׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- עונה 2- פרק 10-

פרק 10-
מנקודת המבט של ליאן-
״תודה״ מלמלתי לנהג מונית שהסתכל עליי בבלבול כשירדתי מול בית הכלא. ניגבתי את הדמעות, זה מה שחסר לי, שאסי ישמע על כל הקטע עליי ועל סער, וסער יהיה ז״ל. לא שלא מגיע לא להיות כזה.
התיישבתי על הכיסא שאמרו לי לשבת בו. מולי היה כיסא ריק ושולחן שמפריד בינינו. שמעתי אתהדלת נפתחת. ראיתי את אסי נכנס עם מדים כתומים ונעצר כשהוא רואה אותי.
״אסי״ מלמלתי בבכי וקמתי אליו.
״יש לכם חמש דקות״ הבחור הגדול אמר ויצא מהחדר.
״מה את עושה פה..״
״סתום כבר״ בכיתי וחיבקתי אותו. אני כל כך צריכה אותו בחיים שלי. הוא האח הגדול שלי. המעצבן, הדפוק, שמתעלל בבחורות, אבל שדואג לי ושאוהב אותי כמעט יותר מכל בן אדם אחר.
״יש לנו חמש דקות, בא לך להמשיך לחבק אותי ולבכות?״ הוא שאל. התנתקתי ממנו והתיישבתי. הוא הסתכל עליי והתיישב.
״אתה יודע מה עבר עלינו כשלא היית פה?״ שאלתי בבכי. הוא שתק.
״אתה יודע שפוצצו את הפגישה עם חלוואני?״ שאלתי. הוא שתק.
״אתה יודע שהייתי בקומה?!״ שאלתי בכעס, הדמעות יצאו לי כמו נהר.
״סער אמר לי״ הוא מלמל. ״אוחתי אני מצטער..״
״אתה יודע שאני התגעגעתי לאח שלי?״ שאלתי בבכי. ״אני רציתי אותך לידי ולא היית שם״ בכיתי.
״סתכלי עליי ליאן״ הוא אמר והתקרב אליי.
״אני נשאר פה, לא בורח יותר״ הוא אמר בקול מרגיע. ״אני מצטער חיים שלי״ הוא מלמל בקול שבור.
״קום״ מלמלתי. הוא נעמד. קמתי וחיבקתי אותו.הוא החזיק אותי חזק, ונתן לי לבכות.

מנקודת המבט של עידן-
דפקתי בדלת של הבית של ליאן וענבל. ידעתי שאולי ענבל תפתח לי, וכל הגוף שלי התהפך. לא דיברתי איתה חודש ככה, ואני לא שוכח אותה. לא משנה כמה אני מנסה ולא משנה כמה אני מזיין היא תמיד שם בפינה של הלב המזדיין שלי, אומרת שהיא זוכרת הכל וקופצת עליי.
״ליאן איפ… היי״ ענבל אמרה כשראתה שזה אני.
״אז אחותי לא כאן?״ שאלתי. סער אמר לי משהו על אסי שהוא לא סיפר לה והיא ברחה, אנאעארף מה זה אומר. בטח אסי חזר והוא ברח לדרום וכל דקה הוא מתקתק בחורה אחרת והוא סיפר על זה לסער.
״לא״ היא אמרה.
״אני יכול לחכות לה כאן?״ שאלתי. שכחתי שאיתה אני צריך להיות עדין.
״מה שבא לך״ היא אמרה והלכה, והשאירה את הדלת פתוחה. הסתכלתי אחורה, ונכנסתי לבפנים.

מנקודת המבט של ליאן-
יצאתי מבית הכלא, בוכה את הנשמה. לא בטוחה שזה קשור לאסי, אבל זה הצטבר לי מהכל. מהפיצוץ, מענבל, מהמשפחה, מסער, מסער ובעיקר מסער.
״אה?״ שמעתי את הקול של דניאל מהצד השני של הפלאפון. לא יודעת למה התקשרתי דווקא אליו, אבל יצא.
״ליאן?״ הוא שאל שוב.
״אתה עושה משהו חשוב עכשיו?״ שאלתי בקול שבור ורועד מהבכי.
״לא משהו שאי אפשר לדחות, למה?״ הוא שאל
״אתה יכול לקחת אותי מכלא ציון?״שאלתי, מנסה להתאפק שלא לחזור לבכות .
״ את הלכת לשם לבד?״ הוא שאל בלחץ ושמעתי צעדים.
״אתה יכול?״ שאלתי, מנסה לגרום לקול שלי להישמע עצבני, אבל אני לא יכולה.
״עשר דקות אני בא, כנסי לאנשהו, מסוכן לך שם״ הוא אמר וניתק.

