״בלילות אני מסתובב, הולך ברחוב מוציא כאב מחפש את התקווה, קורא לאל בתפילה״ פרק 1

״בלילות אני מסתובב, הולך ברחוב מוציא כאב
מחפש את התקווה, קורא לאל בתפילה״ פרק 1

האוטובוס נעצר למולי,הרגשה טובה עלתה לי..
כמה טוב לחזור לבית..
עליתי לאוטובוס,הראתי לנהג את החוגר שלי ונכנסתי לחפש מקום.
מצאתי מקום בסוף והתיישבתי
שמתי את האוזניות לתוך אוזני,חיברתי אותם לגלקסי שלי והפעלתי שירים,רק לרגע עצמתי את עיני לנוח מאט..
התעוררתי שוב וברגע שפתחתי את עיני
הם פשוט ניהיו שקועות על בחורה
היה לה שיער בלונדיני עם גוונים חומים,עיניה הירוקות נצנצו מהשמש,ועורה השזוף החמיא לה,היא לבשה גופיה לבנה שראו לה מעט את הבטן,ושורט ג׳ינס שתמיד לא הייתי מאשר לאחותי הקטנה..
היא גם די הזכירה לי את אחותי הקטנה..
היה לה חיוך כובש כזה שברגע שרואים אותו מחייכים..
אנשים עלו והיא יותר ויותר התקרבה,עד שגיעה כמעט למקומי
האוטובוס נסע מהר מידי והיא נפלה לישיבה על רגלי
סומק עלה על לחייה והיא מיד קמה
״אני..ממש ממש מצטערת״,אמרה
״זה בסדר..״,עניתי בחיוך שדי עודד אותה
היא חייכה בחזרה והסתובבה
אחרי הנסיעה המעייפת הזאת נרדמתי שוב,וכשפתחתי את עיני אותה בחורה נעלמה..
האוטובוס נעצר בתחנה שלי וירדתי
לקחתי את התיק הארוך והכבד שלי מהתא המטען והתקדמתי לעבר הבית
ברגע שהגעתי פתחתי את הדלת וצעקתי
״אני בבית!״,אימי לפתע יצאה מהמטבח כשהיא מנגבת את ידיה עם מגבת
וחיוך מתרגש עליה על פניה
״ילד שלי!״,אמרה וחיבקה אותי
היא נישקה אותי בלי הפסקה
״אמא די!״,צחקתי והיא התרחקה
״כמה טוב שאתה בבית..״,חייכה
״כן..״,הבטתי בשאר הבית בחיוך
יצאתי לחופש קצר מתנה מהמפקד שלי
כשהסתכלתי על פניה הבחנתי בסימן סגול ליד עיניה
״אמא מה זה?״,שאלתי כשנגעתי בפניה
״זה..כלום,אל תדאג״,שיקרה לי עם חיוך מזויף והתחמקה למטבח
״אמא בואי לפה..״,הלכתי אחריה
״מה ילד שלי?״,היא הפעם לא הסתובבה אלי היא פשוט התעסקה על הבישולים שלה
״תסתכלי עלי..״,סבבתי אותה בעדינות אלי
״אתה יודע מה קורה כשאבא שותה יותר מידי..״,חייכה בעצב וליטפה את פני
״מתי כבר תתרחקי מהבנאדם הזה?!״,שאלתי אותה בעצבנות
״אתה רוצה לאכול?,הכנתי לך את האוכל אהוב שלך״,היא העבירה נושא והסתובבה שוב
״אמא..אנ..״,התחלתי לדבר כשקול מוכר ואוהב נשמע לפתע מאחורי
״אביאל?״,אוראל לפתע נכנסה למטבח בחיוך
״אוראל!״,חייכתי לה והרמתי אותה לחיבוק גדול
״מתי חזרת?״,שאלה אותי
״לפני כמה דקות..״,שחררתי אותה ואמרתי
״סוף סוף אתה בבית!,התגעגעתי!״,חייכה
״אוראל..מה אם המכנס הקצר הזה?״,שאלתי אותה והיא חייכה
״לזה לא התגעגעתי..״,גיחכה ויצאה מהמטבח
הסתובבתי לאמי שנראת די מוטרדת
״מה יש אמא?״,שאלתי אותה
״יש לה חבר..הוא פשוט לא מוצא חן בעיני בכלל..אוראל הדרדרה מאז שהכירה אותו,היא חוזרת מאוחר בלילה,מבריזה מהלימודים,אני דואגת לה אביאל..״,אמרה בעצב
