״אחרי הכול את שיר״- פרק חמש עשרה, רק ידיד

״מה קורה?״ דור שאל אותי ביום שלאחר מכן, בטלפון,
״סקנדל מטורף, העולם מתהפך, אנחנו נכנסים לתוך מלחמת חייזרים מסוכנת, לחבוש מסכות וללבוש חליפות מגן.״ מלמלתי לתוך הטלפון.
״מה שתית?״ הוא שאל והיא נשמע כי הוא הולך,
״איפה אתה?״ שאלתי והתעלמתי מהשאלה הקודמת שלו,
״העולם שלנו הוא עגול, תכנית אני לא יכול להגיד לך באיזה צד של הכדור מי, תאורטית,״ הוא אמר והפסיק כדי לנשום,
״אני ב'חשמונאים'״ הוא המשיך להגיד,
״אה יופי.״ אמרתי ורק אחרי מספר שניות נפל לי האסימון כי הוא ברחוב שלי,
״מה אתה עושה ברחוב שלי?״ שאלתי וקמתי מהמיטה,
״אני מתחת לבית שלך.״ הוא אמר וניתק.
ירדתי במדרגות לכיוון דלת הבית, שהיה ריק, כמו תמיד.
״היי.״ אמרתי כשפתחתי את הדלת,
״היי.״ הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה,
״אני לא רואה כאן מתקפת חייזרים.״ הוא אמר ועשה עצמו כאילו הוא סורק את הבית,
״מצחיק מאוד.״ אמרתי, התקדמתי למטבח והוא אחרי.
לאחר כמספר דקות שישבנו ואכלנו את החביתה עם הירקות שהכנתי היה לי פאלפון, על הצג היה כתוב ׳ליאב אסרף׳,
״מי זה?״ דור שאל מיד,
״ידיד.״ אמרתי והחלקתי על הצג כדי לענות,
״מה קורה?״ שאלתי את ליאב, השעה היתה שעת צהרים מאוחרת.
״אני בסדר, מה איתך?״ הוא שאל ומים הוסיף, ״ועם הבחור?״
אני בסדר והבחור כאן לידי.״ אמרתי בחיוך והסתכלתי לכיוון דור שהסתכל לכיווני במבט נרגז,
״אני מפריע?״ ליאב שאל במהירות,
״לא, לא ממש לא.״ אמרתי וחיוך קטן התגנב לפי,
״למה התקשרת?״ שאלתי,
״לבדוק מה שלומך ולבדוק אם את רוצה לצאת היום.״ הוא שאל והיה נדמה כי גם הוא מחייך,
״היום לא, מה אתה אומר בנוגע למחר?״ שאלתי אותו,
״מחר זה מעולה, אני אבוא לאסוף אותך בשמונה?״ הוא שאל ובמבט צדדי שמתי לב כי דור החל להרעיד את הרגל ומבט כועס היה על פניו,
״מעולה, ביי.״ אמרתי וניתקתי את השיחה,
״מה יש לך?״ שאלתי במלמול,
״אני קנאי.״ הוא אמר והכניס חתיכת עגבנייה לפיו,
״מה הקשר, זה רק ידיד.״ ציינתי בחטף והרחקתי את הצלחת מפני שלא היה לי חשק יותר,
״הוא אומר לך שהוא יבוא לאסוף אותך מחר.״ הוא אמר בחטף,
״אז מה?״ שאלתי אותו,
״את יודעת שאני קנאי, למה את עושה את זה?״ הוא שאל ביאוש,
״דור,״ פתחתי וכרכתי את ידי סביב צווארו,
״הוא רק ידיד.״ חזרתי על דבריי ובלי להוסיף מילה התיישבתי עליו והתנשקנו.