׳ערסית׳- פרק 9

יום שישי, השעה שש בערב. קמתי מהמיטה ויצאתי מחדרי, לבושה בטייטס שחורים, אולסטאר לבנות וחולצה קצרה בצבע ירוק בהיר עם ציור של אופניים. את השיער הגלי שלי תמרה אספה עוד בבית הספר לצמה סינית הדוקה שעכשיו כבר השתחררה מעט. לקחתי את הטלפון ואת כרטיס האוטובוס ויצאתי מהבית. בערך בארבע החלטתי שאני הולכת לדור, ואז בחמש הבנתי שאין סיכוי בעולם שאני הולכת אליו, ואז בשש הגוף שלי החליט שיש לו דעה עצמאית והוביל את הרגליים שלי במעלה השדרה עד לתחנת האוטובוס ואז העלה אותן אל קו מספר 6. בקיצור עכשיו אני עומדת מול הדלת המוכרת בקומה מספר שלוש עם השלט האדום שעליו כתוב בלבן ׳סלעי׳. דפקתי על הדלת, שוב הידיים שלי החליטו לפעול עצמאית, ואז לשבריר שנייה הבנתי מה עשיתי והחלטתי לברוח, ואז שמעתי צעדים ששיתקו לי את הגוף.
ואז בחורה יפה עם עיניים ירוקות פתחה לי את הדלת. דנה. היא חייכה אליי, מצפה שאסביר את ביקורי. הלב שלי פעם כלכך מהר שחשבתי שאם אפתח את הפה הוא יברח. לקח לי כמה שניות לקלוט שדור לא כאן והלב שלי התחיל לחזור לפעילות רגילה.
״את בשביל דור?״ היא שאלה. היה לה חיוך חם והעיינים שלה היו מוכרות מדי. ניענעתי בראשי לשלילה.
״מצטערת, טעות.״ הצלחתי למלמל. היא חייכה והינהנה וסגרה את הדלת. נשמתי עמוק והסתובבתי אל המעלית. לחצתי על הכפתור ושוב לקחתי נשימה עמוקה. דלתות המעלית נפתחו ואז פתאום נחנקתי והתחלתי להשתעל.
״רוני! רוני, את בסדר?״ דור זינק לקראתי ותפח לי על הגב. לא היה שום דבר מוחשי ממנו נחנקתי כך שהתפיחות שלו לא הועילו ובסופו של דבר סילקתי את היד שלו מגבי והתיישרתי. ואז היו עשר שניות מביכות של שקט כשלא יכולתי להסיר את העיניים שלי משלו. איך יכולתי להשוות בין העיניים של דנה לשלו? אצלו אי אפשר פשוט להפסיק להסתכל עליהן.
״אוי דור אני אבודה… אני משקרת לעצמי שהכל בסדר אבל הבפנים שלי מפורק. אני לא יודעת מה לעשות.״ לשם שינוי לא התחלתי לבכות, פשוט נפלתי עליו וקברתי את הפנים שלי בכתף שלו. הוא ליטף את הצמה שלי בידו האחת ואת גבי בידו השנייה ואמר,
״תני לזמן לעשות את שלו. את לא יכולה לצפות מעצמך להתגבר ככה סתם. הכל בסדר.״ הוא המשיך ללטף את הגב שלי, שנינו עומדים עדיין מול המעלית.
״שטרית ואורי מחוקים אצלי לגמרי, רק שתדעי.״ הוא אמר בשקט. היה לי מה להגיד על זה, אבל שתקתי. לא רציתי להכעיס אותו.
״שירה ועומר חזרו.״ אמרתי גם אני בשקט והרגשתי אותו מהנהן. ״הם חזרו שבועיים אחרי המסיבה ההיא. אבל גל וירדן נפרדו.״ הוא עדכן אותי. ״גל ממש קפצה על ההזדמנות שבפרידה של עומר ושירה כדי לזרוק את ירדן ולהתחיל עם עומר, אבל שירה רבה איתה ואחרי זה היא ועומר חזרו.״ עכשיו התנתקתי מדור והתרחקתי ממנו קצת והרמתי את מבטי לפניו. היה לו מבט מבין ודואג והוא חייך אליי חיוך מנחם.
״הכל יהיה בסדר, טוב? מילה שלי.״ הוא חייך ושוב חיבק אותי. הוא מדהים ואני כלכך אוהבת אותו שאני מחסירה נשימה ונהיה לי סחרחורת. אלוהים.
