״אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה״ פרק 21

מהפרק הקודם:
~נקודת מבט אנה~
הגעתי לבית החולים, לא חששתי שיזהו אותי, אחרי שצבעתי את השיער, שמתי עדשות והתאפקתי המון אין מצב שיזהו אותי.
התקדמתי לחדר שלה וראיתי איזה מישהי יוצאת משם עם דמעות, בטח חברה שלה או משהו.
״אפשר להיכנס?״ שאלתי אותה בקול מתוק.
״בטח״ אמרה. טיפשה.
נכנסתי לחדר, הוצאתי מתיקי את המזרק והחומר, שאבתי את החומר לתוך המזרק והתקרבתי אליה.
——————————————
~נקודת מבט אלירן~
אחרי ששאפתי רצת אוויר ונרגעתי נזכרתי ששחכתי בחדר של אלינור את הפלאפון שלי, הלכתי לחדר וראיתי שם איזה מישהי עומדת לידה.
״סליחה?״ שאלתי את הילדה.
~נקודת מבט אנה~
״סליחה?״ שמעתי קול מאחוריי, הכנסתי את המזרק מהר להתיק, הסתובבתי וראיתי מולי את אהבת חיי.
״כן?״ שאלתי, מנסה להישמע רגועה.
בכל זאת אהבת חיי עומדת מולי הרגע אחרי שלא ראיתי אותו שנים והוא בכלל לא יודע שזאת אני.
״אממ.. שחכתי פה את הפלאפון״ אמר וניכנס,
״אהה.. אוקיי״ אמרתי.
הוא התחיל לחפש את הפלאפון שלו ולבסוף הוא מצא אותו.
״את יודעת? את נורא מזכירה לי משהי״ אמר.
אויי לאא הוא בטוח מזהה אותי ידעתי שהייתי צריכה לשלוח מישהו וזהו אבל, לא יכולתי לוותר על התענוג של להרוג אותה בעצמי.
״יש מצב הייתי איתך?״ הוסיף. אוקיי אז כנירה שהוא לא ממש זוכר אותי, לעומתו אני זוכרת ממש כל דבר לגביו, עד היום אפילו.
״לא ניראה לי, אני בחורה של גבר אחד״ אמרתי.
״חח.. איזה קטע זה גם מה שאמרה הארסית שלי״ אמר והתיישב על המיטה הריקה ליד.
״איזה אקסית?״ שאלתי. ניראה לי שהוא מדבר עליי.
״איזה משוגעת אחת, לפני שהיה לי את אלינור הייתי סטוציונר, הייתה איזה מישהי ששכבתי איתה והיא חשבה שאנחנו חברים, ניסיתי להסביר לה שאני לא בקטע אבל, היא לא רצתה להקשיב.
היא הרחיקה ממני כל אחת שהתקרבה אליי ואיימה עליה.
כשהיא ראתה שאני לא רוצה אותה היא חטפה אותי, היא איימה עליי באקדח והחזיקה אותי שבוע שלם בבית שלה.
בסופו של דבר הצלחתי לברוח והסגרתי אותה למשטרה, הם לקחו אותה לבית משוגעים, הם אמרו שהיא סיפרה שמאז שראתה את משפחתה נהרגת מול עייניה היא ככה, משוגעת ואני, אני טסתי לחול, למדתי בפנימייה, הייתי חייב קצת חופש מכל מה שקרה״ אמר.
לא האמנתי עדיין שהוא דיבר עליי אבל, לא יכולה להיות עוד מישהי כמוני.
כן, זאת אני, אני ראיתי איך רצחו את משפחתי מול עייני בלי רחמים.
-פלאשבק-
סיימתי להתקלח, התלבשתי בבגדים שהיו לי במקלחת וסידרתי את שיערי.
שמעתי רעשים מהסלון, התקדמתי בשקט במדרגות ונשארתי שם, ראיתי את הוריי ואחי הקטן עומדים בסלון, מפוחדים.
ליידם היו שני אנשים גדולים ושריריים, אחד מהאנשים החזיק אקדח צמוד ל ראשו של אבי.
״איפה הכסף?״ שאל האיש בעל האקדח.
״אני נשבע לך, אין לי את הכסף״ אמר לו אבי.
האיש ירה בו לאחר מכן באימי ולבסוף באחי, אני ראיתי הכל והייתי בשוק, בכיתי, צעקתי, השתגעתי.
-סוף פלאשבק-
מאז אני כזאת, כזאת משוגעת, אני רכושנית בטירוף ואני סימנתי את אלירן ואם אני רוצה שהוא יהיה שלי אז הוא יהיה שלי ואף אחת לא תעמוד לי בדרך!
״ילדים נגמרו שעות הביקור״ אמר אחד הרופאים.
שיט!! אבל, מה עם התכנית שלי? יופי באמת למה הוא היה צריך לבוא? הוא תמיד הרס הכל! בגללו נתקעתי בבית המשוגעים הזה, שנתיים תכננתי את הבריחה ועד שהגעתי הוא שוב הורס הכל!
״טוב, בואי צריך לצאת אממ.. מה השם שלך?״ שאל.
״אלין״ המצאתי.
״שם יפה״ אמר וחייך.
״תודה, ושלך?״ שאלתי.
״אלירן״ אמר.
״טוב, אני אלך, כבר מאוחר, אני אבוא לבקר מחר, ביי״ אמרתי.
״ביי״ אמר.
אחח.. אלירן אלירן בסוף אתה תהייה שלי אם תרצה או לא תרצה.
ובקשר לאלינור? היא לא יכולה להפריע לי מכאן.
אני מקבלת כל מה שאני רוצה ושום דבר לא יכול לעמוד בדרכי!!!