שעתיים לפניך בערך. אתה נשארת, רקדנו ביחד.״ הוא המשיך בסתמיות מוחלטת.
״הייתי מסטול מהתחת, אחי.״ הוא אמר וחייך לכיווני.
ירדן הרפתה את אחיזתה במקצת והסתכלה עלי בחיוך, החזרתי לה מבט וחייכתי בחזרה.
״סליחה,״ מלמלתי באוזנה.
היא הפנתה לעברי מבט במבט שואל וגבות מורמות בתמיהה.
שחררתי את ידה והלכתי לכיוון הדלת.
״אני אלך.״ אמרתי ויצאתי במהירות, לא נותן לה הזדמנות להגיב.

•ירדן•

הסתכלתי לכיוון הדלת, כועסת על ליאב במקצת. לא יכולתי להחזיר מבטי לאלירן, לא היה לי מה לומר לו.
״ירדן.״ הוא אמר וקירב את כיסאו לכיווני.
״אני מצטער,״ הוא המשיך והפנתי את מבטי לכיוונו.
״אני יודע שמה שעשיתי לא בסדר, שדיברתי אליך לא יפה. אז אני מצטער.״ הוא אמר וחייך.
חייכתי חיוך קטן בחזרה.
״במילא אין לי תחת לשבת על העבודה הזאת.״ אמרתי והסתכלתי אליו בחיוך.
״שתקי, דפוקה.״ הוא אמר וקפץ עלי בחיבוק.
שנינו נפלנו על המיטה.