׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- עונה 2- פרק 8-

פרק 8-
מנקודת המבט של ליאן-
״מגיע לי כאפה אני יודע, איפה את?״ סער שאל אותי.
״בדרך הביתה״ עניתי.
״מונית?״ הוא שאל.
״דניאל מרוז״
״רמון״ דניאל גיחך.
״למה את איתו?״ הוא שאל.
״כי הוא היה שם, לא כמוך״ אמרתי בעצבנות.
״יפה שלי אני מצטער, אבא שלך..״
״אבא שלי אבא שלי, פעם הבאה תסנן אותו״ אמרתי.
״אל תהפכי את זה לריב, בשביל מ..״
״זה לא ריב סער, טוב הגעתי הביתה, ביי״ אמרתי וניתקתי.
״אנחנו עוד לא בתל אביב..״
״אתה מוכן לא להתערב בעניינים שלא קשורים אליך?״ אמרתי בעצבנות. הוא חייך.
״טוב״ הוא אמר. נשמתי עמוק והסתכלתי קדימה.
״זה בסדר לשאול משהו על אבא שלך?״
״לא״
״אוקיי״ הוא מלמל.
״עדי ראייה מוסרים כי בנו של ראובן אמסלם, אסי אמסלם, נראה ברחוב בבאר שבע, לאחר חודשיים שנחשב כנעדר והלחיץ מדינה שלמה..״
״תגביה״ אמרתי.
״אולם עדיין לא ברור היכן הוא היה ולמה..״
״זה אח שלך?״
״מה נראה לך״ מלמלתי בציניות והתקשרתי למספר של אסי.
״אסי זה לא מצחיק, איפה אתה?״ שאלתי את התא הקולי וניתקתי.
״אתה ספונטני?״ שאלתי את דניאל.
״כשצריך, למה?״
״יש מצב אתה מסיע אותי לבאר שבע?״ שאלתי. הוא הסתכל עליי.
״רציני?״
״מאוד״ אמרתי.
״יש לי אימון מחר על הבוקר..״
״אז תוריד אותי פה, אני אתפוס מונית״
״האימון לא דחוף״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״באמת?״
״אמרתי שאני ספונטני לא?״ הוא אמר בחיוך ועשה פרסה.

מנקודת המבט של ענבל-
ישבתי על הספה, בוהה בדלת.
״איפה הם אוף״ מלמלתי בלחץ. הדלת נפתחה.
״תודה רבה באמת!״ צעקתי והתקדמתי לדלת. סער נכנס לבפנים.
״איפה ליאן?״ שאלתי והסתכלתי עליו.
״אנאעארף, היא אמרה לי שהיא בבית״ הוא אמר.
״היא לא?״ הוא שאל והמבט שבפניו נהפך ללחוץ.
״היא לא עונה לי.. ״
״היא בעצבים עליי היא לא תענה לי כוסאמק״ הוא אמר והתקשר אליה.
׳איפה את מטורפת?!׳ שלחתי לליאן בלחץ.
״היא פשוט עזבה את האוטו בעצבנות?״
״היא לא נסעה איתי..״
״מה? עם מי היא נסעה?״
״עם דניאל רמון״ הוא אמר וניתק. ״אם הוא עשה לה משהו הסוכן שלו צריך להתכונן על קדיש״ הוא אמר ויצא מהבית.

מנקודת המבט של ליאן-
״אמאלה״ מלמלתי כשהסתכלתי מחוץ לחלון. ראיתי שלושה בריונים כאלה רודפים אחרי בחור. מהצד השני שתי בחורות על ספסל, מעשנות נרגילה.
״בטוחה שמותר לך להיות כאן? שאבא שלך לא ישמע שאני קשור לזה..״
״תירגע״ גיחכתי וגלגלתי את עיניי.
״תעצור לי כאן״ אמרתי והסתכלתי החוצה. ליאן, את דפוקה? מה תעצור לי כאן?
״נראה לך״ הוא גיחך. הסתכלתי עליו.
״אני לא שואלת אותך״
״גם אני לא אותך״ הוא אמר בעצבנות. ״לא צריך גופה על המצפון שלי״ הוא אמר והמשיך לנסוע. אוף, נגמרה לי הסוללה.
״מה המספר של חבר שלך?״ הוא שאל והחזיק את האייפון שלו. הסתלתי עליו.
״בשביל מה?״
״בשביל שיטפל בחברה שלו״ הוא אמר. ״נו״ הוא זירז אותי. נאנחתי.

מנקודת המבט של סער-
נכנסתי הביתה.
״איפה היא?״ שאלתי את ענבל, בין ההתנשפויות. יא ראבי אני לא בכושר.
״היא..״
״פה״ ליאן נכנסה מהמרפסת.
״יא דפוקה הלחצת אותי״ מלמלתי וחיבקתי אותה חזק.
״גם אתה אותי״היא אמרה והתנתקה ממני. קיבינימט המבט שלה, אי אפשר איתה
״ זה אבא שלך, בחיי״ אמרתי וליטפתי אותה.
״למה לקח לך שנים להגיע?״ שאלתי. היא הסתכלה למטה. בן של זונה
״הוא עשה לך משהו?״ שאלתי בעצבנות ותפסתי בפנים שלה עם שתי ידיי.
״לא..״
״ליאן אל תחרטטי לי, אם הוא עשה לך משהו מחר נבחרת ישראל בהלוויה״ אמרתי במהירות
״תירגע הוא לא עשה לי כלום״
״אז איפה היית?״
״בבאר שבע״
״מה באר שבע?״ ענבל שאלה.
״מה באר שבע?״ שאלתי גם אני כשהיא שתקה.
״חיפשתי את אסי אוקיי?״