׳היחידה׳-פרק 26

פרק 16-קצת הסברים

וואו.

ההרגשה הזאת. ההרגשה הזאת שרציתי להרגיש כל כך כל כך הרבה פעמים בעבר, וגם לא מעט פעמים עכשיו בהווה. ההרגשה הזאת של שפתיו הבשרניות על שלי. ההרגשה הזאת של ההיי הזה, של הריגוש הזה בנשיקה, להרגיש אותו עם דור. לחשוב שבמשך שלוש שנים זה הדבר שהכי רציתי בעולם, ועכשיו זה קורה.
הנשיקה הייתה לא פחות ממושלמת. תחילה קפאתי, לא עיכלתי, הוא הפתיע אותי וממש לא ציפיתי לזה. אני פשוט לא יכולה לתאר את ההרגשה של מה שהרגשתי באותו הרגע, מצד אחד גאה בעצמי, מרגישה שהשגתי את מה שרדפתי אחריו כל כך הרבה זמן ומצד שני לא נקלט לי שזה קורה, שהמפקד שלי שבמקרה הוא החבר הכי טוב של האח היותר-מידי-מגונן שלי ובמקרה הוא אהבת הנעורים הישנה שלי.

מיד אחרי שהתעשתתי על עצמי הבנתי שזה מה שאני רוצה ונישקתי אותו בחזרה. התנתקנו מתנשמים ומבלי לתת ליותר מידי זמן להתבזב, כרכתי את ידי סביב צווארו ונמשכנו אל עוד נשיקה תשוקתית. הנשיקה היתה חזקה, אגרסיבית וחסרת רחים. שנינו היינו צמאים לנשיקה הזאת.
תוך כדי הנשיקה הרים דור את רגליי ואני כרכתי אותם סביבו בעוד שהוא מניח את ידו על ישבני כתמיכה לרגליי ״את עדיין חושבת שאני אגואיסט?״ שאל אל תוך שפתיי ואני נהמתי בכעס על כך שהפסיק ומשכתי אותו אלי בחזרה. חיכיתי לזה יותר מידי זמן בשביל לתת לו לבזבז את הזמן על דיבורים מיותרים.
דור התחיל להתקדם לכיוון המיטה שלי כשאני עליו ואנחנו עדיין מתנשקים. כשהגיע אל המיטה הוריד אותי בעדינות כשאנחנו עדיין לא מתנתקים ועלה מעליי.
הוא התנתק ממני בשביל להוריד מעליי את הסריג והמכופתרת שלבשתי כך שהשארתי בחזיית תחרה סקסית.
״וואו.״ אמר בחיוך מרוצה ואני צחקקתי.
ראשו נטמן בצווארי והוא התחיל לפזר נשיקות לכל אורכו, כשמצא את הנקודה הרגישה שלי לא יכולתי שלא להשמיע אנחה קטנה ולהרגיש את חיוך על עורי. הוא נישק, מצץ, נשך וליקק את הנקודה בעוד אני מתפתלת מתחתיו בידיעה שמחר יחכה לעי שם סימן קטן ואדום שיזכיר לי מאורעות הלילה.
הוא התחיל להתקדם לכיוון עצם הבריח שלי וגם שם פיזר נשיקות בעוד אני זורקת את ראשי אחורה בעונג ותופסת עם אצבעותי בשיערו של דור, מעבירה את ציפורני על הקרקפת שלו ומושכת מעט בבלורית היפה שלו שתמיד חלמתי לגעת.
הוא התנתק ממני ומשך את חולצתו כך ששרירי ידיו התנפחו וגרמו לי לנשוך את שפתי.