״אוראל!״,קראתי לה בעצבים
״לא..אביאל…פעם הבא בבקשה,בנתיים תלך לנוח אני..הכין לך לאכול״,אמרה והנהנתי
התקדמתי לעבר המסדרון הארוך שלנו,עברתי ליד החדר של אוראל..באתי להכנס לחדרה אבל התחרטתי..המשכתי לחדרי וסגרתי את הדלת
***
״אוראל…אמרתי לך לא,את יודעת כבר שאני לא רוצה..״,שמעתי את אמא שלי במטבח
״אבל אמא!,כולם הולכים לשם…כל החברים שלי!״,התלוננה אוראל
נכנסתי למטבח
״מה קורה?״,שאלתי והסתכלתי על אוראל בשילוב ידיים
״אוראל רוצה ללכת לאילת עם חברות שלה..וידידים״,אמרה אימי והניחה צלחות על השולחן
״איזה מצחיקה..״,גיחכתי והסתכלתי עליה במבט רציני
״ואיי נמאס לי כבר מהבית הזה!״,צעקה אוראל ויצאה מהמטבח בעצבים
״היא גודלת יותר מידי מהר…״,אמרה בעצב
״אל תדאגי…אני הדבר איתה,איזה שטויות שנערה בת ארבע עשרה תצא עם חברות וידידים לאילת..״,אמרתי
הדלת לפתע נפתחה ואבא שלי נכנס
קפאתי במקומי
״הכנת לאכול?״,שאל בטון עצבני ודילג מעלי
״כן..״,ענתה אמא שלי וקולה רעד
הוא התיישב על הכיסא
״אני צריך להגיד הכל כדי שתעשי משהו?״,צעק עליה
היא הנהנה והלכה לקחת את הסיר
״יש לך רגלים לפי מה שאני יודע..ו..אתה לא נחה״,אמרתי לו
הוא התעלם מדברי והסתכל על אימי בעצבים
היא מיהרה למזוג לו
״איפה אוראל?״,שאל אותה
״בחדר שלה…עושה שיעורים״,שיקרה אימי
״אוראל!״,הוא צעק והיא לא ענתה
הוא קם בעצבים ואוראל עמדה בכניסה
״אני צריך להוציא תקול שלי כדי לקרוא לך!״,צעק עליה
״סליחה..אנ..אני לא שמעתי״,אמרה בגמגום
״בישביל בת מטומטמת כמוך אני עובד?!,כדי לפרנס מישהי כמוך?!״,צעק
״אין לך זכות לדבר אליה ככה!״,צעקתי עליו הייתי חייב להתערב
אמא שלי מזגה לו שוב וידה רעדה ממש
שקצת נשפך עליו רוטב
״מטומטמת!״,צעק הוא לקח את הכוס הזכוכיות שהייתה מונחת על השולחן וזרק אותה לעבר אוראל
היא הצליחה לזוז לפני והכוס התרסק על הרצפה לרסיסים
הדקתי את אגרופי ואמא שלי תפסה לי את היד כדי לסמן לי להירגע
הוא יצא מהמטבח בעצבים ויצא מהבית כשהוא טורק את הדלת
״לכי תנוחי אמא..אני הטפל בזה״,אמרתי לה ונישקתי את ראשה
היא הנהנה נישקה את אוראל על הלחי ויצאה
אוראל התכופפה והרימה את הרסיסים הגדולים עם ידה
״אוראל אל תיגעי בזה את תיחתכי..״,אמרתי לה ולקחתי מטאטא
היא פשוט הייתה בהלם יותר מידי ועדיין הייתה על הרצפה והמשיכה להרים
רק אחרי שנחתכה היא סוג של התעוררה ואז פרצה בבכי
ההקמתי אותה ושמתי את ידי מתחת לסנטרה
״ששש..הכל נגמר״,ניגבתי לה את הדמעות וחיבקתי אותה
טיפלתי לה בחתך ואז שלחתי אותה למיטה
חשבתי על זה כל הלילה,אין סיכוי שאני עוזב אותן..אין סיכוי שאוראל תפחד כל פעם לחזור לבית ולראות את אבא שלי בידיעה שאם היא תעשה משהו הפוך הוא יכה אותה,אין סיכוי שאני לו לגעת באמא שלי כל פעם שרע לו..
אבא שלי כבר מת בישבילי,היום הוא סך הכל אפס,אפס גדול שמעז לפגוע במשפחה שלו
ואני?…אני מזמן לקחתי את מקומו..