״החיים עוד לפניך,אז תלמדי מהטעות גם אם קצת קשה אל תאבדי כל משמעות״ פרק 3

•אוראל•

״אני לא רואה סיבה לדאגה,הכל בסדר״,הרופא אמר לי כשבדק לי את הבטן
״אז..מה הכאבי בטן האלה?״,שאלתי
״את צריכה לנוח הרבה,לאכול כמו שצריך ולהירגע,להיות בלחץ לא טוב בכלל לתינוק״,אמר לי
״אוקיי..״,סידרתי את החולצה וקמתי בזהירות
״תגיע אלי עוד שבוע שנעשה את הבדיקה הבאה,ומשם גם תוכלי לדעת את המין של התינוק״,אמר לי
הנהנתי בחיוך ולקחתי את הדפים,כשיצאתי אביתר חיכה לי בחוץ וקם כשראה אותי
״אתה האבא?״,שאל הרופא
שנינו היינו נבוכים
״לא…הוא ידיד״,אמרתי לו בחיוך
״תשמור עליה טוב טוב!,היא צריכה מנוחה ובלי לחצים״,אמר לו
״אל תדאג״,אמר לו אביתר
הוא חזר למשרד שלו והתקדמנו ליציאה
״את תיהיה בסדר?״,שאל אותי ופתח לי את הדלת של האוטו
״כן…״,עניתי ונכנסתי
כשנכנסנו לאוטו היה שקט די מביך..
״אביה…תודה״,אמרתי לו כשהוא חנה לי ליד הבית ספר
״בכייף״,ענה לי
״ביי״,אמרתי לו בחיוך ויצאתי
אני רגילה למבטים של כולם,זה כמו חתונה שאת נכנסת לחופה וכולם עומדים בשורה
ככה הרגשתי,רק שזה לא היה שמחה אלה כאב
לפתע שני הנערות המציקות האלה נעמדו מולי
״תזהרי,אם נכנסת להריון גם ממנו בסוף את תבריחי את כל הבנים״,צחקה אותה נערה
״את מגזימה לורן,היא כבר הבריחה את כל הבנים!״,צחקה חברתה
אז לורן קוראים למכשפה הראשונה.
״מה קרה?…חברה שלך לא כאן להגן עליך?״,שאלה לורן בקול לועג
״מי יהגן על זונה כמוך?,את בושה לכל אחד!״,חברה שלה אמרה לי כמו יריקה לפרצוף
״הבושה הכי גדולה עומדת לי מול הפרצוף,לכי תחפשי מי ירצה אותך יא פצועה!״,אמרתי לה בעצבים
״או או,מי זאת שמדברת?״,לורן אמרה וצחקה
״הסתכלת על עצמך לפני שאת קוראת לי פצועה?!,חתיכת כחבה מסכנה!״,חברה שלה דחפה אותי
״תזהרי את תדבקי מימנה,בטח גם איידס יש לה מרוב שהיא שוכבת עם כל אחד!״,אמרה לורן
לא יכלתי יותר!,רציתי למות.
״פצועה כמוך מדברת עוד?,אפילו באצבע קטנה לא הייתי נוגע בך!״,קול מוכר נשמע מאחור,כשהסתובבתי ראיתי את אביתר מאחורי
יש רגע יותר משפיל מזה?
לורן הורידה את החיוך שלה והלכה במהירות לתוך הבית ספר
כולם התפזרו ונכנסנו לבית ספר,נעמדתי מול אביתר והשפלתי מבט
״היי אל תורידי את הראש שלך אף פעם ליד מטומטים כמוהם!״,אמר לי והרים את ראשי
חייכתי לו,חיוך מזויף וכואב
״בואי..״,הוא תפס את ידי ומשך אותי
״לאן?״,שאלתי
״לא מסכים לך לכל העצב הזה בגלל מפגרים ״,אמר לי ונכנסנו לאוטו שלו…