הוא לא שאל אותי כלום כל הנסיעה. יותר נכון לא עניתי לו על שום שאלה. שתקתי וחשבתי.
אני לא רוצה לחזור הביתה. לא היום. אבל אני גם לא רוצה להיות אצל דניאל בבית, ממה שהבנתי בשבועות האלה שאני מכירה אותו הוא שהוא פרפר לא קטן ואני באמת לא יודעת איך ייגמר הלילה.
למה אני תמיד נמצאת עם פרפרים? למה לא עם חתולים שנשארים בבית ולא עוזבים אותך עד שאתה בקבר?
״לא לבית שלי״ אמרתי בשקט כשנכנסנו לתל אביב.
״א.. אז לאן? ״ הוא שאל והסתכל עליי.
״בטוח יש איזה מלון באיזור״ אמרתי.
״בואי אליי״ הוא אמר וחזר לכביש. הסתכלתי עליו.
״אני מעדיפה שלא״ אמרתי בחצי חיוך. איך אני מחייכת אחרי כל החרא שיש לי בחיים? הוא חייך.
״למה לא?״ הוא שאל. ״את מפחדת שאני אעשה משהו?״ הוא גיחך.
״בדיוק״ אמרתי בשקט ובחיוך והשפלתי את הראש.
״אני לא אגע בך״ הוא אמר והסתכל עליי. ״מבטיח״ הוא קרץ וחזר לכביש.
״הקריצה הזאת אומרת שאתה תיגע בי?״
״הקריצה הזאת אומרת שתסמכי עליי, אני יודע שיש לך חבר ואני יודע מאיפה את באה, לא יקרה כלום״ הוא אמר בחיוך.

הגענו ללופט שלו. טוב, רואים שיש לו כסף.
״בית יפה״ אמרתי לו כשהניח את המפתחות של הוולוו על השולחן.
״משתדל״ הוא אמר והתקדם למטבח.
״שחור?״ הוא שאל.
״מה?״ שאלתי.
״קפה״ הוא אמר בחיוך.
״ לא תודה ״ אמרתי והתיישבתי על הספה. הפלאפון שלי לא הפסיק לרטוט במשך הנסיעה, אז החלטתי לכבות אותו.
״יש לך קולה?״ שאלתי.
״רק קפה שחור ואלכוהול״ הוא אמר והתקדם אליי עם בקבוק וודקה. נאנחתי ונשענתי אחורה. הוא התיישב לידי והתחיל לשתות.
״יש לך חברה?״ שאלתי כשראיתי חזיה על הרצפה.
״לא״ הוא אמר.
״אה״ מלמלתי.
״את בטוחה שאת לא רוצה?״ הוא שאל בחיוך והושיט לי את הוודקה. שתקתי והסתכלתי עליו
״טוב, לא מתעסק איתך, חבר שלך יקפוץ עליי״ הוא גיחך וחזר לשתות
״החבר שלי בן זונה״ אמרתי, לקחתי ממנו את הבקבוק ושתיתי. הוא הסתכל עליי
״בגד בך?״
״כשהייתי בקומה״ אמרתי ועצמתי את עיניי במהירות, מרגישה את האלכוהול מחמם את הגוף שלי.
״היית בקומה?״ הוא שאל
״כן״ עניתי בשקט
״מה קרה?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו.
״אם אני אספר לך אני אצטרך להרוג אותך״ אמרתי בחיוך. הוא צחק והושיט יד לבקבוק.
״הבחורה הראשונה שמרעידה לי תביצים״ הוא מלמל . הסתכלתי עליו שותה.
״ כל הכדורגלנים שותים ככה?״ שאלתי.
״בסופשים כן, לא לפני משחק״
״זה לא כללים של כדורגלנים לגבי סקס?״ גיחכתי.
״אצלי אין כללים לגבי סקס״ הוא אמר והסתכל עליי. גלגלתי עיניים והסתכלתי קדימה.
״טוב״ ״טוב״ אמרנו ביחד. הסתכלנו אחד על השנייה.
״אני עף להתקלח״ הוא אמר ונעמד.
״אם ייגמר לך, יש עוד במקרר״ הוא אמר בחיוך והצביע על הבקבוק של האלכוהול.
״אני אסתדר״ אמרתי בחיוך, והוא הלך.