״ידעתי מה שלא ידעתי״- פרקים 4+5

פרק 4-
עומר-
סיימתי להכין את שיעורי הבית וסגרתי את המחברת, הכנסתי אותה לתיק, וסידרתי קצת את הדפים שהיו מפוזרים.
הספרייה שלי מסודרת באופן מפחיד, אני שונאת באלגן, הכל צריך להיות מתוקתק.
אני גם אוהבת לסדר לעצמי את הזמן.
הנה למשל, עכשיו השעה שש ורבע בדיוק וסיימתי הכל להיום, אפילו עשיתי חזרה למבחן שבשבוע הבא.
הדלת של הבית נטרקה בחוזקה והצצתי החוצה.
״סתיו?״ שאלתי
״אל תדברי איתי״ אמר בעצבים וטרק אחריו את הדלת של המקלחת. או-קי.
הפלאפון שלי צלצל.
״הלו״ עניתי למספר הלא מזוהה.
״עומר״ זה היה לירן.
״הוו היי״ אמרתי
״מה קורה?״
״בסדר מה המצב?״ עניתי חזרה
״מעולה, שמעי אנחנו יוצאים היום כמה חברה׳ לסרט, רוצה להצטרף? את ו.. מה שמה? אביב?״
״כן אביב״ אמרתי ״אני אשאל אותה, באיזה שעה?״
״עשר״ אמר
״בסדר״ אמרתי ״נראה כבר״
״אוקיי״ אמר
״אוקיי״
״טוב אז…״
״ביי״ ניתקתי את השיחה וחייכתי.
לירן.
התקשרתי לאביב וסיפרתי לה את השיחה היא כמובן אמרה שברור שנלך.
לבשתי שמלה לא קצרה שתהייה לי נוחה, סלסלתי קצת את השיער ויצאתי.
קיוויתי שהם בחרו סרט טוב.
כשהגעתי אביב כבר הייתה שם מדברת עם לירן וחבר שלו, ארי, היו איתם עוד כמה בנים וכמה בנות שלא סבלתי.
״היי״ אביב אמרה ובאה לחבק אותי, לירן קרץ לי מרחוק ואמר בלי מילים ׳יפהפייה׳.
ראיתי גם דניאל.
״מה הוא עושה פה?״ שאלתי את לירן
״חשבתי שתשמחי לראות אותי לא כך?״ דניאל כנראה שמע, אופסי.
״בטח״ אמרתי, הוא קרץ לי.
״אתם מכירים?״ שאל לירן בבלבול
״בערך״ אמרתי
״אנחנו שכנים״ אמר דניאל
״הוו״ אמר לירן ״בכל אופן״ הוסיף ״אל תציק לה״ הוא חיבק את מותניי ומשך אותי אליו.
למה הוא מתנהג כאילו אנחנו ביחד?
הבטתי בו והתרחקתי.
בסוף יצא שישבתי ליד לירן ומהצד השני שלי אביב.
בחרנו הסרט ׳הרץ במבוך׳, אני אוהבת את סגנון הסרטים הזה אבל לא הבנתי איך לירן וארי מתחברים לזה או מתחברים לסרט בכלל, הם די… איך לומר? די ערסים…
באמצע הסרט הרגשתי יד סביב וראיתי את לירן מחייך אליי, אני בטוחה שהסמקתי, הוא גרם לי להישען עליו, ראיתי את המבט של אביב.
ההפסקה הגיעה.
״שירותים עכשיו״ אביב אמרה והנהנתי
״אני צריכה לקום״ אמרתי ולירן הזיז את היד.
אני ואביב מיהרנו לשירותים, נכנסו לאחד התאים והיא נעלה ופשוט צרחה.
״הוא לגמרי דלוק עלייך!״
״תנמיכי טון״ אמרתי ״ולא יודעת… וגם אם כן אני לא בטוחה שאני רוצה״
״אוי אחותי, ברור שאת רוצה זה לירן עמר כולן רוצות אותו״ אמרה
״הוא מושך, כן ברור, אבל הוא כל כך ריקני״ אמרתי ביאוש
״מה אכפת לך? שיהיה ריק… תתנשקו ותשתקו״
״אני רוצה מישהו אמיתי״ אמרתי והתיישבתי על האסלה ביאוש ״מישהו שיכבד אותי, שיאהב אותי, שירצה אותו בגלל מי שאני, שיסתכל עליי ויגיד מילה אחת שתרגיע אותי, תשגע אותי או תבלבל אותי… את מבינה?״ שאלתי בציפייה
״לא ממש, לא. אם לירן ינסה לנשק אותך תזרמי, אתם תיהיו זוג יפה. את אמרת שהוא מושך, את אוהבת אותו?״
״לא יודעת״ אמרתי, כן הוא גורם לי לקפץ בכל פעם שהוא מביט בי או נוגע בי אבל… תמיד יש את האבל הזה.
