׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- עונה 2- פרק 9-

מנקודת המבט של ליאן-
״מה אסי?״ הוא שאל בשקט.
״הוא התקשר..״
״מתי?״ הוא קטע אותי.
״לפני שבוע״ אמרתי. הוא הסתכל עליי במבט העצבני שלו.
״למה לא אמרת לי?״
״זה לא משנה עכשיו, אמרו ברדיו שאסי זוהה בבאר שבע..״
״סאמק אז מה אם זיהו אותו את לא יכולה לזיין אותי ולהשאיר אותנו מודאגים ככה ליאן!״ הוא אמר בעצבנות והתרחק ממני. הסתכלתי על ענבל.
״כן סער? זה מאוד דומה למה שאמרתי לך כשהשארת אותי באיצטדיון ולא חזרת ״
״שונה״ הוא אמר
״מה שונה? אני דאגתי לך כמו מטורפת, אם משהו היה קורה לך?״
״אני יכול להסתדר , את לא!״ הוא צעק.
״כשמישהו זרק רימונים לאולם שנינו לא יצאנו מזה פרפקט סער אז אל תזיין לי תמוח..״
״כי אני קפצתי עלייך בחייאת ראבק! אני באתי להציל אותך אז חטפתי״
״אני יודעת שז..״
״טוב תפסיקו, אתם ממש חופרים״ ענבל אמרה בעצבנות. הסתכלתי על סער, ועליתי למעלה.
״מה היא רוצה ממני תסבירי לי כוסאמק״ שמעתי אותו אומר לענבל כשנכנסתי לחדר.
״היא רוצה אותך לידה, זה מאוד הגיוני אתה לא חושב?״
״היא סיפרה לך על אסי?״ הוא שאל אותה.
״לא״ היא ענתה. האייפון שלי צפצף. נאנחתי והרמתי אותו.
׳הגעת בשלום?׳ קיבלתי הודעה מהמספר של דניאל. הוא הוסיף את עצמו. אני באמת לא מבינה למה, כאילו שניפגש עוד פעם.
׳כן׳ רשמתי והנחתי את הפלאפון שוב על השידה. אני חייבת מקלחת, לנקות את היום הארוך הזה.

מנקודת המבט של ענבל-
הלכתי לחוף שמול הבית. אחלה חוף, יחסית שקט. פרסתי מגבת, הורדתי את החולצה והמכנס, שכבתי והתחלתי לקרוא. בחיים לא קראתי, חוץ מבשביל להכין עבודות בבית ספר, וגם זה בקושי. אבל פתאום.. מאז שחזרנו מהבית חולים, קראתי חמישה ספרים.
מזווית העין ראיתי עשרה אנשים עם גלשנים.
משהו בראש שלי אמר ׳ענבל, תחיי את הרגע׳. אחת מהבחורות הסתכלה לכיווני.
״ענבל?״ היא אמרה בחיוך.
״תמר״ מלמלתי בחיוך. כמה זמן לא ראיתי אותה, לפחות שנתיים! אה, אולי נפגשנו ואני לא זוכרת.
״יואו אני בשוק שאני פוגשת אותך פה״ היא אמרה ורצה לכיווני.
״ממתי את גולשת?״ שאלתי בחיוך.
״תמר, את באה?״ בחור אחד הגיע לכיווננו.
״דקה ואני באה״ היא אמרה. הבחור הסתכל על שתינו והלך.
״טוב, הייתי שמחה להמשיך לדבר אבל זה בוקר מושלם לגלישה..״
״אפשר גם?״ פלטתי. היא נעצרה.
״אפשר מה?״ היא שאלה
״לגלוש״ אמרתי. היא הסתכלה הצידה, לכמה אנשים שחיכו לה.
״בואי אחריי״ היא אמרה והלכה אל האנשים. אספתי את הדברים לתיק והתקדמתי אליהם.
״אם יש בעיה אני יכולה להמשיך לקרוא״ אמרתי בחיוך כשנעמדתי מולם.
״אין בעיה, אני אאמן אותך״ אחד הבחורים אמר בחיוך והם צחקו.
״אתה לא מתקרב אליה טום״ תמר צחקה
״רן, לך״ תמר אמרה.
״אין לך..״
״לא, לך״ תמר הוסיפה בחיוך.
״טוב״ הוא אמר והסתכל עליי. ״בואי אחריי״ הוא אמר לי והלך.

