כמעט מספיק- פרק 1

״תקראו עכשיו לכריסטינה! עכשיו!״ צעקה המנהלת, גבוה, רזה, בעלת עיניים כחולות ושיער בלונדיני, היא הייתה מבוגרת והתאימה למקום המסודר כל כך שאני נמצאת בו כבר שבועיים ״את! קדימה! תלכי לקרוא לכריסטינה גבי לכאן עכשיו״ צעקה עליי, עיניי נפערו.
״מה? א…״ התחלתי למלמל, והגברת השנייה שעמדה על ידה קטעה אותי.
״באולם שחייה״ אמרה
״רוצי!״ אמרה המנהלת ושיניתי כיוון בהליכה מהירה לכיוון האולם שחייה.
עדיין לא יצא לי להיות באיזור של הספורטאים, ממש לא אהבתי ספורט, רק ריצות בוקר מידי פעם כשיש לי זמן, התקרבתי במהירות לאיזור חולפת על פני חבורה של בחורים שדיברנו בינהם.
אני התקבלתי לאונברסיטה הזאת לפני חצי שנה, ללימודי המשפטים שהחלו לפני כשבועיים, בגלל שאני גרה רחוק אני מתגוררת במעונות של הפקולטה שאני משתייכת אליה, אנחנו בחדר כמעט עשרים בנות ואני די מתחילה להתרגל למקום. נכנסתי לאולם במהירות נזהרת לא להחליק בכניסה לרחבה עם הבריכה בגודל אולימפי,
היא הייתה ריקה אז שיערתי שהיא במתלחות, מיהרתי לפתוח את הדלת הלבנה מצד שמאל ומיד הסתובבתי.
״ואוו״ נשמע קול גברי, במבט החטוף שהעברתי נתקלתי בבחור שעל גופו רק מגבת קטנה קשורה סביב המותניים.
״מצטערת״ מלמלתי ומיהרתי לדלת המקבילה מצד ימין.
״כריסטינה?״ שאלתי
״מה?״ שאלה מישהי בעלת שיער ארוך ובהיר ועיניים חומות, היו לה שרירים והיה ברור שהיא שחיינית.
״המנהלת מחפשת אותך, אני חושבת שזה דחוף״ היא גלגלה עיניים וסגרה את הלוקר שלה.
״ברור שהיא מחפשת אותי״ אמרה בזלזול ונעלה נעליים ״נתראה סיסטר״ אמרה ויצאה משם.
נשמתי עמוק ויצאתי משם.
מולי עמד מישהו, שיער כהה ועיניים ירוקות בהירות, הוא היה גבוה מאוד ושרירי, היו לו נמשים על הפנים שהחמיאו לו, הוא היה נראה טוב.
״גם מציצנית וגם בוהה?״ שאל בהרמת גבה.
״אני לא מציצנית!״ התגוננתי בשילוב ידיים והוא נשען על המשקוף בכניסה למלתחות.
״אף אחד לא לימד אותך שכל דבר בצד ימין הוא לבנות ובצד שמאל הוא לבנים? מלתחות, שירותים, חדרים… הכל״ אמר.
״לא…״ אמרתי בשפתיים קפוצות ״טוב לדעת, בכל מקרה אני מתנצלת״ אמרתי.
״שטויות, כאילו זאת הפעם הראשונה שאת רואה מישהו בלי חולצה, דרך אגב ריין דקורטי״ הוא הציג את עצמו עם חיוך קטן ופלרטטני.
״קנדל ניקול״ אמרתי בחזרה עם חיוך קטן.
״נחמד להכיר״ אמר ״בכל אופן, מה את לומדת?״ שאל והתחיל ללכת, הלכתי לצידו.
״אני בפקולטה למשפטים״ אמרתי בחזרה ״אתה בטח בשחייה נכון?״ שאלתי
״כן״ ענה בפשטות ״למה דווקא משפטים?״
הסתכלתי עליו בחיוך, שאלות כאלה זה שאלות ששואלים אנשים שמכירים קצת יותר מחמש דקות, שאלות אישיות שאני לא חושבת שאנשים זרים צריכים לדבר עליהם.
הוא הבין את הרמז וחייך.
״הבנתי״ אמר ״בואי אני אלווה אותך למגורים״
״זה בסדר, באמת״ אמרתי
״אני רוצה, ככה אני גם אדע איפה לחפש אותך״ אמר ואני בטוחה שהסמקתי.
הוא ליווה אותי למגורים ונפרד ממני בחיוך קטן.
חייכתי לעצמי ועליתי לקומה השנייה במדרגות.

