״בלילות אני מסתובב, הולך ברחוב מוציא כאב מחפש את התקווה, קורא לאל בתפילה״ פרק 2

״בלילות אני מסתובב, הולך ברחוב מוציא כאב
מחפש את התקווה, קורא לאל בתפילה״
פרק 2

״אביאל..״,קראה לי אימי כשירדתי
״אה?״,נכנסתי לסלון והתקרבתי אליה
״אולי תיהיה קצת עם אוראל…היא נראת רע מאוד הבוקר״,אמרה לי
״אל תדאגי..״,נישקתי את ראשה
בשעה אחד וחצי יצאתי מהבית ולקחת את האוטו
נסעתי לעבר הבית ספר של אוראל
נעשנתי על האוטו וחיכתי שהיא תצא
בארבעים וחמש היא יצאה עם חברות שלה וכמה בנים היו איתן
אוראל ראתה אותי והתקרבה
״אבי..?,מה אתה עושה כאן?״,שאלה מופתעת
״רציתי לעבור יום נחמד עם אחותי הקטנה..זה אפשרי?״,שאלתי בחיוך קטן וחיוך עלה על פניה
היא נכנסה לתוך האוטו והסתובבתי כדי לעלות גם אבל מבטי נתקע
שוב אותה נערה שראיתי באוטובוס
״קוראים לה ירדן…היא הגיעה אלינו היום״,אוראל עקבה אחרי מבטי ואמרה
חזרתי לעצמי והתחלתי לנסוע
לפתע איזה אוטו נכנס בי חזק
״פאק!,אוראל את בסדר?״,שאלתי ואז הסתכלתי עליה היא הנהנה והסתכלה מאחור
יצאתי מהאוטו בעצבים
והנהג שנכנס בנו יצא
״יש לך מזל גדול שלא קרה כלום!״,התעצבנתי ואז עצרתי כשראיתי את פניו
״אביאל?״,שאל לידור בחיוך
״לידור..אותו נהג עקום אה?״,חייכתי והוא צחק
הוא נתן לי טפיחה בכתף וחיבק אותי
״פשיי..תראה את עצמך,עזבת אותנו לטובת צהל והיום לגמרי השתנת!״,חייך
״טוב..אביאל!״,אוראל יצאה מהאוטו חסרת סבלנות
״לא קטינה מידי בישבילך אביאל!״,צחק ונתן לי בעיטה בכתף
״היית דבע ונשארת דבע אה?!,זאת אוראל..״,אמרתי לו
״אוראל?,אוראל הקרצייה הקטנה?״,שאל וגיחך
״היו ימים לידור..״,צחקתי ונזכרתי כמה היינו מציקים לה
״פשיי..טוב,מתי רואים אותך עכשיו?״,שאל
״צלצל לי ברגע שתיהיה מסיבה״,צחקתי
והוא הנהן בקריצה
חזרתי לאוטו
״זה היה לידור?״,שאלה אותי
״כן..״,עניתי והתחלתי לנסוע
״באמת שאלתי את עצמי לאן הוא נעלם..״,חייכה
״כשמדברים על בנים עוד..באלך לשתף אותי מי הוא החבר שלך?״,שאלתי וזרקתי לה מבט,היא נראת די מוזר
״סתם אחד מהבית ספר..״,אמרה
״תקשיבי,אמא דואגת לך…שמעתי שאת עושה בעיות קטנות״,אמרתי לה בעדינות
״לא עושה שום בעיות אביאל!,אני פשוט מחפשת תירוצים רק כדי לא להיות בבית!״,אמרה וליבי נצבט
הסתכלתי עליה בכאב
היא הביטה בחלון בצד השני
״יום יום אני שומעת את אמא בוכה…וכל לילה אני שומעת אך אבא צורח עליה ואז אני שומעת דברים מתנפצים,וקללות ומכות…אני נועלת את הדלת מהפחד שאבא יבוא יום אחד ויעשה לי משהו…ואני פשוט רועדת מפחד מולו..שיקרתי לאמא שיש לי חבר..אני אולי מבריזה אבל זה לא בגלל משהו מסוים…קורה שאני פשוט לא ישנה בלילות ומשקרת שאני אצל שני..זה פשוט סיוט אביאל״,היא אמרה בכאב ובכתה
״אני כל כך מצטער קטנה..״,חניתי את האוטו לפני
שמתי את ידי על כתפיה והיא חיבקה אותי ובכתה
״כל עוד אתה איתי אביאל אני יודעת שאין לי מה לפחד…אין לי למה לברוח״,אמרה וקברה את ראשה בין חולצתי
״אני תמיד יהיה כאן,אני לעולם לא העזוב אותך…ואני לא התן לו לגעת בך״,אמרתי לה וליטפתי את שיערה
***
עשינו מלא סיבובים..,הכל כדי לפחות לעלות לה תמצב רוח
חזרתי לבית בשעות הערב,אבא שלי ישב בסלון וראה טלוויזיה כשחמש בקבוקי בירה זרוקים על הרצפה
״אמא?״,אוראל שאלה ונכנסה למטבח
״איפה היית כל היום?״,צעק לפתע אבי על אוראל
״איתי..שתחרר מימנה״,אמרתי לו בעצבים ותפסתי את ידה
״לא מענין אותי…ראית אך הבית נראה?!״,צעק עליה
״במקום להתלונן על הבית,תפסיק לשתות ותתחיל לסדר קצת!״,התערבתי
״אתה תסתום תפה,אני אף פעם לא פונה אליך אז תפנה אלי..כי עוד מילה ואתה עף מהבית שלי!״,צעק עלי
״זה מזמן כבר לא הבית שלך…אמא בסך הכל משאירה אותך כאן בגלל שאתה מסכן!״,צעקתי עליו
הוא לפתע נתן לי אגרוף
״אבא לא!״,אוראל צעקה
״תסתמי תפה שלך את לפני שאת מקבלת אחת!״,צעק עליה
חזרתי לעצמי והדקתי את אגרופי,עוד רגע ופגעתי בו אבל פתאום אמא שלי צעקה
״לא..אביאל בבקשה ממך לא..״,היא בכתה
הסתכלתי עליו וראיתי פשוט איש זר ואומלל
זרקתי להם מבט אחרון ויצאתי מהבית מעצבים