״אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה״ פרק 17

מהפרק הקודם:
אחריי בית ספר התקשרתי לאנה כי שיר בטוח תהרוג אותי.
׳הלו׳ ענתה.
׳היי אנה רוצה לבוא אליי?׳ שאלתי.
׳בטח׳ אמרה.
׳טוב אז אני אגיד לחבר שלי גם לבוא שתכירו׳ אמרתי.
׳אויי שחכתי, אני לא יכולה לבוא׳
׳למה?׳ שאלתי.
׳אא.. אמ.. אני עושה בייביסיטר לשכנים שלי״ אמרה.
״אוקיי״ אמרתי.
״ביי״ אמרה.
״ביי״ אמרתי בחזרה. מוזר.. איך פתאום היא ניזכרה שיש לה בייביסיטר?
——————————————
~נקודת מבט שיר~
״טוב אתה מבין שחייבים להחזיר להם, נכון?״ שאלתי את מאור, ישבנו אלצו בחדר על המיטה.
״כן, אבל, מה נעשה?״ שאל.
״אממ.. יש לי רעיון!!״ אמרתי וחייכתי.
״מה זה החיוך הזה?״ שאל.
״תגיד, אתה זוכר את הקינוח הזה שאלינור ואלירן תמיד אוכלים ביחד בשני?״ שאלתי.
״נו?״ שאל.
״אז הפעם תהייה להם הפתעה קטנה״ אמרתי והרחבתי את חיוכי.
-בבית הקפה-
״היי ג׳ורג׳״ אמרתי לטבח, הוא מכיר אותי, את מאור, אלינור ואלירן טוב מאוד, בגלל שבית הקפה נמצא ליד ביתנו אנחנו תמיד אוכלים שם.
״היי שיר, מה מביא אותך לפה?״ שאל.
״למה תמיד חייב להיות משהו שבגללו אני אבוא? מה? אסור לי סתם לבוא?״ שאלתי.
״ברור שמותר״ אמר.
״שמע איזה קטע, היום בבוקר קמתי וקלטתי שאלינור צבעה לי ולמאור את הפנים כשישנו וצילמה הכל, חצופה או מה?״ אמרתי.
״חחח.. חצופה קטנה״ צחק ואמר.
״אז תראה..״ התחלתי.
״והינה הבקשה..״ קטע אותי ג׳ורג׳.
״נוו זאת בקשה קטנה״ התחננתי.
״טוב בואי נשמע״ אמר.
״אולי אתה תוכל להוסיף את זה לקינוח שהם תמיד אוכלים ביום שני?״ שאלתי ושלפתי בקבוק כחול מכיסי.
״מה זה?״ שאל ג׳ורג׳ בהרמת גבה.
״זה יידאג שהפה שלהם יהיה כחול״ אמרתי וחייכתי.
״את משוגעת״ גיחח וחטף את הבקבוק מידיי.
״הפעם אני אשתף פעולה אבל, לא תהייה פעם הבאה״ הוסיף.
״ישש תודה״ אמרתי וקפצתי עליו עם חיוך ענק.
~נקודת מבט אלינור~
אני ואלירן היינו בדרך לבית קפה של ג׳ורג׳, כל יום שני אנחנו שם, אוכלים את אותו הקינוח.
״ג׳ורג׳ תעשה לנו את הרגיל״ אלירן צעק לו מהכניסה למסעדה.
תפסנו לנו שולחן ודיברנו על כל מיני דברים.
״רגע, היום יום שני״ אמר אלירן.
״כן״ אמרתי.
״לא אמור להיות לך היום בחינות?״ שאל.
״יואוו נכון שחכתי מזה לגמריי אבל, לפחות אני זוכרת את הריקוד פרפקט״ אמרתי.
״אז, אני גם לא יכולה לאכול״ הוספתי.
״למה את לא יכולה לאכול?״ שאל בקול מודאג.
״לא בכללי, אני פשוט צריכה לאכול משהו קל לפני ובריא בכללי״ הסברתי עד כמה שהצלחתי.
״קטע של רקדניות?״ שאל.
״נכון, אתה עדיין רוצ את הקינוח?״ שאלתי.
״ברור״ אמר.
״ג׳ורג׳, תעשה לי בבקשה סלט, השמן יאכל את הקינוח לבד״ צעקתי לו ממקומי, איפה הנימוסים?
הגיע לאלירן הקינוח ולי הסלט, התחלנו לאכול עד ששמתי לה למשהו מוזר.
״תגיד אלירן..״ התחלתי.
״מה?״ שאל בפה מלא.
״יש מצב צבעת את הפה לכחול?״ שאלתי.
״לא, למה״ שאל.
״הפה שלך הכחול״ לחשתי במהירות כדיי שלא ישמע.
״מה?״ שאל.
״הפה שלך כחול״ אמרתי שוב במהירות ובשקט.
״מה?״ שאל שוב כשהוא לא מבין.
״הפה שלך כחול״ אמרתי בקול הרגיל שלי.
״מה?!?!״ שאל בפליאה ורץ מהר לשירותים.
~נקודת מבט אלירן~
״הפה שלך כחול״ אמרה אלינור הקול הרגיל שלה.
״מה?!?!״ שאלתי בפליאה ורצתי מהר לשירותים.
נכנסתי לשירותים והסתכלתי במראות, אני יודע מי עשה את זה!!
שטפתי את פי מנסה להוריד ממנו את הצבע ללא הצלחה.
״ג׳ורג׳ ממתי אתה משטף פעולה עם המתיחות שלנו?״ שאלתי.
״אחותך חופרת״ ענה.
