׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 16-

פרק 16-
מנקודת המבט של אסי-
החניתי ליד הבית חולים. עכשיו איך אני נכנס בלי שכל העולם ואישתו יסתכל עליי?
נכנסתי דרך מעלית אחורית, שהעובדים או במקרי חרום משתמשים בה, בזכות הקסם שיש לי על נשים.
״את יודעת משהו על ההתנקשות בחלוואני?״ שאלתי את הרופאה או אנאערף מה היא על הדרך
״הם בקומה שש, אני בדיוק בדרך אליהם״ היא אמרה בחיוך.
״אני יכול ללוות אותך?״ שאלתי בחיוך.
״בטח״ היא אמרה בחיוך.
״רק.. טובה קטנה״ אמרתי וליטפתי את השיער שלה.
״מה?״ היא שאלה בחיוך.
״יש לך מדים ספייר?״ שאלתי

עמדתי מול החדר הפרטי שמטפלים בו במשפחת חלוואני.
״אסור לכל אחד להיכנס לחדר, רק למוסמכים״ חברה של הרופאה הקודמת אמרה לי.
״אני מוסמך בהרבה דברים״ אמרתי בחיוך. היא צחקקה ופתחה את הדלת.
היו שם איזה עשרים אנשים. את רובם אני מכיר, מאפיונרים. כולם פה שונאים אותי ואת המשפחה שלי, כי אלה המאפיונרים הדפוקים, אנחנו בקלאסה. ראיתי את דנה יושבת בין האנשים.
״הכניסה אסורה כרגע״ אחד השומרי ראש של חלוואני אמר לי ולרופאה.
״בדיקה שגרתית״ אמרתי. מכיר משפטים של בתי חולים, מבקר פה הרבה.
״זריז״ ניסים, אחד שחושב שהוא איזה מישהו חשוב בעולם התחתון אבל דוגרי הוא סתם דבע. לא סובל אותו.
הרופאה התקדמה אל חלוואני. אני הסתכלתי על דנה, שלא שמה לב אליי.
״כולכם בני משפחה שלו?״ שאלתי. היא הסתכלה עליי. שלוש שתיים אחת..
קלטה.
״אני .. יוצאת להביא קפה״ היא אמרה ונעמדה.
״תביאי לי״ אמא שלה אמרה.
״אוקיי״ דנה אמרה ועברה לידי.
״סיימנו פה?״ שאלתי את הרופאה.
״כן״ היא אמרה ויצאה החוצה, ואני אחריה.

״אני רוצה קפה שחור״ אמרתי ונשענתי על הקיר של המכונת קפה.
״מה אתה עושה כאן דפוק?!״ היא שאלה בעצבנות
״וואלה לא יודע״ גיחכתי וחשבתי על כמה דביל אני נראה עם חליפה של דוקטור
״באתי לראות שאת חיה״ הודיתי. מה אתה מודה חתיכת דבע?
״אתה חלק מזה?״ היא שאלה
״ממה?״
״מזה שאבא שלי שוכב במיטה בבית חולים זה מה״ היא אמרה
״לא״
״אני אמורה להאמין לך?״ היא אמרה בעצבנות ולקחה את הקפה.
״בחיי שלא״ אמרתי והלכתי אחריה.
״תעוף ממני״ היא הסתובבה אליי.
״אני נשבע לך באמאמא שלי שזה לא קשור אליי..״
״ועוד אני דאגתי לך כשרצו לפוצץ אותך״ היא גיחכה ונכנסה לבפנים. כוסאמק, מה אני עומד פה ומסביר את עצמי מול בחורה? הגעתי לשיא של שפל חדש, בחיי

מנקודת המבט של ליאן-
אני בשוק שאני יושבת עם בחור בבית שלי וצופה בסרט. אבא שלי סוף סוף נהיה אבא נורמלי!
״את בכלל לא צופה בסרט״ אביחי לחש לי חיוך. חייכתי והתכרבלתי בין זרועותיו.
״מי צריך סרט?״ שאלתי בחיוך ונישקתי אותו.
״צודקת״ הוא מלמל והושיב אותי עליו. הוא נישק לי את הצוואר.
״לא כאןן, בוא למעלה״ אמרתי בחיוך וקמתי ממנו. הוא החזיק ביד שלי, וגררתי אותו במדרגות.
״אהלן״ סער נעמד מולנו כשהגענו לקומה.
״היי״ אמרתי. הוא הסתכל על אביחי.
״אהלן״ הוא אמר לו.
״אהלן״ אביחי החזיר.
״אהלנים לכולם, אפשר ללכת?״ שאלתי בחיוך את אביחי.
״רצוי״ הוא אמר בחיוך והרים אותי. צחקתי ונישקתי אותו, והמשכנו לחדר.

