׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 1- (!!)-

ראובן (רובי) אמסלם- בן 50. שיער אפור ועיניים בצבע שקד. הבן אדם הכי מוגן במזרח התיכון. אף אחד לא אמר שהוא מהמאפיה, אף אחד לא אמר שהוא רצח אנשים, אף אחד לא אמר שהוא שדד כדי להיות המיליארדר שהוא עכשיו, אף אחד לא אמר שהוא ישב באבו כביר כמה שנים טובות, ומי שכן אמר? אתם יכולים למצוא אותו עמוק באדמה. מגיל קטן חונך שמשפחה זה מעל הכל, והמשפחה שלו מוגנת מכל כיוון אפשרי, בעיקר בנות המשפחה. למה? כי בנות צריך לכבד יותר. ככה הוא חונך, ככה הוא מחנך את ילדיו, ואם הוא רואה שמישהו מתנהג לא כמו שצריך לבחורה.. הבן אדם יקבל את מה שמגיע לו. מאז ומתמיד הוא היה מבוקש- גם בבתי סוהר, וגם אצל בחורות. את אישתו הוא פגש במסיבה, והתאהב. עכשיו הוא כבר בן 50, והוא מתחיל להעביר את העסקים שלו לבן המועדף עליו, אבל הכל משתבש.

נורית אמסלם- בת 48. שיער ברונטי בהיר וחלק, ועיניים כחולות. כמו כל אמא פולנייה, משפחה זה דבר ראשון. חוץ מזה, אין לה עבודה, אז כל מה שהיא עושה זה לטפל במשפחה שלה. היא אוהבת את החיים שלה- טיסות במטוסים פרטיים, חופשות, בית בגודל של שכונה, כסף, כסף ועוד כסף.

אסי אמסלם-בן 23. דומה לאבא שלו שתי טיפות מים. שיער שחור, עיניים שחורות. גבוה, קעקוע של נץ על הכתף וקעקוע של ׳סקס׳ בסינית על השוק. ׳היורש׳ במשפחה. הפייבוריט של אבא בין שני האחים, כי ליאן זה משהו אחר. מאמין במשפט ׳אם לבן אדם שלידך אין מוח, תשתמש בכוח׳. ככה למד, ככה הוא. קשוח ועצבני, איתו באמת לא כדאי להתעסק. אבא שלו היה חזק מאוד, הוא יותר. בחורה קבועה אין, לא מסתדר עם הרעיון של ׳זוג לנצח׳ וכל זה. אבא שלו לא מוכן לראות זונות מסתובבות לו בין הרגליים, אז בדרך כלל הוא מבלה במועדונים של חברים.

עידן אמסלם- בן 22. שיער שחור מהאבא, עיניים כחולות מהאמא. לא טמבל כמו אח שלו, לא רוצח אנשים בגלל שהם דפוקים בשכל. אל תחשבו שהוא מלאך משמיים, כי להכות אנשים הוא הכה. זה הטבע של בני אמסלם, ככה הוא אומר. מעדיף כמה שפחות להיקשר למותג הזה ׳אמסלם׳. הוא יודע שאין מה לעשות, ובכל מקום יראו אותו כעידן אמסלם, עוד אחת ממשפחת החתיכים המאפיונרים, אבל זה לא מזיז לו. חברה יש, ותישאר כל עוד הוא אוהב אותה. לא בוגד, לא כלום- מכבד. המילים של אבא שלו אולי מגיעות מבן אדם רע, אבל צודק.

ליאן אמסלם- בת 20. שיער ברונטי גלי וארוך, ועיניי שקד של אבא. ילדה של אבא, למרות שהייתה מעדיפה שהוא יהיה פחות מגונן כלפיה. כל המשפחה שלה מקיפה אותה. מצד אחד אסי הבריון, מצד שני עידן שמשחק אותה מלאך אבל בריון, מקדימה אמא שלא תיתן לאף אחד להתקרב אליה בלי בדיקה מדויקת אצלה ומאחורה אבא שלה.. שאפשר להגיד עליו הכל- אבל וותרן הוא לא. רק חזרה מהצבא, ואפילו טיול לדרום אמריקה לא נותנים לה ללכת, כי יכולים להתנקש בה. עליה אין את החוק הזה של אבא ׳לכבד נשים׳, כי היא אישה. היא בורחת מהבית שלה מדי ערב למועדונים ועושה את כל מה שאבא שלה לא היה רוצה שתעשה. למה? כי היא רוצה לחיות כמו כל בחורה רגילה שבגילה.

