״אני יודע,את האישה של חיי..״ פרק 21

אבישג•

עברו כמה ימים מאז,ללא הפסקה בכיתי,בקושי יצאתי או אכלתי,כולם התחילו לדאוג לי ממש
קמתי לבסוף,הרגשתי עייפה וסחרחורת קלה
החלטתי אחרי שבוע ללכת לבית ספר
״שוג…היי״,אלירן אמר לי בחיוך
״היי..״,עניתי לו בקול צרוד
״רוצה שאני הכין לך טוסט?״,אליאן שאלה
״לא תודה..״,עניתי
״אבישג נסיכה שלי״,אבא שלי חיבק אותי
חייכתי לו,חיוך מזויף וכואב
״אני זזה לבית ספר…״,אמרתי וקמתי
״חכי אני הבקש מאליאור״,אליאן אמרה
״אני רוצה ללכת ברגל..״,אמרתי ויצאתי
הלכתי כשמוזיקה מתנגת באוזני
הרגשתי טיפות על פני,התחיל לרדת גשם…
הגעתי כמה דקות לפני הצלצול ונכנסתי לשיעור
ישבתי מאחור ושמעתי כל השיעור שירים עד שהמורה הורידה לי תאוזניות בכוח
״היי!״,התעצבנתי
״חצופה שכמותך!,עוד עונה לי!״,צעקה אלי
״מה את צועקת?,פשוט תדברי ואני יוריד..״,אמרתי
״את עוד עונה לי!,ילדה חצופה עופיי לי מהכיתה!״,צרחה עליי
״תירגעי המורה,לא שמעת שהעצבים עושים קמטים,את דיי זקנה ובעלך יטוס״,אמרתי וקמתי
היא הסתכלה עלי מזועזת והצחוק של התלמידים התגבר
״מנסה להצחיק את כולם אה?,אין בעיה אבישג זה לא יעבור בשתיקה!״,צעקה
״אז תדברי במקום להגיד זה לא יעבור בשתיקה״,אמרתי בחיוך ויצאתי מהכיתה
הייתי בעצבים על כל העולם פתאום
נכנסתי לשירותים והעפתי את התיק שלי,הסתכלתי על עצמי במראה…
באליי למות כבר!
הרגשתי פתאום שוב סחרחורת אבל הפעם יותר חזקה
שמעתי צלצול וזה סימן להפסקה,יצאתי מהשירותים מחזיקה את עצמי על הקירות,הרגשתי שהכל מסתובב פתאום…
״שוג?…היי הכל בסדר?״,אוראל עמדה מולי ושאלה בדאגה
הרמתי את ראשי עליה ופתאום הכל הסתחרר לי,הכל הסתובב ואז בום!…הכל שחור והדבר היחיד ששמעתי
זאת הצעקה של אוראל שזעקה לעזרה…

•לירון•

״התגעגתי אלייך..״,אדיר נישק אותי
״גם אני אליך…״,שקרתי,הייתי שקועה באלירן
הוא כזה חתיך!
״אני אוהב אותך״,אמר לי פתאום
הסתכלתי עליו ושתקתי
״את אמורה להגיד פה גם אני…״,צחק בלחץ
״תקשיב אדיר,אנחנו חייבים לדבר..״,התחלתי לומר
לפתע אמבולנס הגיע לבית ספר ואוראל רצה לאליאור ואלירן,מתנשפת,ולחוצה.
הלכתי לראות מה קורה
״זאת…אבישג,היא פתאום התעלפה במסדרון,היא בקושי נשמה״,אמרה אוראל בלחץ
ראינו את החובשים לוקחים את אבישג,כולם התאספו
אליאור נכנס לאמבולנס ונסע עם אבישג

