״כמו חלום…״ פרק 4

הימים עברו טוב…
אני רציתי להמשיך לעבוד,המשכתי כמלצרית ודווקא אהבתי את העבודה שלי,כבר חודשים שאני עובדת באותה מסעדה ואף פעם לא היה לי נימס,אולי קצת מהשיכורים שהיו באים בערב כשהיה קריוקי

״וודקה לימון, ובקבוק קולה״,ביקש איזה איש מבוגר שיש ליד נער שהיה רק עם קפוצ׳ון בטח מתחבא אבל ממי?
התקרבתי לבר וביקשתי מאלכס (הברמן) את מה שביקשו
כמו כל ערב שני שיכורים עולים ושרים מסטולים לגמרי
נעשנתי על הבר מסתכל אל כל השיכורים וצוחקת,האנשים האלה מעדיפים להשתכר מאשר להיות עם המשפחה שלהם,עצוב לראות אנשים בודדים כמו האיש שישב בצד ושתה ללא הפסקה,אותו אני מכירה מהרגע הראשון שעבדתי כאן,תמיד ביקש את אותה משקה,בירה,בירה ו…בירה.
״ואוי הערב הזה לחוץ…״,אמר הבוס
״אולי תעשה שהמלצרים ישירו״,הציע הברמן כשהוא מנקה כוסות
״רעיון מאוד טוב…אמי תעלי״,אמר והתחלתי להילחץ
״מה לא..״,אמרתי
כנראה שחלק מהאנשים שישבו שמעו והתחילו לצעוק ״קדימה אמי, תשירי לנו שיר״
לעולם לא שרתי..,פעם לא ידעתי מה זה לשיר ובחיים לא הכרתי מפורסמים
אחד שישב על הבר תפס את ידי וגירר אותי לבמה
הסתכלתי על כולם מובהלת,אבודה לא הבנתי בכלל אך הגעתי למצב הזה
״נו לא באנו לפה סתם״,אחד צעק וכולם צעקו
הבוס הסתכל אלי מתוח והבנתי שהוא נראה ממש כועס ויותר עצבני ממקודם
התחלתי לשיר
הייתי לחוצה מידי מבלי לשים לב שכולם שתקו,הייתי ממש לחוצה
לפתע הנער שישב עם הקפוצ׳ון עלה במהירות על הבמה כשהור מוריד מימנו את הג׳קט כולם מחאו כפיים ולא הבנתי על מה ומי הוא
״היי זה ג׳ייק קלרקסון״,צעק אחד השיכורים
הוא שר איתי כשהוא מרוכז בי ושרנו ביחד…,זה הייתה הרגשה נפלא לא שמעתי את עצמי שרה אבל הדבר היחיד שהרגשתי זה את הנער הזה,עם עיניו הירוקות ושיערו השחור,לבוש בחולצה לבנה ובג׳ינס שחור
הוא לא הוריד מימני את עיניו כמו שאני לא
ברגע שהשיר נגמר כולם מחאו כפיים ושרקו…,לא הבנתי כל זה היה
הנער התקרב אלי עם חיוך מקסים שבשני הצדדים גומות
״את שרה מקסים״,לחש לי בחיוך כי לא שמענו את עצמנו מרוב הצעקות
האיש המבוגר שראיתי איתו עלה במהירות אל הבמה והתקרב לנער
״כדי ללכת ליפני שהפפרצי יגיעו״,אמר והנער הנהנן
״להתראות אמי..״,אמר בחיוך ואז קפץ מהבמה שם עליו את הג׳קט שלו בחזרה ויוצא
״ואו אמי…תיהיה מוכנה״,אמר אלכס
״מוכנה?״,שאלתי לא מבינה
״תביני הכל מחר…שרת מדהים״,קרץ לי ולקח את המגש הכוסות
הערב הזה נגמר…חזרתי לבית כג׳ונתן ישב על הספה מדבר עם מישהי
״היי אמי…חזרת מאוחר היום״,אמר
״כן היו הרבה אנשים…״,אמרתי מסדרת את הג׳קט שהיה בידי
״אחמ…כן אמי תכירי את לינדה,היא זאת שעזרה לי״,הכיר אותה בחיוך
בחורה נראת בת 30,שיער שחור חלק ארוך,עינים כחולות נוצצות והיא הייתה ממש יפה
״היי…אה ממש תודה על העיצוב והכל״,אמרתי בחיוך
״אין בעד מה״,אמרה בחיוך
״טוב אני עולה לישון…לילה טוב״,אמרתי בחיוך ועליתי
נכנסתי לפני לחדר של הילדים כדי לראות אם הם ישנים טוב
טיילור למעלה לידו מכונית קטנה,שקוע בחלומות שלו
ומלודי הקטנה ישנה כמו תמיד מחובקת לדובי שלה,אני זוכרת שבראיין קנה לה ליום ההולדת השלישי שלה,היא התרגשה ומעולם לא עזבה אותו,בראיין טיפל בה כשאני הייתי עובדת,הוא זה שעזר לה לעבור את כל הסיוטים שיפרידו בינינו,ורק בזכות הדובי הזה שתמיד אמר לה שהוא ישמור אליה היא הפסיקה עם הסיוטים
סגרתי לאט הדלת והתקדמתי לחדרי

למחרת שמעתי רעש מלמטה,קולות ומלה מכונית,לא הבנתי בכלל מה הולך
קמתי לאט והתקרבתי לחלון רואה מלה אנשים דוחפים וג׳ונתן דוחף אותם וצועק
לבשתי מהר חלוק וירדתי
באמצע המדרגות ג׳ונתן כבר נכנס
״מה קרה?״,שאלתי
״כדי שתיראי את זה..״,אמר וזרק מלה עיתונים ומגזינים
בעיתון בעמוד הראשי ראיתי תמונה שלי כשאני מחזיקה מקרופון ועיני תקועות בנער…זה היה מאתמול
״אני לא מבינה״,זרקתי את העיתון והסתכלתי על ג׳ונתן
״את לא מבינה?…אמי נהיית מפורסמת״,אמר בהתרגשות
״מפורסמת?״,לא הבנתי
״אתמול..את שרת עם הזמר המפורסם ג׳ייק קלרקסון,המפורסם שכל הנערים חולמים עליו״,אמר לי בחיוך
״מה !?…אוקיי אני לא מבינה כלום״,אמרתי מבולבלת
לפתע צלצול בדלת ו…..