״למה באת לכאן בעצם?״ עכשיו הוא שם את ידו על כתפי ומוליך אותי לכיוון דלת הבית שלו.
אני לא יודעת מה לענות על זה והוא לא ממשיך לשאול. הוא פותח את הדלת ונכנס פנימה ואני אחריו. אחותו, דנה יושבת על ספה אדומה ורואה משהו בטלוויזיה. היא לא מסתכלת עלינו כשאנחנו נכנסים ורק ממלמלת שלום לדור. דור פותח את הדלת לחדר שלו ושנינו נכנסים והוא סוגר את הדלת ונועל אותה. הוא קופץ על המיטה ונשען על הכריות ואני מתיישבת לידו בעדינות.
״איך עבר עלייך החודש הזה?״ הוא שואל ומניח את ידיו תחת ראשו ומסתכל עליי.
״לא החודש הכי טוב בחיי.״ אני אומרת בייאוש ונשכבת אחורה.
״גם אצלי.״ הוא מודיע. אני נאנחת. אני מתיישבת ומתחילה לפרק את הצמה, רק כי אני לא רוצה לשבת ולא לעשות כלום.
״זה הרג אותי כשניתקת איתי את הקשר. ״ הוא אומר ואני קופאת לרגע ומסובבת את פני אליו. הוא מסתכל עליי ונושך פירסינג חדש וכסוף שהתיישב על השפה התחתונה שלו בעצבנות.
״לא יכולתי…״ אני מתחילה להתנצל ואז משתתקת. ״גם לי הניתוק הזה לא היה כיפי במיוחד.״ לבסוף אני אומרת.
״את יודעת, שמבחינתי מה שהיה בנינו היה יותר מסטוץ.״ הוא מטיל עליי פצצה והראש שלי שוב מסתחרר. מה?! למה לא ידעתי מזה? אני נראית בהלם אז הוא מוסיף, ״אני לא נוהג להזמין אליי את אותו הסטוץ פעמיים, שלא נדבר על פעמיים בשבוע. זה היה יותר כבר מהפעם השלישית.״ עכשיו בכלל אין לי מה להגיד ואני מסתכלת עליו בשקט וממצמצת קצת יותר מדי.
״תגידי משהו,״ הוא מבקש.
אני עוצמת עיניים ופוקחת אותן, והוא עדיין מביט בי בעיינים הכי ירוקות שראיתי בחיים.
מליון מחשבות רצות לי בראש ואני מתיישבת והשיער שלי מתפרק לגמרי מהצמה ומתפזר על כתפיי.
אני לא בטוחה מה באמת קורה כאן ואני כלכך מבולבלת כרגע.
״מה אנחנו כרגע?״ אני שואלת ומקפלת את הברכיים שלי כך שאני יכולה להשעין את ראשי עליהן ומביטה בו בשאלה. הוא כלכך יפה וקשה לי לא להסתכל עליו. השיער שלו ארוך בקו של הקודקוד וקצוץ בצדדים והוא אוסף את החלק הארוך לקוקו, העיניים שלו ירוקות ובורקות ונראה כאילו העבירו את הדשא לעיניים שלו.
הוא לובש גופיה אדומה חלקה וג׳ינס ברמודה בהיר, והעור שלו כהה וחלק. האף שלו רחב מעט והשפתיים שלו פשוט מושלמות. הפירסינג החדש והכסוף נתלה על השפתיים שלו בחן ומוסיף לו מראה קשוח שממיס אותי מבפנים.
״אנחנו אנחנו.״ הוא אומר ומחייך חיוך קטן לעברי. אין לי מושג מה זה אומר אבל אני מסכימה עם זה לחלוטין. ואז פתאום הטלפון שלי מצלצל ומבהיל אותי ואני מפסיקה לבחון את דור ופונה להסתכל על הצג. עופרי.
אני קמה מהמיטה ומחליקה את אצבעי ימינה על המסך. ״מה קורה?״ ברור לי שהוא לא התקשר מסיבה טובה.
״אצלי שיגעון,״ הוא אומר בקול חסר הרגש שלו ואני מחכה להמשך התשובה,״אצל אמא לא כלכך.״
ידעתי. ״מה קרה?״ אני שואלת, חרדה לשמוע את התשובה.