•אליאור•

השבוע הזה היה חרא,אבדתי את החבר הכי טוב שלי,ששיקר לי על זה שיצא עם אחותי
ועוד בגד בה
אבישג הסתגרה בחדר שבוע שלם
דאגתי לה,היא לא רצתה לראות אף אחד,בקושי נגע באוכל שלה…
ישבתי במחששה כשפתאום אמבולנס הגיע ואוראל רצה אלי
״אלי..אור״,היא התנשפה בחוזקה
״מה קרה?,תירגעי..״,אמרתי לה
״אבישג…היא..היא התעלפה,היא אבדה הכרה ו…לא יודעת מה קרה״,אמרה בלחץ
ראיתי את החובשים לוקחים את אבישג והלכתי אחריהם
״מי אתה?״,שאל אותי
״אני אח שלה..״,עניתי והסתכלתי על אבישג בדאגה
הוא סימן לי לעלות,ליטפתי את פניה של אבישג,מה נסגר איתך קטנה?…
כשהגענו לבית חולים האחיות עצרו אותי
זה היה סיוט!,אחרי זה התקשרתי להורים שלי,הודעתי להם שאבישג בבית חולים.
״אתה האח של אבישג?״,שאלה אותי האחות
״כן…אך היא?״,שאלתי
״אנחנו צריכים לשאול אותך כמה שאלות לפני..״,אמרה
״למה?…קרה משהו?״,שאלתי
״אבישג אוכלת טוב?,אולי שמת לב אם היא יורדת במשקל?״,שאלה
״אה..תאמת אני לא כל..כך שם לב״,אמרתי
ניסיתי להיזכר מתי ראיתי את אבישג באמת,אבל נזכרתי שהיא כל פעם לובשת משהו שגדול עליה
״היא עברה משהו?,היא אמרה שהיא מתחילה דיאטה?״,שאלה
״לא ששמעתי..״,אמרתי
״טוב את מוכנה להסביר לי מה קורה עם אחותי?!״,התחלתי להילחץ ולהתעצבן
״אבישג מגיע בשלב של אנורקסיה,עוד רגע והיא בכלל תוכל לעמוד על הרגלים״,אמרה לי
התיישבתי מההלם
״אני יכול לראות אותה?״,שאלתי
״כן…אבל אני מעיצה שתיהיו עדינים איתה,כל רגע היא תוכל פשוט להחליט להפסיק והפעם…אני לא חושבת שנוכל לעשות משהו״,אמרה לי
הנהנתי ונכנסתי לחדר שבו אבישג הייתה
עכשיו שמתי לב עד כמה היא רזתה
הזזתי חתיכת שיער מפניה,היא התחילה להתעורר,לקחתי כיסא וישבתי קרוב אליה
״קטנה…״,ליטפתי לה את הלחי
״אליאור…״,אמרה בלחש
״מה קרה?״,שאלה מבולבלת
״התעלפת בבית ספר…אבישג״,התחלתי לומר ואז שתקתי
״מה?..״,שאלה והסתכלה עלי
״הרופאים אמרו לי…שהגעת כמעט לשלב של אנורקסיה,כמה זמן חשבת להחזיק ככה בלי לאכול?״,שאלתי לבסוף והתחלתי להתעצבן
היא שתקה ודמעות זלגו מעיניה
ההורים שלי פתאום נכנסו ואמא שלי חיבקה אותה
״נסיכה שליי אך את?״,שאלה וליטפה את פניה
״אני בסדר..״,היא הנהנה ואמרה בקול צרוד
נעשנתי על הקיר שכל המשפחה איתה,הייתי בעצבים יותר מידי,מה יהיה השלב הבאה שלה?,היא באמת רוצה להרוג את עצמה..
יצאתי מהחדר לא היה לי כוח יותר להישאר
הייתי חייב להתפרק על משהו
נכנסתי לאיזה מועדון ושתיתי כמה כוסות..

•אבישג•

השבוע,החודש,הכל היה סבל אחד גדול!,הרגשתי כאילו דוחפים לי אוכל לפה,אליאור בקושי דיבר איתי,ואם זה לדבר זה אכלת היום?…מיום ליום הכל זה פשוט היה סיוט
מאריאל לא שמעתי,לפחות הודעה הוא לא שלח…
״שוגי,אני חייבת חלב,באלך לקפוץ לחנות?״,אמא שלי שאלה אותי
הנהנתי ויצאתי,בהתחלה לא רציתי ללכת פחדתי לפגוש את אריאל בחנות,אבל הרבה זמן לא ראיתי את אלונה…
כשנכנסתי לחנות היא בידיוק החזירה קרטון והוא נפל מידה
עזרתי לה
״אוי שוג באת לי בטוב,מה איתך נשמה שלי?״,היא חייכה
״יהיה טוב..״,עניתי
״החלטת סוף סוף להפסיק לבכות על האח הדפוק שלי?״,שאלה
״כנראה שכן..״,עניתי ולקחתי שקית חלב
״הוא גם מסתגר הרבה בחדר שלו,הוא שותה יותר מידי,עושה בעיות…הוא הרוס..״,אמרה לי
״הוא היה צריך לחשוב קודם..״,אמרתי
״נכון…את צודקת״,היא אמרה
״טוב..אמ..אני חייבת ללכת,אני הדבר איתך כבר?״,אמרתי בחצי שאלה ויצאתי
נתתי לאמא שלי תחלב ויצאתי שוב,התחשק לי פתאום לצאת…
הלכתי לאיזה פארק,ונשכבתי על הדשא כששירים מנגנים באוזני,לפתע צל החביא לי תשמש,כשפתחתי את עיני ראיתי את דביר
״מי שמדבר על אובססיבי״,אמרתי ועצמתי שוב את עיני
״מצטער נשמה,פשוט הראש שלי משגע אותי,הוא כל הזמן אומר ליי אבישג רוצה אותך״,אמר לי ונשכב לידי כשהוא נעשן על מרפקיו
״חיי בסרט טיפה״,צחקתי
״יש לך חיוך מאוד יפה,כבר אמרו לך?״,חייך אלי
״כנראה לא ראו אותו מספיק״,עניתי
״או..מישהי כאן בידכאון?״,שאל
״לא..החיים יפים״,שקרתי והתיישבתי
״אם החיים יפים,אני מוכן להוסיף לך שהם יהיו עוד יותר יפים…כמו למשל ללכת איתי לשתות איזה כוס?״,שאל
״איתך?..לא,כוס?,כן!״,אמרתי וקמתי
הוא צחק ובא אחרי
נכנסנו לאיזה מקום
״ירון תביא לי שתי כוסות״,דביר אמר לברמן והתיישבנו באיזה מקום
״אז מה נשמה?,באלך כתף להיעשן עליו ולספר מה קורה?״,שאל
״לא,תודה…אני פשוט ההנה קצת״,חייכתי
הביאו לנו שתי כוסות וזה הפך משתיים לבקבוק
לבסוף מצאתי את עצמי רוקדת צמוד עם כמה בנים,ואז הגעתי לידים של דביר
רקדנו ממש צמוד,יותר מידי צמוד…
הגענו אליו לדירה כשאנחנו מתנשקים,נשיקה סוהרת,הוא השכיב אותי על המיטה והוריד לי תחולצה וככה זה המשיך….