•אביתר•

ברגע שאוראל יצאה מהאוטו נסעתי לאחור
לפתע ראיתי את הטלפון שלה על המושב
חזרתי לבית ספר שלה
כשלפתע אני רואה אותה מוקפת בכמה נערים
חשבתי אולי הם חברים שלה אבל ברגע שראיתי תכונפה הזאת דוחפת אותה יצאתי מהאוטו
נדחפתי בין כולם
״תזהרי את תדבקי מימנה,בטח גם איידס יש לה מרוב שהיא שוכבת עם כל אחד!״,אמרה הדפוקה השניה
״פצועה כמוך מדברת עוד?,אפילו באצבע קטנה לא הייתי נוגע בך!״,אמרתי לה כשכולם לפתע הסתובבו והסתכלו עלי כולל אוראל שהייתה די מופתעת לראות אותי
היא הסמיקה מרוב מבוכה
מי המכוערים האלה בכלל !
הדפוקה הזאת הלכה במהירות לבית ספר וחברה שלה אחריה
***
חניתי לים איזה מקום שאני הכי אוהב ללכת מגיל צעיר יותר
״ואו..זה מקום מהמם״,היא יצאה מהאוטו ובחנה את הנוף
היינו על גבעה גבוה וממול נוף גדול לים,מכאן זה היה ניראה כאילו יש נצנצים על הים בגלל השמש.
״תמיד אני בא לכאן כשרע לי או כשאני בעצבים״,אמרתי והחזקתי את ידה
ירדנו לאט,מחפש מקום לשבת
הושבתי אותה על סלע והתיישבתי לידי
״אני שואלת את עצמי, אם לא הייתי…עושה את אותה הטעות,אם כל זה לא היה קורה..
ההורים שלי הם יהיו תמיד ביחד,נתי ידבר איתי כמו פעם וימשיך להיות מציק…״,אמרה בחיוך מאולץ ודימע זלגה מעיניה
היא שקעה על הנוף ואמרה
״תיראי את הצד הטוב…הכרת אותי״,חייכתי לה,הייתי חייב לפחות חיוך אצלה,יש לה חיוך ממכר כזה
היא צחקה ונתתי לה דחיפה קטנה עם הכתף
״אתה מדהים אביתר..״,חייכה ושמה את ראשה על כתפי
״מה הדבר הכי נורא שקרה לך בחיים?״,שאלה
״הגירוש של ההורים שלי…זה היה דבר נורא,כל החיים הערכתי את אבא שלי,הוא היה מודל לחיקוי בישבילי,אבל…כל השינא שלי אליו בא בבום…לא יכלתי לסבול אותו יותר ברגע שהוא הרים יד על אמא שלי״,אמרתי בעצב,נזכר ברגע הנורא הזה.
״אם יכלנו לברוח מאשר לגלות את האמת..״,אמרה בלחש
הסתכלתי עליה,מבטנו נפגשו
והכל קרה די מהר…התקרבתי אליה נישקתי אותה
הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים!,אבל שנינו מיד התרחקנו
״זאת…״,אוראל התרחקה והתחילה לומר
״זה לא היה צריך לקרות..״,אמרתי נבוך
״כן…זה לא קרה״,אמרה לי
הנהנתי וקמתי,כמה מטומטם יכלתי להיות!,למה כל קשר שלי אם בת אני חייב להרוס,ולנשק אותה?!,להרוס את הקשר הטוב הזה שיש בנינו!
בטח היא תחשוב שהיא רק סטוץ בישבילי
היא הרבה יותר מזה,אבל הבטחתי לעצמי לא להתאהב באף אחת,פוחד יותר מידי להיות כמו אבא שלי,מגיעה לה כל כך הרבה יותר טוב…
״כדי שנחזור..״,אמרה
״רעיון טוב״,אמרתי והתחלתי ללכת,משאיר אותה מאחורי ושקועה בלקלל את עצמי עד כמה מטומטם הייתי
כשהגענו לבית היא יצאה מהאוטו במהירות ועלתה לחדרה
זרקתי את המפתחות,הוצאתי פחית קולה והלכתי לראות משחק כדורגל,לפחות קצת לשכוח ממה שהיה לפני חצי שעה…
״היי,היית אם אוראל?״,שאלה אותי אמא שלי
״כן..״,עניתי שקוע במשחק
״והלכת איתה לבדיקות?״,היא נעמדה מולי,מסתירה לי את הטלוויזיה
״כן,נו זוזי אמא!״,אמרתי לה בעצבנות
היא נישקה את ראשי והלכה

