״חבר ילדות״ עונה 2 פרק 6

״זואי?…אני מצטער…״,התקרב אלי
״אל תתקרב״,עצרתי אותו עם היד ויד שניה על ראשי
״את בסדר?״,שמעתי את הדאגה בקולו
״בראיין….אני חייבת לראות אותו״,אמרתי לפתע והרמתי את ראשי
״בראיין?…מי זה בראיין?״,שאל
״אני חייבת ללכת…״,אמרתי וליפני שהוא היק להגיב כבר רצתי
רצתי כל כך מהר לא רציתי להפסיק לרוץ…הגעתי לבית חולים מתנשפת בחוזקה והגעתי לקומה שבראיין היה
כבר מבחוץ ראיתי את אלן (למי ששכח זאת אמא של בראיין),את אמא שלי ואת אוסטין
אלן בכתה ואימי חיבקה אותה,אוסטין ראה אותי כשהתקרבתי לא הבנתי מה קורה
מעבר לחלון ראיתי רופאים שנלחמים על חייו של בראיין
ראיתי אותו שוכב כשמסביבו עמדו רופאים
שמתי את ידי על פי ובכיתי ….בראיין אני מתחננת אל תשאיר אותי
אחד הרופאים יצא והתקרב לאלן
״אני מצטער…לא נשאר לו הרבה זמן״,אמר הרופא בעצב
אלן התפרקה ואימי מנסה להרגיע אותה
״זה לא נכון….בבקשה תגידו לי שזה לא נכון״,עמדתי בדמעות ואמרתי כולם הסתכלו אלי בכאב
״אני מצטער״,הרופא חזר על המשפט שלו
״אני רוצה לראות אותו״,אמרתי יבשתי את הדמעות והתקרבתי לדלת
הרופא הסתכל על אלן והם הסכימו
נישארתי איתו לבד בחדר,הסתכלתי עליו הוא היה חייור,המכשירים עזרו לו לנשום הוא היה כל כך חלש
״בראיין בבקשה….אני מתחננת״,בכיתי
נשכבתי לידו מחבקת אותו ובוכה
״אתה הבטחת ליי,תישאר איתי אני מתחננת אל תשאיר אותי לבד….אני צריכה אותך כאן לצידי״,בכיתי כל כך חזק
לפתע הרגשתי יד על גבי,קמתי קצת וראיתי את עיניו נפתחות
״אני…אף פעם…לא השאיר אותך..,״,אמר בקול חלש וחייך קצת
הייתי בהלם….הוא התעורר והוא ניצל
חיבקתי אותו חזק ובכיתי עוד לא מאמינה
״אל תעשה לי את יותר בחיים״,אמרתי בחיוך קטן ונישקתי אותו
״אל תבכי….אני מצטער..״,חייך ונישק את ידי
הנחתי את ראשי על החזה שלו והוא ליטף את שערי
הרופא נכנס וניהיה בהלם כשראה את בראיין ער
״הוא ער….הוא ניצל״,צעק להם בחיוך נרגש וכולם נכנסו
הסתכלתי על בראיין ושנינו חייכנו
מהסיוט הכל נהפך ליום הכי טוב….