הוא התקרב אל אוזניי ״אחח,מה אני אעשה לשפתיים האלו.״ לחש בקול צרוד וסקסי בעוד הרגשתי את אגודלו המחוספס מחלץ את שפתי התחתונה מבין שיני.
לאחר מכן שפתיו נשלחו אל שלי, רפרפו עליהן וגירו אותן. וללא הכנה מוקדמת הוטחו על שלי. לשונו עמדה בפתח פי ואני פיסקתי את שפתיי נותנת לה להיכנס ולחקור את פי.
בזמן שלשונינו משחקות אחת בשניה, מתחכות, מלטפות. שלחתי את ידיי אל רצועת הגומי בטרנינג הסקסי שלבש ומשכתי בה והוא בבעיטת רגליים העיף מעליו את חתיכת הבד הלא רצויה הזו.
הוא התנתק משפתיי ונעמד על ברכיו מולי כך שניתנה לי תצפית על הקוביות המשורטטות להפליא שלו. הוא רכן אל מותני ופתח את כפתורי הסקיני שלי ומשך אותם באיטיות מייסרת ממני עד ששיחרר אותם מעקביי והשליך אותם רחוק מאיתנו. הוא העביר בי במבט ובעיניו ראיתי תאווה שלא ראיתי מיימי ״פאק.״ הוא מלמל והחזיר את מבטו לרגליי. הוא התחיל ללטף את רגליי וכשהתקרב ליירכי הוא הוסיף גם שפתיים. הרגשתי את הבל פיו במפשעתי וגנחתי מעונג.
הוא התחיל לעלות מעלה בנשיקות, עובר ביירכי ועל תחתוני גורם לי לפלוט עוד כמה קולות הנאה, עובר לבטן, ממשיך לחזה עד שהגיע עם פניו אל מול שלי.
הסבלנות שלי אבדה והרצון שלי לגעת בו, ולהרגיש אותו תפסו את מקומה כך שבשנייה הפכתי את שנינו ככה שהוא שוכב על הגב ואני מעליו יושבת קצת לפני מפשעתו ומרגישה את הבליטה במכנסיו גדלה לאורך גבי. התכופפתי קדימה, תפסתי בפניו ונישקתי אותו, מתחכחת בזיפים הסקסיים שלו ומפילה את שיערי כך שיוצר חוצץ בין פנינו לבין שאר העולם. הוא ליטף בידיו המחוספסות את גבי עד שהגיע לסוגר החזייה שלי ושיחרר אותו. עזבתי אותו נותנת לכתפיות החזייה להשתלשל במורד ידיי עד שנשארתי חשופה לגמרי בפניו.
הוא סובב אותנו בחזרה ואני גנחתי לאוזנו מהרגשת הזרועות החסונות שלו שנכרכו סביבי בגבריות וברכושניות. ״אני לא יכול יותר…״ הוא מלמל ובתנועה מהירה הסיר את תחתוני בתחרה השחורים שלבשתי.
תוך שניות ספורות גם הבוקסר שלו לא היה עליו והרגשתי אותו מתמקם בין רגליי. הוא הרים את מבטו אליי מביט בי במבט מאשר ודואג ואני הנהנתי בחיוך קטן מאשרת לו שזה בסדר.
הוא נדחק אליי ״פאק.״ מלמל ואני גנחתי בקולניות. הוא המשיך ונדחק אליי עוד כמה פעמים והקול היחיד שנשמע הוא של שפתינו שהתענגו ממגעיהן אחת בשל השני ושל תזוזתנו על מיטה.

