״חבר ילדות״ עונה 2 פרקים 8+7

עבר חודש…חודש שלם שאני ובראיין לא עזבנו אחד את השניה
באותו יום יכלתי לאבד את אהבת חיי והוא ניצל…

ישבתי בבית יום אחד כשאני קוראת ספר,לפתע שמעתי דפיקה בדלת
מי זה יכול להיות?
התקדמתי לדלת וראיתי את אלונה…שונה לגמרי,היה לה שיער בלונדיני ארוך מאוד עם גוונים חומים,היא לבשה שמלה לבנה קצרה כזאת והיא נראת ממש בוגרת
היא החזיקה את היד של ילד קטן
״היי זואי…התגעגעת?״,שאלה בחיוך
״אלונה?…מתי…מתי חזרת?״,שאלתי מופתעת
״הבוקר….רציתי לעשות לך….הפתעה״,אמרה בחיוך
״איזה הפתעה באמת״,חייכתי וחיבקתי אותה
הכנסתי אותה לבית כשהילד הקטן מתחבא מאחוריה
״אממ…אלונה ומי הילד?״,שאלתי אותה
״הבן שלי….ביל״,חייכה
ואו רק שנה אחת לא הייתי בעולם…ואני רק עכשיו יודעת שהחברה הכי טובה שלי אמא
״ביל תגיד שלום לדודה זואי״,אמרה לו והוא יצא מהמחבוא
״שלום״,אמר בבישנות
הוא היה ילד ממש יפה,שיער שטני ועינים ירוקות מהממות,הוא נראה בן שנתיים לפחות
״אז מה? יש עוד משהו שאני לא יודעת?״,שאלתי
״מממ יש כל כך הרבה לספר לך…אבל קודם…אני ממש מצטערת אל התאונה שקרתה….כששמעתי רציתי מיד לחזור אבל לא הייתי מסוגלת.,,,״,אמרה
״אני שמחה שאת כאן״,חייכתי
״טוב ספרי לי מה איתך? או ומה איתך ועם בראיין״,שאלה
עניתה לה על הכל וסיפרתי כל מה שקרה בשנתיים האחרונות
״טוב מספיק לדבר על עצמי…את מוכנה לספר לי מה עם ביל?״,שאלתי כשהוא ישב על השולחן בסלון וצייר
״ממממ זה….היה בידיוק כמב חודשים אחרי שעזבנו…הכרתי בחור…מאוד מאוד חמוד…קוראים לו ג׳ימס המשפחה שלו ממש עשירה שם והכל מדהים,לאט לאט הכרנו וזה קרה באותו ערב…
מאז ביל הוא חלק מחיי כמו שג׳ימס משתתף,אני כל כך מאושרת איתם..,״,אמרה בחיוך ורואים שהיא באמת הייתה מאושרת
בלי ששמנו לב כבר אתחיל להחשיך בחוץ,הייתי לבד בבית כרגיל אמא בלונדון היא כבר עובדת כמעצבת פנים עם אלן…אני רואה אותה פעם ב…ואבא..אבא כרגיל חוזר פעם ב…היה לי בית לבד,זה היה מוזר לעבור ליד החדר של אוסטין ולגלות שעכשיו החדר ריק…לגלות שאוסטין כבר אבא
אלונה הלכה אחרי 8 ונישארתי בבית לבד,פתאום הצלצול של הטלפון הבהיל אותי ועניתי מיד
״שלום מדברת זואי אנדרסון״,שאלה אישה אחת
״אה כן..״,עניתי מבולבלת
״אני מתקשרת מהבית חולים….אהה אני מתקשרת להודיעה לך ש…אבלין ובן נילסון עברו תאונה קשה ונהרגו….הבת שלהם הקטנה ליבי אמרה שהיא רק רוצה אותך…״,אמרה
הייתי בשוק…אבלין ובן נהרגו והם השאירו את ליבי הקטנה…כאב לי כל כך הלב
כשהגעתי לבית חולים ראיתי אותה יושבת
היו לה שתי צמות ארוכות שקושרות לשיערה
היא לבשה שמלה וורודה
״זואי״,צעקה כשראתה אותי וקפצה עלי
חיבקתי אותה חזק…חזק כל כך שבכיתי…ליבי הקטנה נשארה יתומה…היא אבדה את אחותה ועכשיו את הוריה
״זואי….אני יודעת שאמא ואבא הלכו…אבל מי ישמור עלי?״,שאלה כשידיה סביב צווארי והסתכלה ישר לתוך עיני
״הבטחתי לך שאני היה איתך תמיד…ושאני לא העזוב אותך״,אמרתי
״תודה זואי….את האמא השניה שלי״,אמרה וחיבקה אותי חזק שוב
הייתי קצת מופתעת ״אמא שניה״ ואז החזרתי לה חיבוק וליטפתי את ראשה הקטנה….