״אהבות רבות חלמתי, ומכולן אותך ביקשתי״ – פרק 11

•שביט•
״קוראים לי בשכונה, מלכת השושנים…״
לפי צלילי המוזיקה החזקה אשר בקעה מן אולם הספורט יכולתי לנחש ששוב מתרחשת מסיבה באולם הספורט. התהפכתי במיטתי מנסה למצוא את התנוחה הנוחה ביותר. אולי כך אצליח להירדם. חשבתי לעצמי.
״כל מה שבא ליד אני הופכת לקוצים…״ העבריינים הקטנים מהפנימייה של אמנון הם תמיד יהיה סיבה לעשות מסיבה. מעניין מה הם חוגגים הפעם? שאלתי את עצמי.
קמתי ממיטתי והתקרבתי על חלון חדרי אשר משקיף על הפנימייה. אבל לצערי לא הצלחתי לראות דבר.
אם לומר את האמת, אני מקנאה ״בעבריינים הקטנים״ בפנימייה של אמנון.
הם בהחלט יודעים איך לחיות את החיים בכיף.
״שביטי מתוקה,״ אמא נכנסה לחדרי כשידה השמאלית אוחזת בערימת מסמכים וידה הימנית אוחזת בסלולרי החדיש והמשודרג שלה. ״אני צריכה…״ היא התחילה לומר. ״מה את עושה?״ שאלה בבהלה כאשר הבחינה בי עומדת ליד החלון הפתוח בחדר.
״כ-כלום. סתם.״ מיהרתי לסגור את החלון והתיישבתי במיטתי. ״מה רצית?״ שאלתי ישר ולעניין.
״רק רציתי לשאול אם את רוצה להתלוות אליי לסידורים מחוץ לעיר.״ אמרה.
״לא אני… אני עייפה.״ השבתי בחוסר נעימות.
״אוקיי, איך שתרצי.״ אמא נראתה מאוכזבת מעט מתשובתי.חייכתי לעברה חיוך מתנצל. היא החזירה לי חיוך מאולץ ועזבה את חדרי.
התיישבתי על מיטתי והדלקתי את הטלויזיה. קיוויתי שאולי היא תצליח להסיח ממני את השעמום.
אך הטלויזיה לא הצליחה להתעלות על המוזיקה החזקה שהגיעה מכיוון הפנימייה.
כיביתי את הטלויזיה וזרקתי את השלט על מיטתי. ״אוף.״ נחרתי בבוז.
נקישה עדינה על דלת חדרי קטעה את רצף השעמום שתקף אותי.
״כן!״ צעקתי אל הדלת וכמה שניות לאחר מכן הדלת נפתחה.
״הלו סיס!״ אלין עמדה בפתח לבושה בשמלת קיץ ורדרדה שהתאימה לגופה בול, שיערה הגלי נח על כתפיה ואת פניה עיטר איפור עדין. ״ווטסאפ?״ שאלה בהתרגשות כשנכנסה לחדרי.
אליו היא החברה הכי טובה שלי, היא לא מזמן חזרה לארץ אחרי שהות של שלוש שנים בחו״ל. אבא שלי הוא איש עסקים מאוד מצליח וידוע בשכונה ובארץ כולה.
למרות שלפעמים אלין יכולה להיות סופר חופרת אני שמחה שהיא חזרה. ״בקיצור, אני עדיין מתלבטת איזה תסרוקת לעשות לנשף.״ היא אמרה. ״ושלא נדבר על זה שהמעצבת הכי גדולה בניו יורק הולכת לעצב לי השמלה לנשף!״ סיפרה בהתרגשות.
״אה! ואת לא תאמיני מי הזמין אותי לצאת איתו לנשף!״ אמרה בהתרגשות.
״מי?״ שאלתי את השאלה המתבקשת.
״דן!״ השיבה בהתלהבות.
״רגע, איזה דן?״ שאלתי.
״איזה עוד דן את מכירה?״ שאלה. ״דן גינסבורג!״ הכריזה בהתרגשות. ״עאאא! מאמינה או לא?״
״אלין, הנשף הוא עוד שלושה חודשים!״ ניסיתי להחזיר אותה למציאות. ״המון דברים הולכים להשתנות מאז.״ הסברתי.
״ברור! מה… עד שאני אחליט על צבע שמלה ייקח לי לפחות חודשיים.״ אמרה. ״אה! מה שמזכיר לי, צריך למצוא לך בן זוג לנשף ומהר!״