~נקודת המבט של שקד~

נגמר הסוף שבוע, מה שאומר שנגמר הזמן שאני יכולה לשכב במיטה ולהתחמק מגולן, אופיר או כל העולם הזה.
בעייפות מוחלטת גררתי את עצמי מחוץ למיטה. זו הפעם הראשונה ביומיים האלו שקמתי מהמיטה לא בשביל ללכת לשירותים או לאכול משהו, וגם אז הייתי מחממת לי ואוכלת במיטה.
היומיים וחצי האלו התחלקו לכמה שלבים. בהתחלה בכיתי וייבבתי כמה שעות ברצף כמו חיה עזובה אחר כך קיללתי את עצמי וכעסתי על עצמי על כמה שאני חברה רעה, בוגדנית ומגעילה ושאני לא מאחלת לאף אחד להיות חבר של מישהי כמוני. אחר כך קיללתי וכעסתי על גולן, שאם כמה שאהבתי אותו כעסתי עליו על כך שבתור המבוגר מבנינו, בתור האחראי והשקול מבינינו, בתור התפוס מבנינו, הוא יקח אחראיות ולא יזום דבר כזה. את שאר הזמן הקדשתי למה יהיה. יותר נכון למה אני הולכת לעשות שזה מה שיקבע מה יהיה.
החלטתי שאני הולכת להתנהג כרגיל. לקחת את כל מה שהיה ולעשות לו ׳דליט׳ גדול בראש ולהתעלם מזה לחלוטין. עם אופיר אני אמשיך להתראות. גם כי אם אני אפסיק עכשיו אז זה יראה חשוד וגם כמובן בגלל שאני אוהבת אותה והקשר שלנו חשוב לי מאוד.
אבל בניגוד אליה, עם גולן אני הולכת לנתק קשר לחלוטין. חוץ ממדריך וחניכה פעם בשבוע אין לי שום קשר אליו. להגיד לו שלום אפילו אני לא מתכוונת ובטח ובטח שלא לחלוק חיבוקים כמו שהיינו עושים פעם.

קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת. אחרי שקירצפתי את עצמי יצאתי, התעטפתי במגבת לבנה ורכה, הוצאתי הלבשה תחתונה עם גינס כהה וחולצה שחורה ארוכה פשוטה והתלבשתי. סידרתי קצת את השיער שלי ככה שהתלתלים הבלונדינים שלי נחו באופן מושלם על כתפיי, הכנתי לעצמי קפה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי.
׳איפה את ?׳ שלחתי לסהר הודעה וכיביתי את הטלפון. מאתמול שסיפרתי לה מה שקרה והיא קיבלה קריאה ללכת לחדר של אדיר לא ראיתי אותה.
המשכתי ללכת עד שהגעתי לכיתה והתיישבתי באחד השולחנות. אמרתי שלום לכמה חברים ונכנסתי לאינסטגרם, גוללתי כמה פוסטים. עד עכשיו הכל היה רגיל.
״בוקר טוב,״ נשמע קול מכיוון הדלת, הרמתי את ראשי וראיתי את גולן שנשען על משקוף הדלת, העביר את מבטו על כל הכיתה וכשנתקל במבטי הוא נעץ אותו בו עד שהשפלתי את שלי.
״אני מקווה שניצלתם את הסוף שבוע לטובה כי אנחנו מתחילים עכשיו שבוע חדש.״ הוא אמר ומבלי להרים את ראשי יכולתי לדעת שהוא מסתכל עליי ומתכוון אלי. דרך אגב, אם כבר שאלת היה לי סוף שבוע חלומי.
והנה מתחיל לו שבוע חלומי שנפתח בשיעור ארוך וחלומי.
