״אחרי הכול את שיר״- פרק עשירי, בגידה עם בחורה שחומה

״אני לא יכולה ללכת היום.״ מלמלתי לתוך הכרית,
״את חייבת,״ קול גברי ומוכר אמר וליטף את שיערי,
פתחתי עין אחת והסתכלתי מי התיישב לידי,
״היי דור.״ מלמלתי ושיעול התגנב מפי,
״מה קורה יפיופה?״ הוא שאל והמשיך ללטף את שיערי בעדינות,
״אני לא מרגישה טוב.״ אמרתי ומשכתי את השמיכה העבה עד מעל לצווארי,
״אני רואה,״ הוא אמר וחיוך גדול התפשט על פניו,
״דור אני לא טיפוס של בוקר אז תשמור מרחק.״ אמרתי בחיוך ומשכתי אותו לחיבוק,
״פיצול.״ הוא אמר וקבר את ראשו בצווארי,
״את לא תבואי היום?״ הוא שאל והלך לכיוון ארון הבגדים שלי,
״לא יודעת.״ אמרתי ולקחתי את הפאלפון המשוכלל שלי מעל השידה הלבנה והיקרה,
״בחרתי לך בגדים,״ הוא אמר, מתקדם לכיווני עם מספר פריטי לבוש צבעוניים,
״מה זה?״ שאלתי והתקדמתי אליו,
״זה מכנס גינס.״ הוא אמר וזרק לכיווני מכנס שלא לשבתי אותו מעל לחצי שנה,
״זאת חולצת בית ספר.״ הוא אמר והניח בידי חולצה לבנה,
״זה סווצ'ר.״ הוא אמר והניח בידי קפוצון ורוד בוהק,
״נחמד.״ מלמלתי והתקדמתי לכיוון השירותים שצמודים ומותאמים לחדרי.

״ביי אמא.״ אמרתי ויצאנו לקור הקודר של ינואר,
״איפה נוסעים?״ שאלתי והסתכלתי סביבי לכיוון שלושת הרכבים של בני ביתי,
״ברגל?״ הוא שאל, כאילו זה ברור מאליו,
״איזה שטויות, אני יכנס להביא את המפתח של הרכב שלי.״ אמרתי והתכוונתי להכנס לביתי שוב,
״בואי, בואי אהבלה.״ הוא אמר ומשך אותי לשער הלבן שסבב סביב ביתי.
״פעם בגדו בך?״ הוא שאל שהיינו בדרך לבית הספר,
״פעם אחת, כן.״ אמרתי והסתכלתי עליו,
״מתי?״ הוא שאל והביט אל האופק,
״היה מישהו, אהבתי אותו, מאוד, היינו שבעה חודשים יחד.״ אמרתי לו בחיוך,
״הוא בגד בי, כול הזמן, עם מישהי שבכלל לא ידעה שיש לו חברה, היום אני והיא החברות הכי טובות.״ החיוך שלי גדל.
״אשכרה?״ הוא שאל המום,
״אשכרה.״ אמרתי ונכנסנו לתוך בית הספר.

״המורה!״ קראתי למורתי שהיא יצאה מחדר המורים,
״היי דולב.״ היא מרה וחיכתה שאני יגיע לכיוונה, וכשהגעתי היא המשיכה להתקדם לעבר כיתתנו,
״יש סיכוי שאת מעבירה אותי מקום?״ שאלתי והדבקתי את קצב ההליכה שלה,
״יש בעיה ליד אודל?״ היא שאל ונטתה אץ ראשו הצידה בחשד.
״אני מעדיפה לא לשבת לידה.״ אמרתי בעדינות וביארתי כול מילה בנפרד,
״מישהו מיוחד שאת רוצה לעבור לידו?״ היא שאלה בחיוך,
״דור?״ אמרתי וחשש קל נשמע בקולי,
״אני יעביר אותך ליד דור.״ היא אמרה בחיוך ופתחה את הדלת, מסמנת לי להיכנס.

עוד שיחה שלא נענת.
״איפה לעזאזל הוא יכול להיות.״ מלמלתי לעצמי בשקט,
״את חייה בסרט אם חשבת שבאמת אכפת לו ממך.״ אודל שאלה מאחוריי בחיוך,
״איפה הוא?״ הסתובבתי במהירות ושאלתי,
״לכי תחפשי אולי הוא במבואה מאחורה.״ היא אמרה וחיוך גדול התפשט על פניה,
״כלבה.״ מלמלתי והתקדמתי למבואה מאחורה.

״מה לעזאזל?״ מלמלתי ונלחמתי בדמעות שאיימו לצאת.
״דולב אני…״דור התחיל להגיד,
״אל תתקרב אלי, תתרחק.״ מלמלתי והסתכלתי על הילדה השחומה שעמדה צמוד לקיר והתנשפה בחיוך,
״אני חשבתי שאתה,״ אמרתי ולא המשכתי,
״אני מצטער דולב,״ הוא אמר ועיניו נצצו מעט,
״אני סמכתי עליך, אתה חתיכת חרא.״ אמרתי והתובבתי מתקדמת לכיוון השער ומתעלת מקראות ההתנצלות של דור מאחוריי.