•אוראל•

שכבתי על המיטה שקועה במחשבות שלי
כמה טיפשה יכלתי להיות?,הרסתי את הקשר שלי עם אביתר
אבל לא יכלתי לשקר לעצמי שהנשיקה הזאת הייתה הנשיקה הכי טובה בחיי
הבנתי סופית שאני מאוהבת באביתר
ליטפתי את שפתי,הנישקה מופיע בראשי כמו סרט
שקעתי כל כך במחשבות שלא שמתי לב כבר מה הייתה השעה
התעוררתי בשעות הלילה,השעה הייתה מאוחרת
פתאום ראיתי את אביתר,הוא נכנס לחדר עם איזה אחת והם טורקים את הדלת
צבטיה חזקה עברה בליבי,אני כנראה יהיה צריכה להתרגל לזה
אביתר סטוציונר ותמיד ישאר…
***
״אוראל…לא אכלת כלום מאתמול״,אמרה לי סטפני כשירדתי
״אמ…לא הרגשתי טוב״,עניתי
״נשמה שלי,את חייבת לאכול ואת יודעת״,היא אמרה לי
נזכרתי באמא שלי,היא הבטיחה לי שהיא תתקשר אלי כל יום…שקר מוצלח אמא!
אביתר ירד לבוש בבוקסר בלבד ושיערו פרוע
״את יוצאת לאיזשהו מקום?״,שאלה
״אמ…אני חייבת לקנות כמה בגדים״,אמרתי לה כשאני מרימה את החולצה שלי ומראה לה את הגופיה שלבושה עלי כמו גוזיה מתחת,היא צחקה
״את רוצה שאני הבוא איתך?״,שאלה בחיוך
״לא תודה אני הסתדר״,אמרתי לה בחיוך
לא באמת הלכתי לקנות בגדים,הייתי צריכה את השקט שלי,התיישבתי בפארק ילדים
מבטיה באימהות,שמשחקות אם הילדים שלהם
ככה אני יראה?,אמא אמיתית…
כבר החשיך אז קמתי והתכוונתי לחזור לבית
הלכתי לאט ברגל,נעצרתי כשפתאום השיר שהתנגן נפסק,התכבה לי הטלפון
עצבים!
״אז באמת את בהריון אה״,נעמד מולי נער ומאחוריו כמה שצחקו
בטח חברים של נתי
״אם אתה לא עייור אז כן..ואני לא מכירה אותך אז מה פתאום אתה מחליט לשאול אותי אם אני באמת בהריון?״,שאלתי בעצבנות
״פשיי…רואים שאת אחות של נתי,אותה התנהגות ואותה דיבור…ואני לא סובל את נתי״,אמר,ואת המשפט האחרון לחש לי
״ואו..זה מענין אותי מאוד,אבל אני די ממהרת״,אמרתי והמשכתי בדרכי
״תני לי מספר כדי להיות הבא בתור״,אמר לי וחסם לי את הדרך
העדפתי להתעלם אבל לא יכלתי להמשיך בדרכי הוא חסם לי את הדרך וניסה לגעת בי
״זה דווקא די סקסי בעייני נערה בהריון…״,אמר לי,הוא התקרב אלי ממש
״תעיף תידים שלך מימני!״,אמרתי לו ודחפתי אותו
״ילדה רעה!,אני מאוד אוהב״,צחק וחברים שלו אחריו
הוא נתן לי צבטיה בתחת ונשך את שפתו
נתתי לו סטירה הכי חזקה שיכלתי
הוא שם את ידו על פניו והתעצבן
״בת כלבה!״,צעק עלי ודחף אותי בחוזקה לעבר חומה
״היי בן תזהר!״,התערבה נערה
״סתמי את…״,צעק עליה
״תופסת גובה יותר מידי,לא מענין אותי תינוק או לא,עוד סטירה אחת ואני מפוצץ אותך!״,אמר לו כשהוא תפוס את פני
נתתי לו בעיטה עם רגלי
״טוב את ממש מעלה לי תעצבים!״,צעק עלי הוא הרים את ידו כדי לתת לי אגרוף
אבל משהו עצר אותו,יותר נכון מישהו
״עד לרמה הזאת הגעת!,מכה נשים בהריון!״,זה היה אביתר
הוא נתן לו אגרוף בבטן ובצלעות,ראיתי גם את נתי מתקרב,הוא הרביץ לאחרים
הרגשתי רע פתאום,והתחלתי להילחץ נורא מה אם יקרה משהו לתינוק?,כאב בטן תקף אותי
