״אחרי הכול את שיר״- פרק שביעי, נשיקה שכול אחת רוצה.

״דולבי״ אודל צעקה לי מהקצה השני של הכיתה, כשניה אחרי שהמורה לביולוגיה יצאה,
״היי.״ אמרתי והתקדמתי לכיוונה,
״שומעת שניה, יש מסיבה מחר בבית של עילי,זה עם הכחול,״ היא אמרה ונטתה את ראשה לכיוון ילד שחום עם חולצה כחולה,
״את הולכת?״ שאלתי אותה בעודנו מתקדמות לכיוון הלוקרים,
״אני רוצה, את רוצה לבוא איתי?״ שאלה בחיוך,
״את הולכת לבד?״ שאלתי בחשד,
״את האמת,״ היא התחילה להגיד והסתכלה מסביבה,
״אני מחכה שדור יזמין אותי.״ היא אמרה וחייכה לכיווני, חייכתי אליה חיוך קטן ומהוסס והכנסתי את החוברות ללוקר.

״היי,״ דור אמר והתיישב לידי בספסל בשעת החלון שהייתה לנו,
״היי,״ אמרתי, מחייכת לכיוונו חיוך קטן בחזרה,
״על המסיבה של עילי שמעת?״ הוא שואל בעודו מפשפש בתיק בחיפוש אחרי דבר מה,
״שמעתי,״ אישרתי את דבריו וליקקתי את הסוכרייה שקנית מספר שניות קודם לכן,
״באתי להזמין אותך.״ בוא אמר ישירות ולקח ביס מהתפוח האדמדם שהוציא מתיקו,
״לא חושבת.״ עניתי בקצרה.
הוא הסתכל עלי ופער את עיניו הכחולות,
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל לאחר כדקה של שקט,
״אודל דלוקה עליך.״ פלטתי בשקט והסטתי את מבטי לצד,
״אני יודע, היא דלוקה עלי מכיתה ז'״ הוא אמר והסתכל עלי,
״איך זה משפיע?״ הוא שאל ונגס עוד ביס מהתפוח,
״היא איימה עלי.״ מילמלתי ורגלי החלה לרעוד, דבר שקורה כאשר אני מעוצבנת או כעוסה, במקרה הזה נתקלתי בשניהם,
״שתאיים.״ הוא אמר וחייך,
״אנחנו בכול מקרה הולכים ביחד.״ הוא המשיך ונשק ללחיי בעדינות. נשיקה שתגרום לכול בת לחייך, כך גם לי.