׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 24-

פרק 24-
מנקודת המבט של ליאן-
״בוקר טוב סער״ אמא שלי אמרה באמצע ארוחת הבוקר. לא הרמתי את המבט אליו, לא רוצה לראות אותו יותר.
״בוקר טוב״ הוא אמר והתיישב לידי. קמתי ברגע שהוא התיישב.
״כבר סיימת?״ אבא שלי שאל בחשדנות
״כן״ אמרתי והלכתי לכיוון הדלת. אני לא יכולה לחיות איתו באותו הבית. אני צריכה לעבור דירה.
״אבא״ נעצרתי והסתובבתי לחבורת זללנים הזאת. כולם הסתכלו עליי
״מה?״ הוא שאל
״יש לך דירה באיזור.. או לא באיזור.. שאף אחד לא גר בה?״ שאלתי
״למה את שואלת?״ אמא שלי שאלה
״כן״ הוא ענה
״אני רוצה לגור שבוע בבית נפרד..״
״מה?״ אמא שאלה בתדהמה
״לא בא בחשבון״ אבא שלי קבע
״עידן ואסי היו גרים בבתים נפרדים..״
״וניסו להתנקש בהם״ אבא שלי הזכיר לי
״אז שיתנקשו בי אוקיי?! בא לי את אותן זכויות כמו שהיו להם״
״ליאן..״
״אין ליאן. או שאתה תמצא בית או שאני אבחר לבד״ אמרתי והלכתי משם.

מנקודת המבט של אסי-
״מה יש לך?״ שאלתי בעצבנות את מיימון שישב בשקט בזמן שעישנתי בחוץ.
״לא מתאים לי סיגריה עכשיו״ הוא אמר.
״קלטת את אחותי?״ אמרתי בעצבנות. היא לא עוברת בית כל עוד אני חי. לא בא לי אחות מתה.
״מה איתה?״
״את המונולוג המזדיין שהיא דפקה על הבוקר? פתאוםם רוצה דירה, לא טוב לה איתנו, כוסאמק..״ מלמלתי. הוא שתק
״אם אתה ממשיך להיות בן זונה אילם אני אתקע לך תסיגריה באף״ התעצבנתי.
״מה אתה רוצה שאני אגיד? שתעשה מה בראש שלה״ הוא אמר ונשען אחורה.
״אסי״ שמעתי מרחוק. ראיתי ג׳ינג׳ית. ג׳ינג׳ית לא עשיתי מזמן.
״ביי אחי״ אמרתי, והתקדמתי אליה.

בערך בשלוש ככה, הלכתי למלון של דנה, לראות שהיא חיה. לקחתי איתי שתיים, למקרה שישעמם לי ולא יהיה שם זיון זמין.
״חכו פה טוב?״ אמרתי לבחורות שנייה לפני שנכנסתי לדנה. הן חייכו והתיישבו בצד.
״יופי״ אמרתי ונכנסתי.
סגרתי את הדלת, והרגשתי מרפק חונק לי תצוואר ומצמיד אותי לדלת.
״אה, זה אתה״ היא מלמלה והתרחקה ממני.
״יש לך בעיות, באמא של..״ התחלתי, ואז קלטתי שהיא הרגע יצאה מהמקלחת. חייכתי וכחכחתי בגרון.
״לי יש בעיות? אתה רואה בחורה במגבת ועומד לך, אתה ממש נואש אה?״ היא אמרה והתקדמה לארון שלה.
״כאילו שאת לא מתלהבת מזה שאסי אמסלם מסתכל עלייך״ גיחכתי והתקדמתי אליה
״זה שאתה מדבר על עצמך בגוף שלישי לא אומר שאתה שווה, זה אומר שאתה פתטי״ היא אמרה בחיוך
״וואלה, אני פתטי״
״כן, אתה פתטי״
״ופעם הבאה תדפוק בדלת, בשלוש בלילה בדרך כלל אני עסוקה בגברים אחרים״ היא אמרה
״אני אזכור את זה״ אמרתי בחיוך ונשענתי על הקיר
״אתה מוכן לעוף? אני רוצה להתלבש״ היא אמרה.
״פתאום את מתביישת״ גיחכתי.
״אני לא מתביישת, אין לי במה״ היא אמרה.
״תוכיחי״ אמרתי והצבעתי על המגבת. היא צחקה.
״חמוד, אם אני אתפשט לידך אתה תקפא במקום והחבר שלך למטה ישתגע, חבל שזה יקרה לא?״ היא התקרבה אליי
״חמודה, פעם הבאה שאת קוראת לי חמוד אני שולח אותך לאבא שלי קשורה במתנה״ אמרתי בחיוך
״ראיתי יותר בחורות ערומות בחיים שלי ממה שאת מדמיינת לעצמך, ואם להיות כנה, בחוץ מחכות לי שתיים, אז..״
״אז כדאי שתלך, שלא יברחו לך״ היא לחשה לי בחיוך
״הן לא יברחו, סמכי עליי״ קרצתי לה
״באמת?״ היא הרימה גבה
״הן לא יוותרו על לילה איתי״ חייכתי
״רוצה להתערב?״ היא שאלה
״בשמחה״
״אם הן הולכות, אתה מתפשט, אם הן לא הולכות, אני מתפשטת״
״סגור״ אמרתי בחיוך ושילבתי ידיים. היא כחכחה בגרון והתקדמה לדלת.
״יואו אסי, אתה כל כך טוב!״ היא צרחה. בת של זונה.
״דנה..״
״יואו אסי!!״ היא צעקה. התקדמתי לדלת
״אתה מדהים!״ היא צרחה וגנחה. פתחתי את הדלת, המעלית בדיוק נסגרה.
שמעתי אותה צוחקת מאחורה. סגרתי את הדלת והתקדמתי אליה
״את בת של זונה, באמא שלי, עכשיו אין לי בחורות ללילה״ אמרתי בעצבנות
״מסכן שלי״ היא צחקה.
״עכשיו תתפשט״ היא אמרה והתיישבה
״או שאתה מתבייש?״ היא צחקה. חייכתי.
״כשאני אתבייש בגוף שלי יהיה שלום בין איראן לישראל״ אמרתי.
״וואלה״ היא חייכה. הורדתי את החולצה, ואז את המכנס.
״קדימה אסי״ היא אמרה והצביעה כל הבוקסר שלי
״בטוחה שאת בנויה לזה?״ חייכתי. הייתי שיכור, נראה לי גם היא
״בנויה, בנויה״ היא אמרה. הורדתי את הבוקסר ונשארתי לעמוד. היא הסתכלה עליי ומחקה את החיוך. חייכתי.
״תתלבש״ היא מלמלה בחיוך ובעטה אליי את הבוקסר. צחקתי והתלבשתי.
״הפתעת אותי״ אמרתי לה כשהתלבשתי.
״למה?״ היא שאלה
״חשבתי שאותך יותר קשה להשתיק, מסתבר שאת כמו כולן״ אמרתי בחיוך ויצאתי מהחדר.