״ניפגש שבוע הבא.״ גולן סיכם את השיעור וכולם התחילו לארוז כך שהכיתה התחילה להתרוקן. כל השעה וחצי האלו הייתי עם הראש רכון כלפי מטה. הודתי לאלוהים בלב שזה עבר מהר וחלק ושלא יצא לנו לדבר בכלל ״שקד את יכולה לגשת אליי רגע?״ שאל כשהייתי עם הגב אליו וארזתי. עצמתי את עיניי בחוזקה מבלי שראה וחשבתי מה כדאי לעשות. לקחת את הסיכון ולסרב לו או דווקא להיענות בחיוב להצעה שלו ולפתור את הדברים בפעם אחת. וכשאני אומרת לפתור אני מתכוונת להציב לו עובדות ברורות מאוד שיסדרו את המצב. הסתובבתי אליו לאחר שכל חפצי פרט לקלסר שלי היו בתיקי והתחלתי להתקדם אליו כשאני מחבקת את הקלסר שלי בשתי ידי בקדמת גופי.
עמדתי מולו והסתכלתי עליו לראשונה מאז למשך יותר מכמה שניות. הוא זקף את צווארו וחיכה עם מבטו על דלת מאחורי עד שאחרון התלמידים יצא. כששמעתי את קול טריקת הדלת הוא החזיר את מבטו אליי ואני כמעט וטבעתי בעיניו הירוקות.
״תקשיבי שקד-״ הוא התחיל להגיד אך אני קטעתי אותו.
״לא. תקשיב אתה,״ אמרתי בנימה יחסית רגועה ״כל מה שקרה,״ התחלתי להגיד וישר נזכרתי במאורעות אותו יום וכמה שנהנתי מזה ״תשכח מזה.״ אמרתי בחדות.
״מה?״ שאל בהרמת גבה.
״מה ששמעת,״ עניתי ״שוכחים מהכל. מבחינתי זה בכלל לא היה.״ אמרתי בקלות ראש.
״לא נהנית?״ שאל. מסכן בטח קצת נפגע לו האגו.
״זה בכלל לא משנה.״ כן נהניתי.
״אז מה הבעיה?״ שאל בתמימות.
״מה הבעיה?״ חזרתי על דבריו בהרמת גבה ״אתה באמת שואל?״
״אני מבין שביום שישי היית קצת נבוכה ומבלובלת וברחת,״ אמר והרגשתי את לחיי מאדימות מהמבוכה ״אבל עכשיו הכל בסדר, אנחנו לא צריכים להתעלם מזה.״
״לא! לא הכל בסדר!״ אמרתי את המובן מאליו וקימטתי את גבותיי כלא מבינה מה פתאום הכל מסתדר לו ״יש לך חברה גולן, שבמקרה היא גם חברה שלי, שאני אוהבת.״ הסברתי.
״אם צריך אני אפרד מאופיר,״ הוא אמר.
״לא אתה לא! כי אתה אוהב אותה!״ הרמתי מעט את קולי ״ואין סיכוי בעולם שאני אהרוס לחברה שלי את הזוגיות שלה רק בגלל טעות קטנה שלא אומרת כלום.״
״זה היה טעות בעינייך?״ שאל בשקט וראיתי משהו שבור בעיניו.
השפלתי את ראשי ״תקשיב.״ אמרתי בשקט והרמתי את ראשי ״אתה חבר של אופיר ומה שקרה לא יכול לומר כלום לגבי שנינו. היא אוהבת אותך, ואתה אוהב אותה. אז בבקשה, אם זה לא קשור ללימודים אל תיצור איתי קשר.״ אמרתי וככל שהתקדמתי עם המשפט הסדק בלב שלי רק גדל וכאב לי יותר. נישקתי אותו בלחי, הרחתי אותו בפעם האחרונה מקרוב ומבלי להסתכל לו בעיניים הסתובבתי ויצאתי במהירות מהכיתה, תופסת חזק את הקלסר שלי ונושכת את השפה התחתונה שלי חזק עוד יותר מחזיקה את הדמעות.