״טוב הסרט ממשיך בואי״ אמרתי.
כשחזרנו התיישבתי במקומי, ואביב התיישבה מהצד השני של לירן, אז דניאל ישב מהצד השני שלי.
לירן הניח סביב שוב את היד ונשענתי עליו.
הסרט היה טוב. ממש טוב. כמעט כמו בספר.
יצאנו החוצה והחלטנו להתיישב לאכול בקפה.
דניאל התמתח ולא יכולתי שלא להבחין בשרירים שלו.
״תפסיקי לבהות בו״ אמרתי לאביב
״תפסיקי את בעצמך״ אמרה וצחקנו.
התיישבנו בקפה ולירן לא הפסיק להסתכל עליי, הרגשתי מובכת. הוא אף פעם לא הסתכל עליי ככה.
נשארנו אני, דניאל, אביב, ארי ועוד שתי בנות רוני ויעל אני חושבת, לא הייתי רעבה וממש רציתי לחזור הביתה, אז הזמנתי רק נס קפה.
השיחה זרמה, צחקנו קצת, רוני עשתה עיניים לדניאל והוא די זרם איתה, אני בעיקר דיברתי עם אביב.
״טוב אני חושבת שאני אזוז״ אמרתי וקמתי המשולחן.
״צריכה טרמפ?״ שאלו לירן ודניאל בו זמנית.
״הממ… זה…עזבו אני אקח מונית״ אמרתי לבסוף
״בואי אני אקח אותך״ לירן קם, הבטתי בדניאל שהנהן.
״ביי״ אמרתי להם.
״ביי״ אמרו.
נכנסתי לרכב של לירן והוא התחיל ליסוע, הוא הפעיל מוזיקה מזרחית חזקה והנמכתי את הרדיו.
״את לא אוהבת?״ שאל
״לא״ אמרתי ״אני אוהבת שירים באנגלית, ישנים בעיקר״
״מוזר״ אמר ומשכתי בכתפיי ״רוצה ללכת לאנשהו?״ שאל
״מזאת אומרת?״
״לא יודע… לטיילת?״ אמר ״רק שנינו״
״לירן אתה יכול לעצור את הרכב?״ שאלתי
״למה?״
״פשוט תעצור ליד הפארק שם״ אמרתי, הוא עצר את הרכב ״בוא נצא ״ אמרתי.
ישבתי על הדשא והוא התיישב מולי בחוסר הבנה.
״למה?״ שאלתי
״מה למה?״ שאל בחזרה
״לירן… אתה מסתכל עליי מוזר, מחבק אותי, מסיע אותי הביתה… מה הקטע? אף פעם לא היה בנינו שום דבר״ אמרתי.
הוא הביט בי.
״אני רוצה שיהיה״ אמר. אביב צדקה.
״לירן אתה לא אחד של מחויבות, אתה תסתדר עם מישהי אחת?״ שאלתי ברצינות.
״את דואגת לי?״ שאל
״לעצמי, אני לא רוצה להיפגע״ אמרתי והוא הנהן.
״את יודעת, הרבה זמן חשבתי על איך תיראה הנשיקה האמיתית הראשונה שלי״ אמר
״ו…״ אמרתי לא מבינה מה הקשר
״ואני יכול לבדוק סופסוף?״ חייכתי והתנשקנו, זו לא הייתה הנשיקה הכי טובה שיש ולא הנשיקה הכי מדהימה שיש, אבל אביב צדקה, שוב, אני כן מרגישה אליו משהו שניסתי להדחיק.
שכבנו על הדשא עוד הרבה זמן אחריי, אני דיברתי, הוא הקשיב וליטף את שערי, אחר כך סתם שכבנו בשתיקה שמידי פעם הוא מנשק אותי.
אביב צדקה. נתנשק ונשתוק.

פרק 5-
דניאל-
ביום שלישי בערב, אמא החליטה שעושים ארוחה משפחתית, היא התקשרה לשיר ואמרה לו לבוא ואמרה לי ולמור לא לקבוע שום דבר.