מנקודת המבט של ליאן-
״אני לא מאמינה שאבא שלך הסכים״ ענבל אמרה בהתלהבות כשהוצאתי את המפתח של הפנטהאוז החדש שלנו מהתיק.
״אחרי שיכנועים רבים״ הזכרתי לה. ״טוב גם אני לא מאמינה״ הודיתי בחיוך ופתחתי את הדלת. הסתכלתי על ענבל, ונכנסתי לפנטהאוז יחד איתה.
״אמרתי לך שאני אוהבת אותך?״ ענבל מלמלה. בריכה במרפסת, מערכת קולנוע, פלזמה ענקית, ספות משי.. אבא השקיע הפעם ובגדול. אני חייבת לו.

בערב, ישבנו שתינו וצפינו בסרט דביק, כרגיל. נהייתי מכורה לקומדיות ודרמות רומנטיות. למה? כי החתיך והחתיכה חייבים להיות בסוף יחד. חבל שזה לא ככה במציאות.
״מזל שעברנו דירה״ ענבל אמרה כשנגמר הסרט, ואיתו חבילת הטישו הראשונה שהשתמשנו בה בביתנו החדש.
״היה כל כך נורא בבית משפחת אמסלם?״ שאלתי בחיוך
״לא דפוקה, בגלל עידן״ היא אמרה. נמחק לי החיוך, והנהנתי. הבנתי אותה, באיזשהו מקום.
״אם הייתי נשארת לא הייתי עומדת בזה״ היא אמרה בשקט.
״אז אתם פשוט תנתקו קשר?״ שאלתי בעצב. יש לי פשוט אח טמבל. נופר חמודה, נכון, אבל ענבל והוא זה הרבה יותר נכון.
״כן״ היא השיבה. נאנחתי.
״טוב די עם הבאסה הזה, נפטרנו מעידן, מסער, מכולם, עכשיו הולכים למסיבה״ אמרתי בחיוך ונעמדתי.
״מסער?״ היא שאלה בבלבול. פאק, היא לא יודעת.
״מאביחי, התבלבלתי״ גיחכתי.
״אבל אביחי עדיין איתך. גם היה לכם סוף שבוע ביחד..״
״כן, אבל אני חושבת לגמור עם זה״ הודיתי.
״למה?״ היא שאלה. נשמעה דפיקה בדלת.
״אמרת למישהו שעברנו דירה?״ שאלתי בבלבול והתקדמתי לדלת.
״בטח אחים שלך או משהו״ היא אמרה ועלתה למעלה. פתחתי את הדלת, וקפאתי במקום. הוא עמד שם, עם מזוודה.
״סער?״ שאלתי.
״השותף החדש שלך״ הוא אמר.