״אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה״ פרק 23

מהפרק הקודם:
~נקודת מבט אלירן~
כל דקה מרגישה לי כמו נצח, אני חייב לדעת מה קורה איתה!!
״היי״ שמעתי קול של ילדה ליידי, הסתובבתי וראיתי את אלין.
״היי אלין, איך ידעת מה קרה?״ שאלתי. זה מוזר, לא הודעתי לה.
״אא.. האחות אמרה לי, ביקשתי ממנה שתגיד לי אם קורה משהו״ אמרה.
״אהה..״ אמרתי.
״אתם המשפחה של אלינור?״ שאל איזה רופא ממושקף.
״כן״ ענינו כולנו במהירות. כולנו חיכינו שהוא יגיד משהו, הוא לקח באיטיות את המשקפיים, שם אותם על עיניו וקרא לעצמו משהו מהדף.
״נוו כוסאמק תגיד כבר משהו״ צעק לו מאור.
״תרגע מאור״ אמרה שיר וחיבקה אותו.
״טוב, אז.. אלינור
——————————————
״טוב, אז.. אלינור התעוררה, תוכלו לבקר אותה בעוד מספר דקות״ אמר הרופא.
מאותו רגע שהרופא אמר שהיא התעוררה הייתי בעננים וגם קצת בכיתי, לא דמעות של עצב, דמעות של שימחה והקלה.
~נקודת מבט אנה~
אני לא מאמינה שמטומטמת הקטנה התעוררה, איך? הייתה לי תוכנית כזאת מושלמת, אבל, תמיד משהו חייב לההרס אצלי, נכון? נכון.
מה שהכי מעצבן שאני עדיין צריכה לשחק אותה חברה שלה, זה הכי קשה.
ועכשיו? למצוא תכנית חדשה.
~נקודת מבט אלינור~
מה זה? אני מתעוררת? זה קרה כבר עכשיו? כן! הינה, אני רואה במטושטש את החדר בבית החולים, יש!
״אלינור?״ שמעתי קול, קול מוכר, אלירן.
״מה?״ שאלתי כמעט ללא קול, בכל זאת התעוררתי עכשיו, אני עדיין חלשה.
״אני עדיין לא מאמין שהתעוררת, הזמן הזה שלא היית איתי הרגיש לי כמו נצח״ אמר אלירן בקול מתרגש. איזה מושלם הוא.
״התגעגעתי אלייך״ אמרתי. התגעגעתי לשיחות שלנו, לנשיקות שלנו, שהוא היה מחבק אותי חזק כאילו שהוא מפחד שאני אברח, פשוט התגעגעתי.
״גם אני אלייך אהבה שלי, היית כל כך חסרה לי, איך את מרגישה?״ שאל.
״לאט לאט יותר טובב״ אמרתי. באמת ככה זה היה, בשניה שקמתי לא יכולתי לזוז ועכשיו לא שאני מוכנה לריצת אלפיים אבל אני כן יכולה לתפקד.
״אלירן?״ שאלתי.
״מה?״ שאל.
״אולי נצא לבחוץ? נמאס לי כבר לראות את החדר הזה ואני כבר מרגישה יותר טוב״ אמרתי.
״את בטוחה שאת מרגישה יותר טוב?״ שאל בחשש.
״חחח.. כן נוו בוא״ אמרתי ונעמדתי לאט.
״בואי״ אמר ועזר לי להיתמך בו.
כשעברנו ליד כולם אמרתי להם שלום, חיבקתי אותם, נישקתי אותם ואז הסברתי להם שאני רוצה לצאת לבחוץ עם אלירן.
אני ואלירן יצאנו למקום שיש בו דשא והרבה פרחים עם ספסל, אלירן ישב בסוף הספסל ואני שכבתי על הספסל עם ראשי על רגליו.
״אלינור תקשיבי, אני ומאור דיברנו והחלטנו שאת לא תלכי יותר בלי ליווי של מישהו גם אם זה מקובל עלייך וגם אם לא זה מה שיקרה, אני לא מוכן שתיהי במצב הזה שוב״ אמר אלירן.
״זה בסדר, זה לא שזה לא יעצבן אותי אבל, אני מבינה אותכם, הייתי עושה אותו דבר במקומכם וגם אני קצת מפחדת להיות לבד״ אמרתי.
״יופי חיים שלי ידעתי שאת מספיק בוגרת בשביל להבין את זה״ אמר.
״אבל אתה יודע מה ממש מעצבן אותי ואני לא יכולה לסבול אותו יותר?״ שאלתי.
״מה?״ שאל.
״שעדיין לא נישקת אותי״ אמרתי. הוא צחק ונישק אותי.
״האישה הרעה טמנה לך מלכודת, היא סגרה את הדלתות והפעילה חימום, את לא הצלחת לנשום ואיבדת את ההכרה. בגלל זה את פה, את בקומה״
צרחתי והתנתקתי מהנשיקה.
״מה זה? מה קרה?״ שאל אלירן בלחץ.
״זה מייקי״ אמרתי.
״מי זה?״ שאל לחוץ.
״ראיתי אותו כשהייתי בקומה, הוא יצור קטן״ אמרתי.
״אוקיי…״ אמר בקול מוזר.
״הוא סיפר לי על מי שעשה לי את זה, הוא אמר שזאת האישה הרעה, שהיא גרמה לי להיחנק וכימעט למות, אני חייבת להיזהר״ אמרתי.
״טוב, אז אנחנו יודעים שזאת אישה, הוא אמר לך עוד משהו?״ שאל.
״אממ.. הוא אמר שהיא שיחדה את מי שאמר לי שהוא בוחן״ אמרתי.
״זה לא עוזר איפה נמצא אותו״ אמר.
״כן.. טוב מה שהכי חשוב עכשיו זה להיזהר, ראינו למה היא מסוגלת״ אמרתי.
״אל תידאגי, אני שומר עלייך בשבע עיניים״ אמר.
״כשאתה איתי אני לא דואגת״ אמרתי.
~נקודת מבט שיר~
משהו פה מריח לי מסריח, אני מאוד מקווה שאני טועה.
הלכתי במהירות לשרותי הבנות.
״היי אנה״ אמרתי.
״היי״ אמרה.
״אלין עלאק, חשבת שאני לא אזהה אותך?״ שאלתי.
״איך?״ שאלה.
״פשוט מאוד, הנעליים. זוכרת שבאת אלינו לבית? באת עם הנעליים האלה וכשאני שאלתי אותך מאיפה הן אמרת לי שהן מחול ולא מייצרים אותן בארץ. כל מה שהייתי צריכה זה שתעני לשם האמיתי שלך. אמרתי וחייכתי.
״תורידי את החיוך הזה מהר מאוד מהפרצוף שלך כי אם את זוכרת אותי, את יודעת למה אני מסוגלת, אז, אם לא באלך להכיר את האדמה מקרוב כדאי לך לשתוק״ אמרה.
בלעתי את רוקי בכבדות והלכתי, הייתי צריכה לדעת שזה מה שהיא תעשה, היא משוגעת.
עכשיו רק צריך לשמור על אלינור.