הכי אהבתי באונברסיטה שלנו זה את החדר אוכל, כי הוא היה משותף, הוא היה חדר גדול שיכול להכיל אלפי אנשים.
כולם ישבו ביחד, כאחד ולא כקבוצות.
כמובן שהייתה הפרדה בין חברים, שלרב היו מאותה הפקולטה אבל ההרגשה של הביחד תמיד הייתה.
אני התיישבתי עם קלריס ואנה, שתי בנות שלומדות ביחד איתי והן בנות השיחה היחידות שיש לי כאן כרגע.
בשולחן מאחורינו ישבו כמה ספורטאים, כריסטינה ישבה בדיוק מאחוריי ולא יכולתי שלא להקשיב לשיחה שלהם, כמה שניסיתי להתאפק.
היא סיפרה שהיא קיבלה אזהרה בגלל מסיבה שערכה שהיה בה אלכוהול, דבר שאסור בפירוש באונברטיסה הזאת.
המנהלת אמרה לה שאם עוד פעם אחת יעשה דבר כזה היא תושעה מהנבחרת לתקופה של שלושה חודשים ובפעם שלאחר מכן מהאונברסיטה בכלל.
״מה השעה?״ שאלתי את אנה.
״עשרים לתשע״ ענתה
״בואו, שלא נאחר״ אמרתי והנחתי את המגש במקום הפינוי ויצאנו יחד מחדר האוכל.
נכנסו לחדר ההרצאות ותפסנו מקום מרכזי בשורה השנייה, אני אוהבת לשבת בדיוק מול המרצה, זה עוזר לי להתרכז ולא להיות עסוקה בכל מיני שטויות מסביב.
״עוד לא התחיל הסמסטר ואני כבר מותשת״ אמרה אנה ואני וקלריס גלגלנו עיניים ״אני חייבת איזו מסיבה ככה להשתחרר״
״תחפשי, כל יום מישהו עושה מסיבה״ אמרה קלריס.
״כן אבל אנחנו לא מוזמנות, יודעות למה? כי אנחנו חננות שלומדות משפטים!״ אמרה בתסכול.
״לי זה לא מפריע, זו פחות הסחת דעת״ אמרתי.
״אנחנו חייבות להתחבר לאנשים המגניבים כאן״ אמרה אנה, מתעלמת מדבריי ״אחרת אנחנו לא נהנה האונבריסטה! ומי שמע על בחורות שלומדות בפקולטה שלא הלכו אפילו לא למסיבה אחת?״ אמרה והטון שלה היה מוגזם.
״את מתנהגת כאילו זה סוף העולם, התחלנו ללמוד רק לפני שבועיים, חכי קצת״ אמרתי לה בשקט כי המרצה נכנס.
״קנדל בקשר עם ספורטאי״ אמרה קלריס פתאום והבטתי בה.
״מה?״ שאלתי בעיוות פנים כלא מבינה על מה היא מדברת.
״ראיתי אותך חוזרת אתמול עם מישהו, הוא בהחלט היה ספורטאי״ אמרה והבנתי אותה.
״אוי נו ריין אפילו…״ התחלתי להסביר ואנה קטעה אותי.
״ריין? את יודעת את השם שלו? איך את מסתירה דבר כזה?״ שאלה.
״אני לא מבינה מה הביג דיל, הייתה לנו תקרית לא נעימה והוא אמר לי איך קוראים לו, זה הכל״ אמרתי וראיתי שהמרצה התחיל לדבר ״עכשיו תנו לי לכתוב״ הודעתי להן והתחלתי לכתוב את דבריו של המרצה.
בסיום השיעור ארזתי את הדברים שלי, ואנה נשארה איתי.
״את יכולה לדבר איתו?״ שאלה פתאום.
״עם מי?״ שאלתי מביטה בה ושתינו התחלנו ללכת לכיוון הספרייה.
״עם הספורטאי שלך״
״הוא לא הספורטאי שלי״ אמרתי
״תגידי לו איפה יש מסיבה היום, הוא בטוח יודע״ אמרה.
״את לא מבינה אנה? אני לא מכירה אותו!״ אמרתי מתייאשת מהניסיונות להסביר שאנחנו לא מכירים.
״אז תשאלי אותו?״ שאלה בתחינה.
״בסדר״ אמרתי לא יודעת אפילו איפה למצוא אותו, היא הביטה בי ״עכשיו?״ שאלתי מזועזעת.
״אז מתי?״ ענתה בחזרה.
״אין את פשוט…״ מלמלתי והתחלתי ללכת, אפילו לא יודעת לאן.