התיישבתי בשולחן, אמא חייכה, אבא רצה לחזור למחשב הנייד שלו, שיר רצה לחזור לבית שלו ומור סתם היה עצבני שהוא היה צריך לבטל משמרת. יופי. ארוחה משפחתית לתפארת.
האוכל היה טעים, אין ספק, האוכל של אמא שלי מדהים, אבל היה שקט, דממה, אף אחד לא רצה להיות הראשון שידבר.
״אז שיר… מה איתך?״ שאלה אמא לבסוף.
״בסדר, את יודעת, לימודים״ אמר ״יש לי מבחן בסוף הסמסטר״
״ומה עם מישהי?״ שאלה וכולנו נעצנו בו מבט, הוא בן 27 עוד מעט אני אפילו חושב שהוא צריך למצוא מישהי.
״אין״ אמר בפשטות
״מזה אין? אתה מחפש בכלל?״ שאלה
״אמא לא עכשיו״ אמר ושיחק עם האוכל בצלחת, הוא עדין לא השלים עם העובדה שהוא לא עם נועם, הוא עדיין רוצה אותה ותמיד ירצה, השפלתי מבט, אני שונא את השיחות האלה.
״לא שיר, אבל כבר בן 27״
״ושש״ אמר
״אל תענה לי!״ אמרה ״אני רצינית שיר, אתה תקוע בעבר, תמצא לך מישהי! תעזוב את נועם הזאת״
״אני עדיין אוהב את הנועם הזאת, אוקיי?״ אמר וקם בעצבים, לקח את הפלאפון שלו והתקדם ליציאה.
״שיר! תישאר כאן ותכבד!״ אמר אבא ושיר יצא וטרק את הדלת.
״לא הייתם צריכים לדבר עליה, זה נושא רגיש אצלו״ אמרתי
״דניאל אל תתערב״ אמרה אמא
״אבל הוא צודק״ אמר מור ״רציתם ארוחה משפחתית לא? תראו מה יצא מיזה! אני הולך למשמרת״ אמר מור וקם, הוא שם נעלים החליף בגדים ויצא מהחדר.
״מור אתה נשאר כאן״ אמר אבא ״כל עוד אתה גר בבית הזה אתה תעשה מה שאני אומר לך״
״אתה יודע מה אבא? כבר מחר אני מחפש דירה חדשה״ אמר מור ״אתה יודע מה? למה מחר? היום!״ הוא טרק את הדלת אחריו.
״דניאל,״ אמר אמא ״מה… מה איתך? איך בבית ספר?״ שאלה
״אמא אני לא נשאר לישון בבית״ אמרתי ויצאתי ״אני יוצא עם חברים ואני אשן אצל מישהו״
״בסדר״ אמרה מאוכזבת.
״מצטער״ אמרתי, לקחתי תיק של בית ספר, דחפתי בו בגדים ויצאתי.
הבטתי על עצמי במראה, בדרך כלל זה לא קורה, רק כשמזכירים את נועם ושיר ממש מתעצבן וכשמור עצבני גם, לי סתם לא היה מצב רוח.
לחצתי על קומה 6.
הבטתי וחיפשתי משפחת ׳מאיר׳.
מצאתי לבסוף.
תקתקתי על הדלת ומישהי, שדומה לעומר חייכה אליי.
״שלום״ אמרה ״כן?״
״היי אני דניאל, השכן החדש, עומר נמצאת?״ שאלתי
״כן אנחנו בדיוק אוכלים, אתה ידיד שלה?״ הנהנתי ״קרה משהו?״
״סתם ריב של האחים…״ אמרתי
״אוי, אני רונית, בוא תיכנס, תצטרף״ אמרה והובילה אותי לפינת אוכל, עומר ראתה אותי ועינייה עמדו לצאת מחוריהן.
אמא שלה הוסיפה צלחת ואבא שלה דיבר איתי קצת, אח שלה סתיו נעץ בי מבט חשוד אבל השיחה בנינו די זרמה, היה לי כיף, ורציתי לבכות, למה היו חייבים להזכיר את נועם?
בסוף הארוחה עומר עזרה לפנות את הכלים, ועמדה מולי, היא הרימה אליי מבט.
״תראי לי את החדר?״ שאלתי בחצי חיוך והיא הנהנה היא לבשה שמלה שחורה פתוחה מהצד וחושפת את הרגל שלה, עומר יפה.