״היא רוצה שתבואי הביתה… היא, אה… דיברה עם אבא.״ הוא אומר ואני פוערת את פי בתדהמה. אמא לא דיברה עם אבא מאז שהוא עבר לקנדה, כשהייתי בת 10.
״מה קרה?״ אני שואלת שוב ואני ממש יכולה לראות אותו מושך בכתפיו.
״בעיות עם כספים שהוא לא העביר… אמא רוצה לתבוע אותו,״ אני שומעת אותו מכניס משהו לפה ומתחיל ללעוס ועוצרת נשימה תוך כדי, ״וסבתא הגיעה כי אמא ממש התחרפנה.״ הוא בולע, ״ואמא התקשרה גם לעודד שפירא, אז הוא גם הוא מצטרף.״ עופרי מזכיר את עורך הדין של אמא ושוב מתחיל ללעוס, ״בקיצור כיף חיים. כדאי לך לבוא.״ הוא בולע שוב. הנשימה שלי נעתקת. אוי אלוהים.
״אני לא רוצה לבוא,״ אני מקמטת את מצחי. הוא שוב מתחיל ללעוס.
״תבואי, תבואי. אמא עומדת להתמוטט ואני לא עומד לשמור עליה או לדבר עם עודד שפירא, וסבתא בטוח לא תעשה כלום. כולנו כאן נגדה ואני חושב שהיא די זקוקה למישהו מהצד שלה.״ הוא בולע שוב והקול הזה של הלעיסה כבר מתחיל לשגע אותי.
״טוב בסדר תגיד לה שאני באה ושלא תתחרפן. ביי.״ עופרי ממלמל משהו לא ברור ומנתק.
״הכל בסדר?״ דור שואל. אני מסתובבת אליו. שחכתי שהוא נמצא כאן בכלל.
״לא ממש.״ אני מנידה בראשי ואז נושמת עמוק, ״אבל לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו.״
״מה קורה בבית שלך?״ הוא שואל ומקמט את מצחו. הוא כלכך חמוד כשהוא עושה את זה.
״אמא שלי, כרגיל. היא אישה אה… מתוסבכת…״ אני מגרדת את עורפי במבוכה. הוא לא מסתפק בתשובה שלי ומסתכל עליי בשאלה. אני נאנחת, ״היא רוצה עכשיו לתבוע את אבא שלי ואח שלי לא מסוגל להתמודד איתה, אפילו אם הוא לא מודה בזה. אז הוא התקשר אליי.״
דור מופתע, ״לתבוע את אבא שלך?״
״סיפור ארוך. בקיצור אני צריכה ללכת.״ חשפתי מספיק ענייני משפחה להיום, ודור לא צריך לדעת הרבה על המשפחה המשוגעת שלי.
הוא קם מהמיטה, ״אבל לפני שתלכי אני חייב לעשות משהו.״ הוא מתקרב אליי ואני קופאת פתאום כי יש בי חשדות לגבי מה שהוא חייב לעשות. הוא מגיע ממש צמוד אליי ואני מרגישה את החזה שלי עולה ויורד בקצב כפול מנורמלי ומקווה שהוא לא שם לזה. הוא מחייך חיוך קטן ומניח יד אחת על עורפי. אני כבר לא נושמת כשהוא עוצם עיניים ומכופף את הראש שלו באיטיות משגעת לעבר שלי. כשהשפתיים שלו מגיעות למרחק סנטימטר משלי העיניים שלי נעצמות באוטומטיות ואז הפה שלו פוגש את שלי.
הנשיקה הזאת שונה מכל הנשיקות שהוא אי פעם נישק אותי. הוא אגרסיבי מעט ואני מרגישה שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה כשהוא מכניס את הלשון שלו לפי ומטריף לי את החושים. אני מעבירה את הלשון שלי על הפירסינג שלו, ואז אמא שלי ועופרי ועודד שפירא ואבא וסבתא, כולם מתמוגגים והדבר היחיד שנשאר זה השפתיים שלו כנגד שלי.
ואז הוא מתנתק מוקדם משציפיתי ומתרחק ממני עם חיוך קטן.
״ביי.״ הוא אומר ולוקח לי עוד כמה שניות לחזור לקרקע בפתאומיות כזאת. ואז אני פותחת את הדלת ויוצאת.