׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 28-

פרק 28-
מנקודת המבט של עידן-
נכנסתי לחדר של ענבל, מחפש את הבגדים שלי. אם נופר תראה שאני לא בבית.. אני מת
״בוקר טוב״ ענבל מלמלה והתמתחה. הסתכלתי עליה.
״בוקר טוב״ אמרתי והתלבשתי.
״ד״ש לנופר״ היא אמרה והתקדמה החוצה.
״ענבל״ קראתי לה. היא הסתובבה והתקדמה אליי.
״זה בסדר עידן, יש לך חברה, זה היה רק לילה אחד של..״ היא מלמלה וליטפה אותי. יא ראבי, אני בבעיה
״זה לא יקרה שוב״ היא אמרה ושיחקה עם השיער שלי
״נכון?״ היא שאלה בשקט והסתכלה עליי
״את משגעת אותי״ לחשתי לה והסתכלתי על השפתיים שלה. היא התקרבה עם השפתיים שלה לשלי
״ביי עידן״ היא אמרה בחיוך ויצאה מהחדר.
״משוגע״ מלמלתי לעצמי ולבשתי את החולצה.

מנקודת המבט של ליאן-
בערב, חזרתי הביתה משיחה עם אביחי. אני לא יודעת אם ההגדרה לסוף השיחה היא ׳נפרדנו׳ או ׳פסק זמן׳, אבל מה שבטוח, עכשיו אני יכולה להיות עם מי שבא לי.
פתחתי את הדלת אחרי שעות של חיפושים אחרי המפתח בתוך התיק שלי. סער ישב על הספה ודיבר עם איזה בחור. כשנכנסתי הם הסתכלו עליי והפסיקו לדבר.
״אהלן״ סער אמר בטון מהסס
״היי״ אמרתי והסתכלתי על הבחור שלידו.
״ביי״ מלמלתי ועליתי למעלה.

״ליאן, הכנתי פסטה!״ שמעתי מלמטה את ענבל ברגע שיצאתי מהמקלחת.
״אל תטחני בלעדיי!״ צעקתי והתלבשתי.
״זריז!״ היא צעקה. ירדתי למטה. החבר של סער עדיין פה. שאבא שלי יפתח פה מלון למאפיונרים ונסגור עניין
התיישבתי ליד ענבל, וכולנו התחלנו לאכול בשקט.
להגיד לו על החברה? לא. כן. לא. ליאן, תגידי, הוא צריך לתת לך הסבר כלשהו. הוא לא חייב לי כלום. אבל אני חייבת להגיד.
״חברה שלך חיפשה אותך היום בבוקר״ פניתי לסער. הוא השתעל. חזרתי לאוכל, שלא יחשוב שאני דורשת הסבר.
״אני מפספס כאן משהו?״ החבר של סער שאל.
״לא״ אני וסער ענינו ביחד. ענבל הסתכלה עליי. התעלמתי מהמבט החושד שלה שתקוע על פניי.

נגמרה הארוחה, וארבעתנו צפינו בחדשות. לאחרונה הטלוויזיה דלוקה על זה 24/7, כי יש המון פיגועים. בחלוואני, ובנו. סער הסתכל עליי, אבל התעלמתי והמשכתי לצפות בטלוויזיה.
״ליאן רובי רצה שאני אגיד לך משהו״ הוא אמר. בטח סער, חמש דקות לקח לך להמציא תירוץ לקחת אותי הצידה וזה מה שהגעת אליו?
״תגיד״ אמרתי והסתכלתי עליו
״בצד״ הוא אמר
״לא זה בסדר, תגיד פה״ אמרתי בהתגרות.
״בואי הצידה ליאן״ הוא אמר בעצבנות. גלגלתי עיניים והלכתי אחריו למרפסת.
״דבר״ אמרתי ושילבתי ידיים על החזה שלי.
״למה את עושה סצנות ראבק..״ הוא מלמל
״אני עושה סצנות?״
״כן ליאן, את עושה וואחד סצנה פה״
״כולה אמרתי לך שהחברה שלך הייתה פה, פעם הבאה אני אזכור לא להגיד״
״היא לא חברה שלי..״
״אתה לא צריך לשקר סער״
״אני נראה לך שקרן?״
״היא אמרה, ואני מצטטת, תגידי לו שהחברה שלו חיפשה אותו״ אמרתי, מתחילה להתעצבן. הוא שתק. נאנחתי והתקדמתי פנימה. הוא תפס ביד שלי
״את לא הולכת מפה עצבנית״ הוא אמר
״אני לא עצבנית!״ אמרתי בכעס
״בטח״ הוא מלמל
״למה אנחנו מנהלים את השיחה הזאת?״ שאלתי
״אני לא אקסית שלך או משהו, אתה לא צריך לתת לי הסברים״ אמרתי
״את יודעת שאני צריך״ הוא אמר בשקט.
״למה? הייתי סטוץ, לכל סטוץ בחיים שלך אתה נותן הסברים?״ שאלתי. הוא נאנח.
״ליאן..״ הוא מלמל והסתכל הצידה.
״תתכופפי!״ הוא צרח ומשך אותי למטה, ונשמעה ירייה.

מנקודת המבט של עידן-
חזרתי בערב הביתה. הייתי צריך כמה שעות בלי בחורות שאני מכיר, ובלי אנשים שמכירים אותי. אני צריך לשכור איזה דירה בצפון וכל פעם שיש בעיה אני עף לשם
יופי, עכשיו אני מתנהג כמו כוסית. בורח מבעיות. אני אשכרה אמסלם ואני בורח מבעיות! באמא שלי אני דפוק.
״איפה היית? חיפשתי אותך כמו משוגעת!״ נופר קפצה עליי בחיבוק כשנכנסתי הביתה
״משוגעת, בחיי״ אסי עבר לידנו.
״שתוק״ היא אמרה לו. צחקתי
״הייתי עם חברים״
״אז למה לא ענית? כולנו דאגנו לך!״ היא אמרה.
״רק היא דאגה, סמכתי על הבן שלי״ אבא שלי עבר וקרץ לי. חייכתי
״בוא למעלה״ היא אמרה בחיוך וגררה אותי לחדר שלי.
נכנסנו לחדר, והיא נישקה אותי. היא הורידה את החולצה שלה ושלי, והפילה אותי על המיטה.
״התגעגעתי לגוף הזה״ היא לחשה בחיוך וליטפה את הקוביות שלי.
״כולה יום לא הייתי פה״ אמרתי
״והתגעגעתי״ היא אמרה ונישקה אותי. עליתי מעליה.
״אני מבטיח לפצות אותך בלילה ארוך״ לחשתי לה בחיוך ונישקתי את הכתף שלה.
״עידן״ היא לחשה.
״אה?״ מלמלתי והורדתי לה את החזייה. היא תפסה בפניי וקירבה אותן אליה
״בוא נתחתן״ היא לחשה בחיוך. שו נתחתן?