~נקודת המבט של סהר~

השעון צלצל בחוזקה ולאט לאט הרגשתי את עצמי מתעוררת. התמתחתי מעט במיטה ושפשפתי את עיניי והתיישבתי באיטיות. לקח לי כמה שניות להיזכר בהכל. שיערי היה מבולגן והייתע ערומה והשמיכה שהתכסתי בה הגיעה עד לחזי הסתירה את גופי החשוף ושמרה על חום גופי.
״בוקר טוב.״ שמעתי קול נמוך מלפני. הרמתי את מבטי ומולי עמד דור. נטול חולצה, לבוש בטרנינג האפור שלו ומחזיק בכוס קפה בידו.
״שיט.״ מלמלתי בשקט. אני בספק אם הוא שמע אותי בכלל.
״קחי.״ הוא הגיש לי את החזייה והתחתונים מאתמול וגינס וחולצה לבנה שבטח לקח מהארון.
הושטתי את ידי אל ידו ומבלי להסתכל בעיניו לקחתי מידיו את הבגדים.
בדיוק כשבאתי לבקש ממנו הוא הסתובב והפנה אליי את גבו כאילו קרא את מחשבותיי.
״מה הולכים לעשות עכשיו?״ שאל בזמן שאני סגרתי את קרסי החזייה סביבי והשחלתי את ידיי אל הכתפיות.
״כלום.״ מלמלתי בשקט.
״מה זאת אומרת כלום?״ שאל ותיארתי לעצמי שהוא מקמט את אפו כלא מבין.
״כלום.״ אמרתי בביטחון הפעם והשתחלתי לתוך תחתוני התחרה שלי מתחת לשמיכה.
״למה כלום?״ שאל במעט כעס. באמת למה כלום? על מי את עובדת סהר את מתה לעשות עם זה משהו. ״יש סיבה למה שקרה.״
הרמתי את השמיכה ויצאתי מהמיטה שלילה קודם אירע בה סוג של חלום שלי שהתגשם.
״יש סיבה ויש נסיבות.״ אמרתי והכנסתי את רגלי אל הג׳ינס ״אנחנו לא יכולים להיות ביחד דור.״ אמרתי והכנסתי גם את רגלי השניה.
״למה לא?״ שאל.
״נתחיל בזה שאתה המפקד שלי,״ אמרתי והתחלתי לקפץ בתוך הג׳ינס ״נמשיך בזה שאתה חבר של אחי, ונסיים בזה שיש לך חברה.״ אמרתי וסגרתי את רוכסן וכפתורי הגינס.
״אני לא באמת אוהב את קים.״ אמר בביטול.
״גם אותי לא.״ אמרתי ולבשתי על עצמי את החולצה שהביא לי ובליבי כל כך כל כך קיוויתי שיגיד לי שאני טועה. ״אתה יכול להסתובב.״ אמרתי בשקט והתחרטתי על כך ברגע שראיתי את הקוביות שלו. השילוב שלהן ושל העיניים שלו לא יאפשר לי לפעול בשיקול דעת.
״בקיצור זה היה חד פעמי. לא יקרה יותר.״ אמרתי בשקט.
הוא גיחך בזילזול ״כל כך מתאים לך להרוס הכל.״ אמר והניד בראשו.
״סליחה?״ שאלתי וקימטתי את גבותי ״להרוס מה בדיוק?!״ שאלתי בעצבים ״את הלילה הסוער הזה שעבר בנינו?!״
״זאת הבעיה שלך,״ הוא אמר והצביע עליי ״את מעדיפה לברוח מהדברים מאשר להתמודד איתם. למרות שאת יודעת שהתתמודדות לא תזיק לך.״ אמר גם הוא במעט עצבים.
״על איזו התמודדות אתה מדבר?״ שאלתי ופרסתי את ידיי לצדדים ״מה זה יהיה עכשיו, אה?״ שאלתי ״אנחנו נצא לדייטים ביחד? עשה חופשות משפחתיות משותפות? ננהל קשר סודי?״ שאלתי ומעט זילזול היה ניכר בדברי. ״אולי אני בורחת מהמציאות אבל אני לפחות לא חיה בסרט.״
״אני חי בסרט?״ שאל והרים את גבותיו ״אני חי בסרט רק כי אני לא מנסה להפוך לילה מדהים שהיה לי לסטוץ?״ שאל ועיכלתי את דבריו. יצאתי זבל. אמנם שנינו לא בדיוק חשבנו בפיקחות כשקרה מה שקרה ולא הקדשנו זמן למחשבות לאן זה יוביל, שזה בערך מה שקורה בסטוץ. אבל לאור העבר וההווה יכול להיות שהוא ציפה למשהו אחר, לא שאני לא ציפיתי, פשוט הייתי יותר מידי נסערת בשביל להגשים את הציפיות שלי. אבל בחיי שלא ניסיתי לצאת מגעילה או כלבה כמו מה שיצא. אני פשוט יודעת שמה שקרה אתמול היה משהו חד פעמי ואני יודעת שכשדור יצא מהחדר הזה הוא יבין את זה גם ויצטער על זה. אז אני מעדיפה לגמור את זה מוקדם לפני שאחד מאיתנו יפגע.