מנקודת המבט של אסי-
חזרתי הביתה אחרי מועדון, שיכור לאללה. סער ישב על הספה.
״אהלן מיימון!״ צעקתי בחיוך.
״בן של זונה גם אני רוצה להיות שיכור עכשיו״ הוא אמר.
״החיים לא פיירים מכוער קטן״ אמרתי בחיוך והתקדמתי לכורסא שלי.
״צודק״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״מה קרה מיימון?״ שאלתי בחיוך ״בחורה אמרה לא?״
״משהו כזה״
״כוסית כוסית?״ שאלתי
״כמה כוסות שתית?״ הוא שאל
״ארבע״ אמרתי
״אה״
״בקבוקים״ הוספתי.
״אה״
״למה?״ שאלתי
״כדי לוודא שתשכח מחר את מה שאני אגיד לך״ הוא אמר.
״דבר״ אמרתי
״אחותך משגעת לי תראש״ הוא אמר
״אחותי כוסית״ הסכמתי.
״כוסית זה לא מילה״ הוא אמר ונעמד
״לאן זה?״
״להשתכר. לילה טוב״ הוא אמר ויצא מהדלת, ואני, כרגיל, נרדמתי.

מנקודת המבט של עידן-
ירדתי למטה על הבוקר, רעב לאללה.
״אסי?״ שאלתי כשראיתי אותו כל הכורסא. הוא אשכרה ישן פה?
״צריך להתנקש בחלוואני!״ צעקתי.
״מה חלוואני?״ הוא שאל והתיישב. צחקתי.
״תהיה בריא בחיי״ אמרתי.
״למה הערת אותי בן של זונה״ הוא מלמל
״טכנית, אם אני בן של זונה אז גם אתה בן של ז..״ התחלתי והוא זרק עליי כרית.
״שקט כבר שקט!״ הוא אמר
״במחזור על הבוקר, הבנתי״ אמרתי בחיוך והתקדמתי למטבח.
״אין מישהו יותר כיעור ממך כשהוא ישן״ צעקתי מהמטבח בחיוך.
״תכין חביתה ותיחנק, ואז יהיה קצת שקט״
הוא צעק. צחקתי והוצאתי גבינה מהמקרר.
״כמה רעש כמה״ ליאן נכנסה למטבח.
״בוקר טוב גם לך״ אמרתי בחיוך והסתכלתי עליה.
״בוקר טוב״ ענבל אמרה לי בחיוך
״בוקר טוב״ אמרתי
״בוקר רע מאוד. מה אתה צורח חלוואני על הבוקר?!״ ליאן שאלה. צחקתי.
״בחיי שאני היחיד עם החוש הומור במשפחה הזאת״ אמרתי לענבל. היא צחקה.
״תהיה בשקט ותכין מקושקשת״ ליאן אמרה לי.
״אני אכין ממך מקושקשת, מה זה הדיבור הזה?״ אמרתי בחיוך.
״דיבור של אחות קטנה״ היא אמרה בחיוך.
״את לא מקבלת, רק ענבל״ אמרתי ושמתי בשתי צלחות את המקושקשת.
״מה זה האפליה הזאת?״ ליאן שאלה בחיוך.
״תכיני לעצמך פעם בחיים שלך״ ענבל אמרה. צחקתי.
״אה את בעדו? יופי״ ליאן אמרה בחיוך והלכה למקרר.
״בתיאבון״ אמרתי לענבל.
״גם לך״ היא אמרה בחיוך. וואלה, זה לא יכול להימשך ככה. אני מדבר איתה יותר מעם נופר וזה עושה לי בלאגנים במוח