החלקתי על הרצפה מחבקת את עצמי מרוב כאבים
״אוראל?״,שמעתי את אביתר והוא מיהר אלי וגם נתי
בפעם הראשונה מאז נתי פנה אלי
״חתיכת מפגר תירא מה עשית!״,הנערה שהתערבה צעקה על אותו בחור ודחפה אותו
״תירגעו,כולה דחיפה קטנה היא לא תמות מזה״,אמר ובקול שלו נשמע קצת לחץ
״אוראל את שומעת אותי?״,נתי שאל
״כואב…לי..הבטן״,אמרתי בגמגום והתנשפתי
״כדי שניקח אותה לבית חולים?״,אביתר שאל את נתי
״כן..״,נתי ענה
הם עזרו לי לקום ושניהם תפסו אותי משני הצדדים
הם הכניסו אותי לאוטו
נשכבתי במושב האחורי מתקפלת מכאב
״עוד קצת…אנחנו כמעט מגיעים״,נתי אמר לי כשהוא מסתובב אלי
אביתר נסע במהירות עד שהגענו לבית חולים
״אני לוקח אותה״,אמר לו נתי,אביתר הנהן
יצאתי מהאוטו כשנתי עוזר לי ללכת
״אנחנו צריכים רופא!״,נתי קרא לאחד הרופאים ואחד מיהם מיהר אלי
״מה קרה לה?״,שאל את נתי
״איזה אחד דחף אותה בכוונה לעבר חומה ויש לה כאבי בטן חזקים״,אמר לו אביתר
״תשכיבו אותה״,אמר להם
נתי הרים אותי והשכיב אותי
״נתי..״,החזקתי את ידו
״תירגעי..הם יעזרו לך״,אמר לי
״תישאר איתי..״,אמרתי לו בדמעות
״אני כאן״,אמר לי אחרי כמה שניות שחשב
האחיות לקחו אותי ומדקה לדקה זה הפך ליותר כואב
עשו לי כמה בדיקות,נתנו לי כדור הרגעה
ואז הם שמו אותי באיזה חדר
״אוראל?״,הרופא נכנס ושאל
הסתכלתי עליו במבט שואל
״הכל בסדר,התינוק לא נפגע,את תיהיה צריכה להיזהר הרבה מעכשיו,אני ממליץ לך לנוח כמה שצריך,הערב תישארי תחת השגחה״,אמר לי
״אני יכולה לראות את אח שלי?״,שאלתי
״כן…אבל בלי לחצים כן?״,אמר לי בחיוך
הנהנתי והוא יצא,הנחתי את ראשי לאחור ונשכבתי
מיד תקף אותי עייפות,לא רציתי להירדם רציתי להרגיש שזה אמיתי,נתי דיבר איתי באמת?
לפתע נתי נכנס,הסתכלתי עליו בשקט
״נתי…״,שאלתי בקול צרוד
״אך את?״,שאל במהירות מבלי להתקרב אלי
הורדתי את ראשי בעצב
״אני בסדר…״,עניתי
״יופי..״,אמר ונעשן על השולחן,רחוק מימני
״נתי…״,אמרתי שוב
״אני החזור הביתה״,אמר והתקרב לדלת
״נתי אני מתחננת!״,אמרתי לו והתפרצתי בבכי,זה בלתי נסבל כבר!,הייתי עייפה אין לי עוד כוחות
הוא התקרב אלי לאט וליטף את ראשי אחרי היסוס
״אני מצטערת…בבקשה נתי תסלח לי״,אמרתי לו בבכי,תפסתי את החולצה שלו והתחננתי
״די אוראל..״,אמר וסיבב את ראשו רק לא להסתכל עלי
״בבקשה..״,אמרתי לו בלחש,מסרבת לעזוב לו את החולצה
הוא הסתכל עלי לבסוף
״זה…לא,אני לא יודע אוראל..״,אמר ונשמע מבולבל
״מה יעזור לך לא לדבר איתי,?״,שאלתי בקול צרוד
״זה מסובך אוראל״,אמר
סבבתי את ראשי ובכיתי בשקט
״אוראל..״,הוא התחיל לומר
״די,אין לי כוח לשמוע,מצטערת שאני עושה לך בושה ליד חברים שלך!״,אמרתי לו
״היי זה לא נכון..״,אמר במהירות
״בבקשה תצא…״,אמרתי לו,לא היה לי כוח עוד לשמוע
הוא הסתכל עלי כמה שניות ואז יצא
נשכבתי על המיטה והדמעות זלגו עד שנרדמתי…