״אני לא…״ התחלתי למלמל וכל הביטחון שלי התפוגג כמו שרק דור מצליח לגרום לו.
״וגם אל תשחקי אותה כאילו לא נהינת, אני זוכר טוב טוב איך נישקת אותי אתמול.״ אמר ואני נזכרתי באותו הרגע. איך הייתי עוזבת הכל רק בשביל לחזור לאותו הרגע שבו שפתינו היו מוטחות אחת בשניה.
״אתמול הייתי חרמנית ופגועה ונסערת ואתה היית שם.״ ניסיתי להסביר את עצמי.
״אז אני סטוץ נחמה בעצם?״ שאל בשקט עם קול שבור.
״לא מה שאמרתי,״ הסברתי.
״זה בדיוק מה שאמרת.״ קבע בכעס ״את ניצלת אותי?״ שאל.
״אתה היית מודע למצב שלי ובכל זאת נישקת אותי!״ התגוננתי. אני ממש לא ניצלתי אותו. בכלל לא. פשוט לא משנה מאיזה זווית נסתכל על זה כרגע זה יראה ככה. להתחשב בעובדה שהזווית שאני מרגישה אליו משהו קצת לא גלויה כעת לציבור הרחב.
״כי את רצית את זה.״ אמר.
״אני לא אמרתי לך שאני רוצה.״ אמרתי מנסה להיזכר.
״את לא, אבל הגוף שלך כן.״ אמר בחיוך מרוצה.
״אז עכשיו הגוף שלי אומר לך שלא.״ אמרתי ומיד החיוך ירד לו מהפנים.
״את עד כדי כך סובלת איתי?״ שאל עם מבט שבור.
״אל תנסה להוציא אותי המפלצת.״ אמרתי מזהירה אותו.
״כי להגיב כמו שאת מגיבה אל משהו ששנינו רציני באותה המידה זה ממש התנהגות של דובון אכפת לי.״ אמר בציניות.
״זה בדיוק אותה התגובה שאני קיבלתי ממך לפני שלוש שנים!״ צעקתי. שיט סהר מה את עושה מטומטמת?!
״אני הייתי מאוהבת בך עד הגג! לא ראיתי כלום חוץ מדור ולא חשבתי על כלום חוץ מדור וכל החיים שלי סבבו סביב דור!״ צעקתי וכל כך התחרטתי על זה אבל זה היה בדיוק כמו הסקס של אתמול, אלו היו הטחות של פריקה, כאב וגעגוע. ״אבל עד שסוף סוף גידלתי ביצים בשביל להודות בפניך, אמרת לי שתי מילים מסכנות ואחר כך נעלמת לשלוש שנים!״ צעקתי והסתכלתי בעיניים שלו. לא הצלחתי להבין מה הן הכילו.
״את תקועה בעבר.״ אמר בשקט ״תתמקדי בהווה.״ הוסיף.
״תפסיק להיות אדיש לכל דבר!״ צעקתי בתיסכול.
״אני לא אדיש. עובדה, שכבנו אתמול ואני לא מתעלמם מזה וממשיך הלאה כמוך.״ אמר.
״אהה הסקס הזה היה לך טוב, זיינת כמו גבר ומתאים לך את זה כקבוע?״ שאלתי בזלזול ״לסגור איתי את הפינה של הלילה.״ הוספתי. מרוב שהייתי נסערת כבר לא שמתי לב מה אני אומרת או עושה.
״אני לא מאמין שאת אומרת את זה…״ אמר בחיוך מזלזל.
״אתה זבל דור. היית זבל ונשארת זבל.״ אמרתי בשקט ועם עיניים רושפות אש.
״ואת פחדנית סהר. היית פחדנית ונשארת פחדנית.״ אמר לי בחזרה ולבש ברשלנות את החולצה שלו.
״אני שונאת אותך,״ אמרתי בשקט והנדתי בראשי באיטיות ״אני פשוט שונאת אותך!״ צעקתי בתסכול. אתמול הוא היה הדבר שהכי רציתי בעולם, בבוקר הבנתי את זה אבל ידעתי שזה לא יקרה אז הכחשתי ועכשיו אני ממש ממש לא מסוגלת לראות אותו.
״תצא מפה!״ צעקתי ובלי לשים לב להבעת פניו בכלל ראיתי שהוא לוקח את רגליו ויוצא מדלת החדר בשקט.