״טוב, אפשר להבין אותך״ אמרתי. כשאחותי רוצה משהו היא יכולה לחפור שעות עד שהיא תקבל אותו.
~נקודת מבט אלינור~
״ירד?״ שאל אלירן.
״עדיין לא״ עניתי. היינו אצלי בחדר, אלירן ניסה להוציא את הצבע מהפה ואני התכוננתי לבחינה.
״ירד?״ שאל שוב. הוא מתיש אותי.
״בפעם המיליון אלירן, לא״ אמרתי עצבנית.
״נוו למה זה לא יורד?!?!״ שאל בעצבים.
״אולי כי כתוב על האריזה שזה יורד אחרי 5 שעות״ אמרתי באותו טון.
״אוף״ אמר ושילב את ידיו כמו ילד קטן.
״לפחות תמיד יהיה לנו את התמונות של מאור ושיר כדיי לצחוק עליהם״ אמרתי ותוך כדיי בחרתי לעצמי בגדים. בסוף אחרי מלא התלבטויות בחרתי טייץ ורוד מבריק, גופייה קצת ארוכה עם כתפייה עבה מנומרת ונעלי אדידס גבוהות בצע של המיכנס, שמתי איפור עדין ועמיד במים כי אני הולכת להזיע ולקחתי תיק עם כל מה שאני צריכה.
״סיימת?״ אלירן שאל.
״שנייה, סיימתי״ אמרתי.
״סוף סוף״ אמר והרים את ראשו מהכרית, ביקשתי ממנו שלא יסתכל כשאני מתלבשת.
״את באה?״ שאל.
״כן״ אמרתי. לקחתי את התיק והאיפון וניכנסנו לאוטו שלו.
״אלירן..״ אמרתי.
״מה?״ שאל.
״אני מפחדת״ אמרתי.
״ממה חיים שלי?״ שאל.
״אני מפחדת שאני יהיה גרועה או שאני אפול או שיצחקו עליי או לא יודעת מה״ אמרתי.
״את? צריכה לפחד מזה? אם כבר הם צריכים לפחד ממך, את תאכלי אותם בלי מלח״ אמר.
״אתה אומר את זה רק כי אתה רוצה לעודד אותי״ אמרתי.
״ממש לא! כאילו כן אני רוצה לעודד אותך אבל, מה שאמרתי נכון, את באמת הכי טובה״ אמר.
״מה הייתי עושה בלעדייך?״ שאלתי.
״אוריגאמי?״ שאל.
״חחח.. אני אוהבת אותך״ צחקתי ואמרתי.
״מאוהב בך״ אמר והכניס לי נשיקה, בכל זאת הוא בנהיגה.
״פה ימינה״ אמרתי לו כשהתקרבנו לסטודיו.
הוא החנה את הרכב מול הסטודיו ונכנסנו למקום.
״ואוו, המקום הזה ענקי״ אמרתי בפה פתוח. המקום היה ענק, בכל מקום היו רקדניות שהתאמנו, כל אחת בתחום שלה.
״אתה יכול להביא לי את האוזניות?״ שאלתי את אלירן כשישבנו ממתינים לתורי.
״קחי״ אמר והושיט לי אותם.
שמתי את האוזניות, חיברתי את האיפון ליד במין רצועה שנקשרת אליה, שתמי את השיר והתחלתי לרקוד.
בסוף, כשהורדתי את האוזניות שמעתי מחיאות כפיים. הסתובבתי וראיתי שכל מי שהיה שם הסתכל עליי ומחא כפיים.
״אמרתי לך שאת הכי טובה״ שמעתי את אלירן אומר לי ופשוט נישקתי אותו.
״אלינור כהן״ שמעתי שקוראים את שמי, זה אומר שתורי הגיעה.
״את חייבת להיות עם שיער אסוף״ אמרה מישהי מהבנות.
איזה מזל שהבאתי איתי גומייה, הלכתי לתיק וחיפשתי אותה, נו איפה היא?
״למישהי אולי יש גומייה להלוות לי? הגיע תורי ואני לא מוצאת את שלי״ אמרתי. אבל, אף אחת אפילו לא טרחה להסתכל אליי.
״אלינור כהן״ שמעתי שקוראים לי שוב.
נכנסתי לחדר הבחינות.
״אממ.. אני מצטערת חשבתי שהבאתי איתי גומייה וגם א..״ אמרתי
״אנחנו לא נקבל את זה, אצלנו צריכה להיות משמעת ועכשיו תצאי את מבזבזת את הזמן״ קטעה אותי הבוחנת המפחידה. הסתכלתי אלייה במבט עצוב ויצאתי.
״למה לא רקדת?״ שאל אלירן, הוא שם לב שיצאתי מהר ושהייתי עצובה.
״הבוחנת אמרה שצריכה להיות אצלה משמעת ובגלל שלא הייתה לי גומייה היא לא נתנה לי להיבחן, אני כזאת סתומה, איך שחכתי להביא גומייה?״ שאלתי ודימעה קטנה זלגה מעיני.
״אם הם נתנו לעצמם לעצמם להפסיד רקדנית כמוך הם אלה שסתומים ואת לא בוכה בגלל סתומים״ אמר וניגב את לחיי שהיו טיפה רטובות בגלל הדמעות.
״ועכשיו בואי נלך הביתה וניראה איזה סרט שאת רוצה״ אמר אלירן והתחלנו לסוע הביתה.
~נקודת מבט *****- אנה~
איך היא לא שמה לב? חחח כזאת מטומטמת, בכזאת קלות לקחתי לה את הגומייה מהתיק, כבר יכולתי לקחת משהו יותר שווה, בכל מקרה זה עוד לא הסוף אלינור כהן.