ישבתי על המיטה שלה והיא סגרה את הדלת.
״מה הקטע?״ שאלה
״את ממש שונאת לראות אותי אה?״ שאלתי בגיחוך
״לא… ממש לא… תראה זה… מה אתה עושה פה? ולמה יש לך תיק?״ שאלה, התלבטתי עם לספר לה, הייתי חייב לפרוק.
סיפרתי לה על נועם, ועל אחי שיר שלא התגבר עליה, ועל אמא שמנסה לשכנע אותו לעבור הלאה, על הכעס שלו, על מור שרוצה לעזוב את הבית, על עצמי שאני לא רוצה שזה יקרה, אני צריך את אחים שלי.
היא הביטה בי, ופשוט חיבקה אותי.
זה היה חיבוק אמיתי כל כך, אנחנו מכירים רק חמישה ימים, וגם זה בקושי, והיא בכל זאת חיבקה אותי ככה, שם בשבילי.
״לא ידעתי… סליחה״ אמרה
״זה בסדר״ אמרתי בחיוך
״אתה רוצה להישאר לישון כאן?״ שאלה
״מה פתאום? לא מספיק האכלתם אותי? עכשיו אני גם אשאר? אני אסע לאחד החברים״ אמרתי
״מה פתאום״ אמרה ״חכה פה רגע״
היא חזרה אחרי כמה דקות עם מצעים, כרית וסמיכה.
״אמא שלי אמרה שאתה נשאר״ אמרה, היא פתחה את המיטה שמחוברת למיטה שלה והציעה את המיזרון, את הכרית ושמה שמיכה.
״אני רוצה להחליף בגדים״ אמרה
״אוקיי״ אמרתי ונשכבתי על המיטה שפתחה.
״דניאל״ אמרה וזרקה על הבטן שלי את הכרית.
״עומריקו״ אמרתי, באותו הרגע מצאי את הכינוי שלה, היא חייכה.
״תסתובב״ אמרה
״אני בסדר ככה״ אמרתי
״טוב אני אצא מציק, בינתיים תחליף גם אתה״ אמרה ויצאה, היא חזרה עם פיג׳מה, גופייה ומכנס קצר ולא יכולתי שלא להביט בה.
״תשחרר מבט״ אמרה ונכנסה מתחת לסמיכה.
״יש שם מברשת שיניים חדשה, תרגיש חופשי״ אמרה ויצאתי.
ראיתי את ההורים שלה בסלון.
״רונית, אבי, ממש תודה״ אמרתי
״בשמחה חמוד״ אמרה אמא שלה.
חזרתי לחדר שלה ונכנסתי למיטה הנפתחת, המיטה שלה הייתה יותר גבוהה והיא הביטה בי.
ליטפתי את הלחי שלה והיא חייכה וחזרה לשכב על הגב.
״אני ולירן יוצאים״ אמרה, אוקיי.
״באמת? מזל טוב״ אמרתי בזיוף.
״תודה״ אמרה ״הוא די אחלה אתה יודע״
״כן״ אמרתי ״אני מכיר אותו מלפני, אנחנו תמיד יוצאים ביחד״
״הוו״ אמרה.
אחרי כמה דקות נרדמתי.
כשהתעוררתי בבוקר, ראיתי את עומר מביטה בי, היא לבשה מכנס ג׳ינס ארוך וחולצה לבנה, השיער שלה גלש על גבה והיא חייכה.
״בוקר טוב״ אמרה
״היי״ אמרתי והתהפכתי ״קום! בית ספר״
״יש לי חופש היום״
״באמת?״ שאלה והתיישבה על המיטה לצידי
״כן״ אמרתי
״מי החליט?״
״אני״ אמרתי
״נוו יש שביתה שעתיים ראשונות אבל עדיין לומדים מעשר!״ אמרה ודחפה אותי קצת.
״בסדר״ אמרתי וקמתי, הורדתי את החולצה ושמתי חולצת בית ספר שהבאתי, ריססתי דורדוראנט והיא השתעלה.
״תגזים טיפה יותר״ אמרה בציניות
״אוקיי״ אמרתי והורדתי את המכנס, היא ישר הסתובבה.
״דניאל, נו באמת״ לבשתי במהירות מכנס.
״את יכולה להסתכל״ אמרתי
״אמא שלי הכינה פנקייקס״ אמרה בחיוך קטן.
״עם מייפל?״
״אך ורק מייפל!״ אמרה בחיוך וצחקה.