~נקודת המבט של עמית~

״שירה מדהימה. היא תשמח להכיר אותך.״ אמרתי וחגרתי במושב הנוסע. במושב הנהג ישב ליאב שחייך אליי והתניע את הרכב.
אני ושירה, בת דודה שלי, קבענו להיפגש בארומה בשביל להשלים פערים ולהתעדכן קצת אחת בחיים של השנייה, כשקבענו בטלפון ליאב היה לידי והצעתי לו להצטרף.

״חיימשלי!״ שמעתי את שירה צועקת לי ורצה לעברי. כשנפגשנו התחבקנו חיבוק חזק חזק ועמדנו שם, בלי להגזים, שלוש דקות בלי לזוז ובלי לדבר ופשוט התחבקנו. לא עניין אותנו באותו הרגע לא שאנחנו באמצע קניון ולא שליאב עומד כמו סתום לידנו. כל כך התגעגענו אחת לשניה ששום דבר לא היה מפריע עכשיו.
״אחמ,״ ליאב זייף שיעול וגרם לנו להיפרד.
נפרדנו מצחקקות ומחייכות ״כן,זה ליאב.״ אמרתי במבוכה.
״שירה.״ היא אמרה והושיטה את ידה והוא לחץ אותה בחיוך.
״שניכנס?״ היא אמרה והצביעה לכיוון הסניף של ארומה שהיה לידנו ״יש לי יותר מידי לספר לך.״ היא אמרה בחיוך.

״וואו זה היה טוב!״ שירה אמרה ושיפשפה את עינייה מדמעות הצחוק שביצבצו להן. אני וליאב סיפרנו לה חוויות מהפנימייה והיא סיפרה לנו את מה שעובר עליה בצבא ובדיוק ליאב סיים לספר לה את מה שקרה בשיעור ניווט כשהתערבנו שאני אתלה על עצמי שלט שכתוב עליו שאני אוהבת את ליאב אם הוא יסחוב אותי בעליה הארוכה. ליאב חייך אליה ואז הפנה את מבטו אליי וחייכנו אחד לשניה.
״אני אלך להביא את הקפה שלנו.״ הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט ונעמד.
לאחר שהלך ונבלע בין שאר האנשים שחיכו להזמנות שלהם שירה רכנה קדימה ככה שהיינו יותר קרובות וסימנה לי להתקרב אליה גם. כנראה שהיא רוצה לומר משהו מבלי שעוד מישהו ישמע.
״מה זה הדבר המושלם הזה?!״ היא שאלה וציחקקתי. ידעתי שהיא מדברת על ליאב מבלי שתגיד את השם שלו בכלל.
״הוא כזה מצחיק וחתיך וחמוד וג׳נטלמן ורואים שהוא אוהב אותך-״ היא התחילה לומר ונקטעה על ידי ״מה?״ שאלתי לא מבינה.
״אל תגידי לי שאת לא רואה את זה.״ היא אמרה והסתכלה עלי במבט של ׳על מי את עובדת?׳
״את באמת לא רואה את זה?״ היא שאלה וקימטה את גבותיה כשראתה שאני באמת לא מבינה על מה היא מדברת.
״שירה, ליאב ואני רק ידידים.״ הסברתי.
״כנראה זה לא מה שהוא חושב,״ היא אמרה ״או רוצה לפחות.״ אמרה במישכת כתפיים וחזרה להישען אחורה על משענת הכיסא המרופדת.
״על מה את מדברת?״ שאלתי מבולבלת.
״הבחור מאוהב בך עד הגג!״ היא הרימה מעט את קולה ואת שתי ידייה.
מיהרתי להשתיק אותה ״שקט משוגעת!״ צעקתי עליה בלחש. זה מה שחסר לי עכשיו, שליאב יחזור ויסיק דברים במשמעות שונה עוד לפני שאני בעצמי יודעת מה המשמעות המקורית. ״למה את חושבת ככה?״ שאלתי מנסה להבין למה היא מכוונת.
״אני רואה איך הוא מסתכל עלייך, איך הוא מחייך אלייך. הוא אוהב אותך עמית.״ היא אמרה ואני עיכלתי את מה שהיא אמרה.
ובתזמון מדויק ראיתי את ליאב מתקרב, מביטה בו במבט מהוסס ״הנה,״ הוא חזר עם כסוות הקרטון השחורות לשולחן. ״בשבילך אספרסו קצר,״ אמר והביא לשירה את המשקה שלה ״ובשבילך קפוצינו.״ אמר והגיש לי את הכוס בחיוך רחב. העפתי מבט לשירה שהצביעה עליו עם סנטרה מבלי ששם לב והסתכלה עליי במבט תחמן עם חיוך זהה.
משאירה אותי עם כוס קפה והמון מחשבות.

