׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 27-

פרק 27-
מנקודת המבט של אסי-
הפלאפון שלי צלצל ברגע שהיא הורידה לי את החולצה. כוסאמא של מי שהתקשר אליי. התנתקתי ממנה והסתכלתי על הפלאפון. גורילה.
״אה?״ מלמלתי והסתכלתי על דנה.
״חלוואני חזר לארץ, אבא שלך רוצה אותך פה״ הוא אמר. קיבינימט. דנה התיישבה והסתכלה עליי.
״וואלה..״ מלמלתי
״איפה אתה?״
״בחורה״ אמרתי
״וואלק אתה, אם אבא שלך היה יודע..״
״זה לא הזמן עכשיו גורילה״ אמרתי
״להקפיץ אותך הביתה או שאתה עם אוטו?״
״אני עם אוטו״ אמרתי.
״יופי, בוא״
״אני בא״ אמרתי וניתקתי.
״אבא שלך בארץ״ אמרתי. היא נאנחה ונשכבה.
״אז זה אומר ששוכחים את הקטע, הבנתי״ היא התיישבה והושיטה לי את החולצה שלי.
״איזה בלאגן יא ראבי..״ מלמלתי ולבשתי את החולצה.
״ביי אסי״ היא אמרה בשקט. הסתכלתי עליה ונשמתי עמוק.
״ביי״ אמרתי ויצאתי משם.

מנקודת המבט של עידן-
באיזה ארבע בבוקר שמעתי דפיקות בדלת. זזתי מנופר, והכנתי את עצמי למכות עם מי שמעיר אותי בשעה כזאת.
״היי״ ענבל אמרה כשפתחתי את הדלת.
״מה את עושה כאן בשעה כזאת?״ שאלתי, פתאום עירני לגמרי
״אני חזרתי ממסיבה, סורי על השעה״
״עם בחור?״
״מה?״
״לא משנה״ מלמלתי. ״מה את צריכה?״ שאלתי.
״אין לי סוללה בפלאפון, וליאן ישנה כמו בלטה, וסער עם בחורות או לא יודעת מה, ושכחתי מפתח״ היא אמרה.
״יש לך מזל שאני יודע לפרוץ מנעולים״ אמרתי בחיוך ושפשפתי את עיניי
״תודה תודה תודה״ היא אמרה
״אחרייך״ מלמלתי, והיא הובילה אותי לג׳יפ שלה.

״היית לבד במסיבה?״ שאלתי אותה בדרך
״הגעתי לבד, שם לא הייתי לבד״ היא אמרה. הסתכלתי עליה.
״מה?״ היא שאלה והעיפה לי מבט
״כלום״ מלמלתי. יא ראבי היא כל כך יפה
״את שיכורה?״ שאלתי, מוודא
״לא בשביל לא לנהוג״ היא אמרה

הגענו לבית שלה. הסתכלתי על הידית והוצאתי מהכיס חוט שלקחתי איתי.
״בבקשה״ אמרתי בחיוך ופתחתי את הדלת.
״אתה לא רציני״ היא מלמלה וצחקה
״טוב, לילה טוב״ אמרתי לה בחיוך.
״לילה טוב״ היא לחשה לעורף שלי וחיבקה אותי. כחכחתי בגרון וחיבקתי אותה.
״אוף..״ היא מלמלה
״מה קרה?״ שאלתי בשקט.
״אתה עם נופר״ היא אמרה והתנתקה ממני.
״עזוב״ היא מלמלה. תפסתי ביד שלה, ריפלקס.
״מה?״ היא שאלה. משכתי אותה אליי ותפסתי במותניים שלה.
״אני לא יכול לראות אותך בלי לרצות לגעת בך ולנשק אותך״ לחשתי לה ותפסתי ביד אחת בפניה.
״ונופר?״ היא שאלה בשקט
״אני לא יודע מה איתה, אבל אני לא מסוגל לשחק אותה לא נמשך אלייך כי אני כן, ויותר מדי, יותר ממה שאת מדמיינת לעצמך״ לחשתי והסתכלתי על השפתיים שלה, ונישקתי אותה.

עלינו לחדר שלה, בדרך הורדתי לה את הבגדים. ליאן ישנה גם ככה, ואני לא יכול לחכות.
״מה תגיד לנופר?״ היא שאלה כשהשכבתי אותה על המיטה
״נופר לא מעניינת אותי״ לחשתי לה ונישקתי את צווארה.
״היא חברה שלך״
״אני רוצה אותך״ אמרתי וליטפתי את החזה שלה. היא חייכה ונישקה אותי.

מנקודת המבט של ליאן-
קמתי בבוקר, עדיין לבד. לא יודעת מה קורה עם אביחי, פשוט לא יודעת. הוא נעלם לי כל הזמן, לא עונה לשיחות, אני חושבת שנפרדנו מבלי להיפרד. ואת האמת, אני לא עצובה בכלל.
קמתי מהמיטה, והתקדמתי למדרגות. בדרך למטה קלטתי את עידן יוצא מהחדר של ענבל. עם בוקסר. בלבד.
״עידן, תגיד לי ששכחת את הבגדים בבית ויצאת מענבל כי חיפשת אצלה חולצה של גבר״ אמרתי בתדהמה
״מה? זה ארוך מדי בשביל לשנן ליאן, בחייאת״ הוא מלמל וגירד בראשו
״מה עשית אצל ענבל בחדר?״ שאלתי
״מה נראה לך״ הוא מלמל וירד למטה. ירדתי אחריו
״אתה לא נורמלי, נפרדת מנופר?״ שאלתי. הוא נעצר בסוף גרם המדרגות והסתכל עליי
״סאמק, נופר״ הוא מלמל וחזר למעלה. שיהיה לי בריא. אני חייבת מים.
״רגע!״ צרחתי כששמעתי דפיקות בדלת. מי דופק בדלת בתישע בבוקר? טוב זה בטח סער ששכח מפתח
״בוקר טוב״ עמדה מולי בחורה.
״בוקר טוב״ השבתי
״סער פה?״ היא שאלה. נו למה ציפיתי, שהדוגמנית תבוא לפה בשביל ענבל?
״לא״ עניתי בזלזול ״למסור לו משהו?״ אמרתי בנימוס ולגמתי מהמים.
״תגידי לו שחברה שלו חיפשה אותו״ היא אמרה, וירקתי את כל המים. חברה?!