‏http://youtu.be/TMGMT_0J_nU

עיקמתי את פרצופי והשפלתי מבט כאשר נזכרתי בערן. ״שביט די!״ אמרה אלין בביטול. ״אני לא מרשה להיות עצובה בגלל הכלב ההוא.״
״הוא לא כלב.״ מחיתי. ״הוא הכי מקסים בעולם.״ גוננתי עליו.
״מקסים…״ היא גלגלה את עיניה בזלזול. ״שמענו עליו כמה הוא מקסים, עוזב אותך בשביל איזו בלונדינית.״ אמרה בסלידה.
״טוב די!״ מחיתי. ״אני לא רוצה לדבר על זה!״
״סיס, כל מה שאני אומרת זה בשבילך.״ אמרה בדאגה. ״את צריכה להראות לאפס הזה שלא אכפת לך ממנו.״ הסבירה.
״אבל אכפת לי, ומאוד.״ הודיתי.
״את צריכה אהבה חדשה, מישהו חדש שירגש אותך שיגרום לך להתאהב מחדש.״
״אם זה אפשרי בכלל.״ מלמלתי בעודי מביטה על התמונה של שנינו מהים מהקיץ האחרון.
״טוב די!״ אלין חטפה את התמונה מידי.
״היי! מה את עושה?״ קראתי בבהלה כאשר אלין הוציאה זוג מספרים משידתי.
״מחזירה אותך למציאות!״ הזכירה. ״המציאות בה שביט לבד וערן לבד.״
״אוף למה את התמונה הזאת? זו הייתה תמונה יפה אבל,״ אמרתי בעצב.
״זה אומר שיש עוד תמונות?״ שאלה בתדהמה. אני בתגובה הנהנתי בראשי.
״איפה?״ שאלה במרץ. הצבעתי על המגירות שלי.
אלין הוציאה את את אוסף התמונות של ערן ושלי מתוך המגירה ופיזרה על מיטתי.
כשהסתכלתי על התמונות הכל חזר אליי פתאום. כמה טוב היה לנו יחד, איך הכל התחיל ואיך הכל נגמר.
״טוב שנתחיל?״ היא הושיטה לי זוג מספריים.
״לא לא, אין מצב!״ מחיתי.
״קדימה שביט!״ האיצה בי. ״רק ככה תצליחי לשחרר אותו.״
״לשחרר אותו…״ הנהנתי בראשי. אחזתי בזוג המספריים ביד אחת וביד השנייה אחזתי בתמונה של ערן ושלי ממסיבת יום ההולדת של ערן. המספרים כבר נגעו בתמונה.
״יופי אהובה שלי, את כמעט עושה את זה!״ אמרה אלין בעידוד.
ברגע האחרון קפאתי במקומי ושמטתי את המספרים מידי. ״א-אני לא מסוגלת.״ התנצלתי.
״את כן!״ המשיכה ללחוץ עליי.
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. אני כן! ניסיתי לשכנע את עצמי.
פקחתי את עיניי והשחלתי את המספריים על הדף וידיי התחילו לגזור. וככל שהמספרים התקדמו עוד ועוד על הדף הרגשתי את הלב שלי נקרע מבפנים יותר ויותר.
ואז הגיע הצעד האחרון שכיביכול ״חרץ את גורלנו.״
״עשית את זה יפה שלי!״ אלין קפצה עליי בחיבוק.
עשיתי את זה. אנחת הקלה נפלטה מפי. באמת עשיתי את זה.

•אליאן•
״לא סיפרת לי שאת זייפנית כל כך טובה.״ אמר זוהר בגיחוך בזמן שסידרנו את האולם לאחר המסיבה.
״אוייש שתוק כבר,״ השלכתי לעברו שאריות ביסלי שנותרו בצלחת.
״אליאן היא הזייפנית הכי טובה ביקום.״ התערב לירון.
״תשתוק גם אתה!״ יריתי לעברו.
״למה זוהר קיבל ביסלי לפרצוף ואני רק צעקות?״ שאל בגיחוך.
״כי ככה בא לי.״ עניתי בפשטות. ״במחשבה שניה…״ חיוך ממזרי התפשט על שפתיי כאשר עיניי הבחינו בדלי של קוביות הקרח אשר מונח על השולחן. או לפחות מה שנשאר ממנו. טוב, נתמודד עם מה שיש.
חיכיתי להזדמנות המתאימה להפתיע את לירון ובינתיים ניסיתי להתנהג בצורה הכי טבעית שאני יכולה.
בהזדמנות הראשונה שלירון הפנה לי את הגב לקחתי את דלי הקרח והתקרבתי אליו. זוהר כבר הבין מה אני רוצה לעשות והתחיל לפתח שיחה עם לירון כדי שלירון יהיה מרוכז בשיחה ולא ישים לב למה שקורה מסביב.
״ואז זה בא אליך בבום!״ לירון אכן היה מרוכז בסיפור של זוהר. היה אפשר לראות זאת על ידי כך שישב שקוע ודרוך במקומו.
לפני שלירון הספיק לשאול את השאלה המתבקשת הפכתי עליו את דלי הקרח וכל המים שהיו בדלי נשפכו עליו.
״עאאאא!״ לירון קם ממקומו מיד. ״אמא! אבא! זה קר!״ הוא החל לצעוק.
זוהר ואני הבטנו בו מצחקקים. ״סעמק! מה אתם צוחקים?״ שאל בעצבים. ״הרסתם לי ג׳ינס של שלוש מאות חמישים שקל של לי קופר!״ אמר בעצבים.
״שטויות אחי, כולה מים.״ זוהר טפח על שכמו מנסה לעודד אותו.
״כן לירון, כולה מים.״ חיזקתי את דבריו. ״עם קרח, אבל בכל זאת מים.״ אמרתי בגיחוך.
״יופי מאוד מצחיק, אליאן.״ הוא צחק צחוק מזויף ויצא מהאולם בעצבים.
״סעמק, עם הרגל הזאת! אם לא הייתי צולע כבר הייתי בחוץ עכשיו!״ אמר לירון בזמן שפסע בחצי צליעה אל היציאה.
זוהר ואני מביטים אחד בשנייה מתאפקים שלא לפרוץ בצחוק.