״אחרי הכול את שיר״-פרק שתים עשרה, ליאב.

התיישבתי על החול הרך, מסתכלת לכיוון האופק על הכחול הגדול וחושבת, פשוט חושבת.
מבלי ששמתי לב, דמעות בודדות ירדו בשובלי לחיי ונחתו על הארץ,
״היי.״ נער צעיר אמר והתיישב לידי,
״היי.״ מלמלתי ומחקתי במהירות את הדמעות המלוחות,
״אני יודע שאת בוכה וזה לא משמחה.״ הוא אמר והסתכל עלי.
הפניתי את מבטי לכיוונו, עיניו היו ירוקות כהות נוטות בחוזקה לחומות ושערו היה שחור כפחם,
״את בוהה בי.״ הוא אמר וחייך,
״סליחה.״ מלמלתי וחייכתי חיוך צדדי,מסבה את מבטי חזרה לים,
״איך קוראים לך?״ שאלתי לאחר מספר דקות שבהם הקול היחיד שנשמע היה הגלים שמתנפצים על המזח,
״ליאב.״ הוא אמר ונשען על החול,
״ולך?״ הוא המשיך בשאלה,
״דולב.״ עניתי קצרות והידקתי את הקפוצון העבה לגופי,
״את מוכרת לי ממקום כלשהו, דולב.״ הוא אמר וחיוך קטן התגנב לפניי,
״׳נורשן׳?״ שאלתי אותו,
״החנות?״ הוא ענה בשאלה ונשענתי על החול לצידו,
״החנות.״ אישרתי את דבריו,
״נכון! את עובדת שם.״ הוא אמר וחייך,
״אני המנהלת של המקום.״ אמרתי לו והסכלתי על עיניו הירוקות,
״בת כמה את?״ הוא שאל בעודו מוציא את הפאלפון המשוכלל שלו מהכיס,
״חודש לשמונה עשרה.״ אמרתי לו בעוד שהוא החזיר את הפאלפון לכיסו,
״שמיניסטית?״ הוא שאל והחזיר מבטו אליי,
״כן, ואתה?״ אישרתי ולאחר מכן שאלתי,
״גם.״ הוא אמר,
״יותר קטן ממך.״ הוא אמר בחיוך וקם מהחול כאשר טיפות קטנות של גשם החלו לרדת.
הוא עזר לי לקום בעזרת ידו והתחלנו ללכת, הרמתי את כובע הסווצ׳ר שלי על הראש,
״למה בכית?״ הוא שאל לפתע ובעט באבן קטנה שהייתה בדרכו,
״בגדו בי.״ עניתי קצרות,
״בן?״ הוא שאל והמשיך ללכת כשראשו כפוף לכיוון האדמה,
״כן, השלמנו, הוא לא רוצה שנחזור.״ פתחתי בפניו את ליבי,
״ואת רוצה?״ הוא שאל ופתח דלת של מסעדה מרווחת וחמימה,
״אני לא בדיוק יודעת.״ אמרתי בכנות רבה,
״אז למה בכית?״ הוא שאל והתיישבנו בשולחן צדדי שמיועד לשניים.
״סמכתי עליו והוא פשוט, הלך והתנשק עם מישהי אחרת.״ אמרתי ודמעה נבגדת מיהרה לצאת מעיני, ליאב שלך במהירות את ידו ומחק אותה,
״הכרת אותה?״ הוא שאל וקרא למלצרית בעזרת ידו הימנית,
״לא, אני חושבת שהיא בשכבה י'.״ אמרתי לו שניה לפני שהלצרית הגיעה,
״מה תרצו להזמין?״ היא שאלה בחיוך,
״אני שוקו חם.״ ליאב אמר במהירות וגרם לי לחייך,
״אוקי.״ המלצרית אמרה וחייכה חיוך פלרטטני לכיוונו,
״ואת?״ היא הסתובבה לכיווני והחיוך נמוג מפניה,
״גם.״ מלמלתי והורדתי את ראשו לכיוון הצלחת הריקה.
״תבלו.״ היא אמרה בעוד היא בוהה בליאב.
״סתומה.״ הוא מלמל ושוב גרם לחיוך לעלות על פניי,
״גם בי בגדה מישהי,״ הוא פתח בדבריו,
״היא בגדה בי, עם המישהו שהיה אמור להיות החבר הכי טוב שלי.״ הוא אמר וחייך,
״אני ינחם אותך ויגיד שזה לא נגמר רק בנשיקה.״ הוא אמר והסתכל לכיווני,
״ואתה כזה אופטימי?״ שאלתי והרמתי גבה,
״זה עובר, את תראי.״ הוא אמר בחיוך.
״אני מקווה.״ אמרתי והורדתי מבטי ארצה.
״כבר עברת הלאה?״ קול סדוק ומוכר נשמע מאחוריי,
״דור זה לא…״ התחלתי להגיד והוא קטע אותי,
״תשכחי מזה דולב, הפעם זה באמת נגמר.״ הוא אמר וסובב את גבו, מתקדם עם ראש שמוט לכיוון דלת היציאה.