פרק 1-
מנקודת המבט של ליאן-
יצאתי מהמרצדס שלי, מסתכלת על הבית הענקי שפרוס לידי. שוב אני חוזרת לבית שלי.. לא ייאמן. השומרים בכניסה ממהרים לגרור לי את המזוודות לתוך הבית, ואני נכנסת במהירות דרך השער הענקי.
ליד הדלת עמדו עוד שני שומרים. לזה כל כך לא התגעגעתי.
״ברוכה השבה״ אחד אמר לי באדישות ופתח לי את הדלת.
העקבים שלי עשו הד בכל הלובי בגלל הפרקט. רק חיכיתי לראות את כולם כבר. אבא, אמא והאחים הקרציות שהתגעגעתי אליהם ולטיפשות שלהם כל כך.
״אחותי המכוערת חזרה״ שמעתי את הקול של אסי מהכיוון של הבריכה. חייכתי והתקדמתי אליו. הוא היה בתוך המים, עם חמישה חברים שלו. שתי זונות במסווה כמובן. זונות במסווה זה ׳ידידות׳ מתחלפות של אסי, אבא שלנו מאוד מגונן בקטע הזה. הוא מגונן בהכל, האמת.
״מכוערת תקרא לחברות שלך״ אמרתי. הוא יצא מהבריכה בחיוך והתקדם לחבק אותי.
״נראה לך״ צחקתי והתרחקתי ממנו.
״נגעלת מאח שלך? מה נהיה ממך אחותי״ הוא אמר בחיוך מתגרה, קרץ לי וקפץ למים.
״איפה עידן?״ שאלתי אותם אחרי גלגול עיניים.
״בטח מזיין את הכוסית שלו״ אחד החברים ענה לי.
״אוקיי״ גיחכתי והתקדמתי לבפנים.
״בת שלי יפה!״ שמעתי את אמא שלי צועקת מלמעלה. הרמתי את המבט.
״אמא!״ אמרתי בחיוך ועליתי למעלה לחבק אותה.
״איזה כיף שאת פה סוף סוף!״ היא אמרה בהתרגשות וליטפה את השיער שלי.
״כיף להיות פה״ אמרתי והתנתקתי ממנה.
״אבא כאן?״ שאלתי בציפייה
״הוא יבוא בערב״ היא אמרה. הנהנתי.
״אני הולכת להתקלח, לנקות ממני את הצבא הזה״ אמרתי וצחקתי. היא חייכה, ועליתי לחדר שלי.

בערב, לבשתי על גופי שמלה שחורה וצמודה ועקבי סטילטו שחורות, ומעל זה חלוק אמבטיה. חברים שלי אמרו לי שהם מחכים לי בחוץ, וירדתי ללובי.
״גברת ליאן, סער כאן״ אחד השומרים אמר לי כשעמדתי מול הדלת.
״מי זה סער?״ שאלתי בחיוך. רק שיתנו לי לצאת החוצה.
״עובד של אדון ראובן״ שני השומרים שמולי אמרו ביחד.
״תכניסו אותו״ אמרתי. הם פינו את הכניסה והכניסו אותו, ומיד סגרו את הדלת.
״מי את?״ הוא שאל בשקט. גיחכתי.
״הבת של הבוס שלך״ אמרתי.
״תקראי לאסי״ הוא מלמל.
״הוא עסוק״ אמרתי, נזכרת בידידות שלו. הבחור נאנח וגנח מכאב.
״הכל בסדר?״ שאלתי בשקט והתקדמתי אליו.
״כן״ הוא מלמל והתרחק ממני. הוא הזיע.
״אני עולה לאסי״ הוא מלמל והתקדם למדרגות. גלגלתי עיניים והמשכתי לדלת. פתאום שמעתי בום. סובבתי את ראשי אחורה במהירות, וראיתי את הבחור על הרצפה.
״אומייגאד״ מלמלתי ורצתי אליו.
״אסי!״ צרחתי. ״עידן!״ צרחתי שוב.
״פאק..״ מלמלתי והורדתי לבחור את המעיל השחור. ואז ראיתי על הגופייה הלבנה כתם עגול ואדום על הכתף.
״שיט״ שמעתי את אסי מלמעלה.