׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 14-

פרק 14-
מנקודת המבט של ליאן-
התעוררתי אחרי לילה ארוך עם חברים, שרק חזרתי בשבע בבוקר.
״אוי..״ מלמלתי כשראיתי שהשעה היא שבע בערב. קמתי וירדתי לאכול משהו.
״מה אתה מכין?״ שאלתי אחרי פיהוק ארוך את סער שעמד ליד הכיריים. יפה לו טבח.
״מקושקשת״ הוא אמר והקפיץ בתוך המחבת חתיכות ביצה.
״מריח טוב, אפשר גם?״ שאלתי. הוא צחק
״הגעתי אליכם הביתה דפוק שלא יודע לבשל אורז תראי מה נהיה ממני״ הוא גיחך.
״מה רע?״ שאלתי בחיוך.
״אני בשולחן, מצפה לארוחה טעימה״ אמרתי בחיוך והלכתי לחדר אוכל.
״בתיאבון״ הוא אמר בטון שהעלה בי גיחוך והניח את הצלחת מולי.
״מה עם קוטג׳?״ שאלתי.
״אהה כפרה, להירגע״ הוא אמר. צחקתי וקמתי למקרר.
״אז מה?״ הוא שאל כשהתיישבתי.
״מה?״ שאלתי ופתחתי את קופסת הקוטג׳.
״את והמאמן ביחד?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו וחייכתי.
״נקבה רכלנית״ מלמלתי והרמתי את המזלג.
״מה נקבה רכלנית מה, בן אדם שואל שאלה, לא רוצה לענות לא צריך״ הוא אמר.
״אנחנו לא ביחד ביחד, אבל זה מתקדם לשם״
״ואבא שלך יודע?״ הוא שאל. החיוך נמחק מפניי.
״אפשר.. לא לדבר על זה עכשיו?״ שאלתי בשקט.
״בטח, אני גם ככה צריך לעוף״ הוא נעמד וסידר את החולצה.
״לאן?״ שאלתי והסתכלתי עליו. הוא חייך.
״נקבה רכלנית״ הוא מלמל והלך. צחקתי וחזרתי לאוכל.

מנקודת המבט של אסי-
יצאתי מאיזה מועדון עם שתי בחורות, אחת מימין אחת משמאל.
״איפה המרצדס שלך?״ אחת שאלה.
״מאחורה, חנייה פרטית״ אמרתי, והיא משכה לי תחולצה ונישקה אותי.
״טוב יאללה, כנסו לאוטו״ אמרתי והצבעתי להן על האוטו.
״אתה לא בא?״ אחת שאלה
״אני בודק איפה אח שלי וחוזר״ אמרתי. סער הזה, כשהוא שיכור זה לא נגמר בטוב. הוא טמבל מדי בשביל לעמוד מול האלכוהול.
״מיימון״ אמרתי כשראיתי אותו מתקדם לשירותים עם מישהי.
״אה?״
״אני זז, אתה תשרוד תלילה?״ שאלתי.
״הוא ישרוד״ הבחורה שאיתו ענתה ומשכה אותו לשירותים. גיחכתי ויצאתי החוצה.
התקדמתי למכונית, ויד משכה אותי אחורה. דחפתי את הבן אדם שתפס אותי לקיר, מתכונן לתקוע בו מכות שבחיים שלו לא קיבל.
״אסי״ היא מלמלה. דנה.
״ראבק מה את עושה כאן?״ מלמלתי והתנשפתי. עוד רגע והפנים היפות שלה היו מדממות.
״מצילה אותך״ היא אמרה.
״אני ילד גדול דנה, שתי בחורות זה לא משהו מיוחד אצלי״ אמרתי בחיוך והתקדמתי לאוטו. היא תפסה אותי שוב.
״לא״ היא אמרה.
״את מקנאה יענו?״ שאלתי בחיוך והמשכתי לאוטו. היא דחפה אותי אחורה, והאוטו התפוצץ.

עפנו שנינו כמה מטרים מהפיצוץ. ישתבח שמו, לא קרה לי כלום. חבל על המרצדס והבחורות, אבל מה לעשות.
״למה עשית את זה?״ שאלתי כשהיא קמה ממני.
״אני מעדיפה תודה״ היא אמרה והושיטה לי יד. נעמדתי והסתכלתי על האש.
״טוב אני חייבת לעוף״ היא מלמלה והלכה.
״חכי שנייה״ אמרתי וסובבתי אותה אליי.
״מה..?״ היא שאלה בשקט והסתכלה עליי.
״באמת שאני לא מבין למה עשית את זה..״
״פעם הבאה שזה יקרה אני אתן לך למות בסדר?״
״איך ידעת ש..״
״שכחת מי אני?״ היא שאלה. וואלה נכון, היא מקושרת. דוגרי הגיוני שהיא חלק מאלה שמנסים להתנקש בי והיא מנסה לצאת מלאך כדי לפתות אותי ולרצוח אותי.
״טוב..״ היא מלמלה והלכה. ראיתי את כל האנשים שמתכנסים מסביב האש ומזמינים מכבי אש ואמבולנס, וברחתי משם.