•אביתר•

נתי יצא מהחדר בעצבים והתקרב ליציאה
״היי,נתי לאן זה?״,שאלתי אותו כשבאתי אחריו
״לנשום אוויר,או לפחות קצת להירגע״,אמר לי בעצבים וחיכה למעלית
״אוראל צריכה אותך..״,אמרתי לו
״אוראל לא צריכה אותי אני והיא…זה כלום,תישאר איתה..״,אמר לי
״נתי,אני מבין שאתה עצבני עליה וזה קשה לך,אבל תבין!,היא אחותך היא צריכה אותך
גם המצב של ההורים שלכם לא משהו זה בסוף יהרוס אותה,היא לא רק תיהיה בהריון היא תגיע לרמה נמוכה!,זה מה שאתה רוצה?״,שאלתי
״תיהיה במקומי רגע ואז תדבר…״,אמר לי
המעלית נפתחה והוא נכנס

•אוראל•

למחרת שיחררו אותי,שלושה חודשים עברו
,די מהר אני כבר בחודש שמיני,מרגישה שמנה כל כך,כאן התהליך ניהיה קשה,היה לי יותר קשה לקום,ללכת,להרים דברים
כמה הריון יכול להיות קשה?
הקשר שלי אם אביתר לא השתנה מאז אותו יום שהתנשקנו
זה די כאב,התגעגעתי אליו אבל הוא החליט פעם להיות רע איתי ופעם להתעלם מימני לגמרי,אני לא משקרת שאני לא נפגעת אבל אביתר הוא בעצם אחד לא רציני..
הקשר שלי עם נתי לא השתנה,תמיד היה קריר איתי ומגעיל
ההורים שלי החליטו לקחת עוד כמה חודשים של חופש ומאז לא היה לנו קשר איתם
***
ישבתי בחדרי כשאני לבד בבית,סטפני עובדת ערב והבנים עדיין לא חזרו מאיפה שהם היו
ישבתי על המיטה מבטיה בתמונות ישנות שלי מפעם
כשלפתע שמעתי את הדלת נטרקת מלמטה
חשבתי שזה בטח אחד מהבנים אבל אז שמעתי משהו מתנפץ והליכות מהירות
קמתי בזהירות ויצאתי מהחדר
״אביה?..״,שאלתי,היה חשוך מלמטה אז לא ראיתי כלום
כשירדתי באמצע המדרגות ראיתי דמות,שהייתה ממש לא מוכרת
כשראה אותי הוא נבהל ואז מיהר אלי
נלחצתי ועליתי במהירות,הוא עלה אחרי ותפס בשערי בחוזקה,מושך אותי וכמעט מפיל אותי
״אני מתחננת..״,בכיתי
ובלי רחמים משך אותי חזק יותר ואבדתי את האחיזה יחד עם השיווי משקל ונפלתי לאחור,התגלגלתי במדרגות הכל היה מטושטש וכאבים נוראים הגיעו
עד שהתעלפתי…