מנקודת המבט של ליאן-
התעוררתי בבוקר, כששמעתי את הדלת נטרקת. אני שונאת לריב איתו, פשוט שונאת.
הכנתי קפה, שלוש כפיות סוכר, שיהיה לי מתוק בחיים, והתיישבתי מול הטלוויזיה. העברתי ערוץ, ועוד פעם, ועוד פעם, ואז ראיתי את דניאל.
״חברה חדשה לאליל הבנות, הכדורגלן מנבחרת ישראל, דניאל רמון?״ פינס שאל בחיוך. התמקמתי יותר טוב על הספה וכחכחתי בגרון.
״דניאל נצפה לאחר המשחק אמש משוחח עם בחורה, שעדיין לא זוהתה, ושניהם נכנסו למכוניתו ונסעו. טרמפיסטית יפה או מאהב..״
״שקט״ מלמלתי וכיביתי את הטלוויזיה. הרס לי את הקפה של הבוקר.
הסתכלתי על המספר של אסי באייפון. הוא חזר לפה אחרי חודשיים שבלעה אותו האדמה והוא מסנן אותי? הוא בטח עם בחורה.

מנקודת המבט של סער-
״חמש דקות״ ניסים, הסוהר האשכנזי הבן זונה שכל פעם שאני רואה אותו בא לי לשבור לו תמפרקת אמר וברח תוך שנייה.
״מה אתה עושה כאן יא מפגר״ אסי אמר
״מה אני עושה כאן? מה אתה עושה כאן״ אמרתי. כללל החודשיים המזדיניים האלה הוא ישב בכלא?
״מחדש תקשר עם ניסים מה נראה לך״ הוא אמר.
״אתה ישבת פה חודשיים חתיכת בן זונה?!״ התעצבנתי.
״הייתי בהודו״ הוא אמר. נעצרתי.
״שו הודו?״
״הודו״
״מה אתה מחרטט לי מה יש לך לעשות בהודו״
״בחורה״
״בשביל בחורה טסת להודו? אתה מזיין אותי..״
״באמא שלי״ הוא אמר והסתכל עליי.
״מי הכוסית?״ שאלתי.
״דנה חלוואני״ הוא אמר בשקט. שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד
״מה חלוואני אחי מה אתה טמבל?״ לחשתי בעצבנות.
״אני יודע, יצאתי מטומטם..״
״היית איתה יעני?״ שאלתי.
״הייתי ונהניתי מכל רגע אחי״ הוא אמר והוריד תראש.
״היא הכניסה אותך לכלא?״
״איזה הכניסה, לא מצאתי אותה״ הוא אמר.
״אז איך הגעת לפה?״
״בקטנה, מכות״
״אבא שלך יודע שחזרת?״ שאלתי.
״לא, ואתה גם לא אומר״ הוא אמר.
״מה לא אומר? אתה רוצה להיות בהלוויה שלי?״ שאלתי בעצבנות.
״יאללה אדון אמסלם, נגמר״ ניסים הגיע.
״מיימון אתה לא אומר כלום״ אסי אמר ונעמד.
״אחותך מחפשת אותך״
״שתחפש, עדיף ככה״
״היא תרצח אותי אמסלם״
״היא תירגע, דיר באלאק קורה לה משהו״ הוא אמר. ״תעוף ממני מכוער״ הוא דחף את ניסים והלך.
״ססאמק״ מלמלתי, לקחתי את המפתחות של האוטו ועפתי משם.

מנקודת המבט של ליאן-
עבר שבוע. אני וסער הלכנו לארוחת ערב בבית של ההורים שלי.
״איפה עידן?״ שאלתי את אמא.
״הוא הלך לאיזה מסיבה״ היא אמרה . ״שבו, יש לנו בשבילכם המון אוכל״ היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי שוב.
״שלום לכם״ אבא הגיע בחיוך מאחורה, ולידו גורילה. כמה שהתגעגעתי!!
״היי!״ אמרתי בהתלהבות וקפצתי על אבא, ואחר כך על גורילה.
״הבת שלי כל הזמן גדלה״ אבא אמר והתיישב לידי. כל כך כיף לחזור.. זה כזה מוזר לגדול.

