׳תמיד כשאת פה׳ – פרק 4 [ביקורת פליז!!]

תמיד כשאת פה – פרק 4 "דילן״

הלכתי לישון אצל דילן, לא רציתי לחזור הביתה ולגלות שוב שהוא ריק או לראות את אחי שותה.
"תודה שאתה נותן לי לישון כאן." אמרתי עם חיוך קלוש ונכנסתי עם דילן לביתו.
"כול זמן! אמרתי לך את זה כבר היום." אמר וחייך את חיוכו המושלם והמבריק.
"אמא!" הוא קרא בקול ואישה מלאה במעט יצאה מן המטבח עם חיוך ענק, בדיוק כמו של דילן.
"שלום. אני ליאורה," היא אמרה בחיוך והורידה את כפפות האפייה מידייה. "אני אמא של דילן." המשיכה ולחצה את ידי בחום.
"היי," מלמלתי בשקט "אני רוני, ידידה של דילן." אמרתי ולחצתי את ידה בחזרה.
"טוב… בואי!" ציווה עלי ומשך אותי אל חדרו. החדר היה מרהיב, ולא כול-כך מתאים לבנים… לפי דעתי.
הוא היה עם מלא פוסטרים של להקות רוק, בקיר אחר היה מלא בתמונות עם משפחתו חברים ובנות, המון תמונות שלו עם בנות! צבע שחור ביצבץ בין התמונות וזה היה צבעם של הקירות ככול הניראה.
התיישבתי על המיטה הנוחה והמסודרת שלו, היו לה מצעים לבנים ומחשב נייד היה מונח עליהם.
"חכי כאן רגע, אני אלך לדבר עם אמא שלי." הוא אמר, יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
קמתי מן המיטה והתקדמתי אל עבר הקיר עם התמונות.
בכול תמונה הוא היה ניראה מעט שונה; חיוך גדול וחושף שיניים, בתמונה אחרת חיוך מאולץ, מאושר או עצוב. הגעתי לתמונה שהייתה מוכרת לי, אין לי מושג איך. הוצאתי ממנה את הנעץ האדום, חזרתי לשבת במיטה והתבוננתי בתמונה, היה בתמונה את דילן כשהיה קטן עם שיער שחור. אוקי קיבלתי שוק. זה אמיתי?! אמא שלו עם תינוק, נערה שממש דומה לאימי ותינוק בידה ושתי גברים.
"בואי לאכ…" דילן נכנס לפתע וראה שאני מחזיקה את התמונה בידי, "ול." המשיך.
הוא התקרב אלי ולקח את התמונה מידי, החזיר אותה למקומה על הקיר.
"לא התכוונתי לחטט." היססתי. באמת לא התכוונתי לחטט אבל התמונה סיקרנה אותי, במיוחד הנערה שדומה מעט לאימי ושלדילן היה שיער שחור.
"שטויות." הוא מלמל לעצמו בשקט וחייך חיוך מאולץ, אני כבר יודעת מתי החיוך שלו אמיתי ומתי לא.
"בואי." תפס בידי והוביל אותי אחריו אל השולחן. מפה לבנה כיסתה אותו ועלייה היו מונחות צלחות,סכו"ם ואוכל בשפע.
התיישבתי בכיסא העץ שהיה מרופד בכרית לבנה ודילן התיישב בכיסא שליידי.
–
"איפה אני ישנה?" שאלתי בשקט, אני ודילן ישבנו בסלון וראינו סרט אימה אבל לא פחדתי כול – כך. ניראה לי.
"את מפחדת הא?" הוא צחק ועזבתי את חולצתו לאט.
"תשתוק!" פקדתי עליו וגלגלתי עיניים.
"את יכולה לבחור," הוא החל לצחוק. "את יכולה לישון איתי," הפסיק שוב את דבריו ועשה לי עיניים, גלגלתי את עיניי וזרקתי עליו כרית שהייתה מונחת לצידי. "רגע לא סיימתי! ואת יכולה לישון בחדר אורחים." הוא סיים בחיוך מתלהב, בוודאי חשב שאבחר בחדרו. טיפש.
"אני אשן בחדר האורחים." קבעתי וחייכתי חיוך מתגרה.
"מצויין!" אמר בהתרגשות וחייך.
"למה ניראה לי שעשית לי בכוונה?" שאלתי בתמימות.
"כי, חדר האורחים זה החדר שלי?!" אמר תמים עם חיוך ענקי שמרוח על פניו, נאנחתי וגלגלתי עיניים.
"אז למה בחדר השני יש תמונות וחפצים שלך?" שאלתי, מנסה להוכיח שהוא משקר.
"זה החדר של אחי." הוא אמר ולא הבנתי איך זה הגיוני.
"יש לי אח שגדול ממני בשנה, בטוח ראית אותו בבית הספר, למרות שאנחנו לא מדברים שם בכלל." המשיך כשראה חוסר הבנה מצידי.
"אוקי אז אני אשן בחדר שלך, אבל! אני מקסימום אשן בריצפה על סמיכה." אמרתי בהיסוס.
–
"לילה טוב רוני." דילן אמר כשהלכנו לחדרו. החדר שלו באמת שונה, צבעם של הקירות לבן ורק קיר אחד מכוסה בתמונות, הפעם ראיתי את ההבדל… למרות שגם בתמונות של אחיו דילן מופיע.
פרסתי את השמיכה ההעבה והנעימה שאימו הביאה לי על הריצפה, לצד המיטה שלו ושמתי כרית. נשכבתי והתכסיתי בשמיכה אחרת.
"לילה טוב דילן, תודה." אמרתי בחיוך רחב.
"בטוחה שאת לא רוצה לישון במיטה?" הוא שאל כשראה שזזתי באי נוחות מצד לצד. "מבטיח שאני לא אעשה כלום." אמר בביטחה ונתן לי להרגיש מוגנת.
קמתי מהריצפה והוא זז והצטופף לצד המיטה כדי שיהיה לי מספיק מקום. למרות שאני לא שמנה, זאת מיטת יחיד. נכנסתי למיטה ונשכבתי לצידו, הוא היה בלי חולצה אך עם מכנס. וכן. הוא היה חתיך ביותר ככה.
הוא הסתכל עלי וליטף את שיערי. מודה שנרתעתי מזה, אני לא רגילה לזה בכלל, אף פעם לא ישנתי באותה המיטה עם גבר. אך לבסוף נרדמתי תחת מגעו החם.
–
התעוררתי לפנות בוקר, יצאתי בשקט מהמיטה וירדתי למטבח כדי לשתות מים. שמעתי רעשים מוזרים ואז הדלת נפתחה. כריס הופיע בכניסה.