״חשבת כבר על עבודה יפה שלי?״ אמא שאלה אותי בחיוך אחרי הארוחה, כשהתיישבתי בצד.
״אני בתהליכים. אני רוצה לעשות תואר בטכניון ויש לי כמה רעיונות״ אמרתי בחיוך.
״יופי, יופי״ היא אמרה.
״ליאני, את וסער, אם מותר לאמא לשאול שאלה כזאת, ביחד?״ היא שאלהבשקט ובחיוך.
״כן״ עניתי בחיוך רחב.
״בחור זהב, שניכם זכיתם״ היא אמרה וליטפה את הלחי שלי. הנהנתי והסתכלתי עליו, גורם לגורילה, לעידן ולאבא שלי לצחוק.
הפלאפון שלי צלצל. דניאל. מה הוא רוצה?
״שנייה״ אמרתי לאמא והלכתי הצידה.
״הלו״
״ליאן״ הוא אמר במהירות.
״יפה שאתה יודע למי אתה מתקשר״ אמרתי בחיוך.
״אני יודע איפה אח שלך״ הוא אמר. נמחק לי החיוך.
״הוא בארץ נכון? אני ידעתי.. איפה הוא?״ שאלתי בלחץ.
״בכלא ציון״ הוא אמר. למה זה לא מפתיע אותי.
״אוקיי״ אמרתי.
״שכחתי שאת בת של מאפיונר, ציפיתי לצעקות״ הוא אמר. לא התרכזתי, פשוט רציתי לנתק ולעוף לאסי, לתת לו כאפה ולחבק אותו חזק.
״יש לך איך להגיע לשם?״
״כן, תודה״ אמרתי וניתקתי, ורצתי לסער. למשפחה אני אגיד אחר כך, עכשיו הם יילחצו.
״בוא שנייה הצידה״ אמרתי בהתלהבות וגררתי אותו החוצה.
״מה קרה חיים שלי?״ הוא שאל בחיוך וליטף אותי.
״אל תצרח, ואל תיכנס לפאניקה, ולא לצעוק להורים בסדר?״ אמרתי.
״מה קרה?״ הוא שאל.
״אסי בכלא ציון״ אמרתי בשקט.
״מאיפה לך?״ הוא שאל והחיוך שלו נמחק.
״דניאל מצא, אפילו לא שאלתי איך..״ אמרתי בחיוך והסתכלתי עליו.
״למה אתה נראה ככה?״ שאלתי.
״איך ככה?״ הוא שאל.
״לא מופתע״ אמרתי. הוא נאנח.
״ליאן..״ הוא אמר בשקט וקירב אותי אליו.
״אתה ידעת?״ שאלתי בשקט.
״תקשיבי..״
״תענה לי״ אמרתי.
״את רוצה להקשיב?״ הוא שאל בעצבנות.
״לא, תעוף ממני״ אמרתי ודחפתי אותו מהגוף שלי.
״הוא ביקש..״
״הוא ביקש מה?״ שאלתי, ממצמצת מהר כדי שהדמעות לא יצאו. עוד פעם הוא מסתיר ממני
״אתה פשוט חרא סער״ מלמלתי בעצבנות.
״יש עוד משהו שאתה לא מספר לי? אה? זיונים מאחורי הגב שלי ועוד כל מיני דברים שאני רגילה ממך?״ שאלתי בעצבנות.
״ליאן אל תזייני תשכל את יודעת שאני רק איתך״
״באמת סער? לא היית עם אף אחת כשהייתי בבית חולים?״ שאלתי, והתחרטתי מיד על השאלה. אם הוא עונה שהוא היה אני אמות.
״לא הייתי״ הוא אמר.
״באמת?״ שאלתי
״פעם אחת״ הוא מלמל. עכשיו הדמעות פרצו.
״מתי?״ שאלתי.
״ליאן זה לא משנה…״
״בא לי לשמוע״ קטעתי אותו, לא מסתכלת לו בעיניים.
״ביום שהתעוררת״ הוא אמר עם קול שבור. הנהנתי והסתכלתי עליו.
״אני שונאת אותך״ מלמלתי ועפתי משם.