~נקודת המבט של סהר~

הריב עם דור הטריף לי את כל החושים.
העצבים ביעבעו בדמי ואני הרגשתי שאני משתגעת. בכלל לא יצא לי לחשוב עם עצמי על הלילה.
ללא ספק זה היה בין הלילות הטובים שהיו לי. הוא היה כל כך טוב עד כך כדי ששכחתי את כל מה שקרה עם רז.
לומר את האמת? זה כבר לא כואב לי כמו שכאב. אני די חיבבתי את רז והיה לנו קשר טוב אבל כנראה שאם השקרן הבוגד הזה החליט שאני לא מספיק טובה לו ולא מספיק שווה את זה שהוא יבוא ויפרד ממני כמו גבר אלא יזדיין עם מישהי מאחורי הגב ויסתיר את זה ממני, אז הוא לא שווה אותי.
המגע הכל כך נעים של דור בכול גופי סיחרר אותי ואני חושבת שזה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים.
אני עד עכשיו לא קולטת שאני התנשקתי ושכבתי עם מי שהיה האהבה הכי גדולה שלי כל נעורי. זה ממש חלום שמתגשם. אבל כמו כל חלום, גם לזה היה סוף והייתי צריכה לקום בבוקר עירומה במיטה לתוך ריב סוער עם דור.
יואו! המחשבות על הריב הזה רק יותר ויותר הטריפו אותי! הרגשתי איך זה מחלחל לי לגוף ואני עוד שניה מסוגלת לשבור משהו מהעצבים.
אני פחדנית? אני? אני הבן אדם הכי אמיץ ונועז שאני מכירה! ומי הוא בכלל שיגיד לי אחרת?
אני לא יכולה לראות אותו יותר! אני הולכת לאדיר עכשיו!
לקחתי את גקט העור השחור שלי, נעלתי מגפיים אפורות ויצאתי במהירות מהחדר, נועלת אותו ומתקדמת לכיוון החדר של אדיר.

״אני רוצה לעבור כיתה!״ התפרצתי לחדר.
״סהר אני באמצע טלפון,״ אדיר שמעט נבהל בהתחלה אמר שהוא מכסה את שפורפרת הטלפון עם ידו הימנית.
״אז תנתק!״ צעקתי בעצבים. את מה שהלך לי בגוף אי אפשר לתאר במילים בכלל!
״סה-״ הוא התחיל להגיד ולהרגיע אותי כמו תמיד אבל הפעם הייתי כל כך עצבנית שזה פשוט לא היה עובד מלכתחילה ״אדיר, אני נשבעת לך שאם את לא מנתק עכשיו אני יוצאת מפה ולא חוזרת אף פעם!״ אמרתי באיום ומשהו בהבעת פניו השתנה. הוא נראה קשוב ומבין יותר וכנראה הוא הבין שאני רצינית מאוד ושכנראה קרה משהו ששווה להקדיש לו מחשבה.
הוא מלמל כמה דברים לטלפון שמרוב שהייתי עצבנית לא טרחתי להקשיב להם בכלל.
״את רוצה להסביר לי מה קרה?״ הוא שאל ברוגע.
״אני רוצה לעבור כיתה, אני לא רוצה שדור יהיה המפקד שלי!״ אמרתי בכעס.
״למה? קרה משהו?״ שאל עדיין רגוע.
״למה צריך לקרות משהו? אני לא יכולה פשוט לבקש לא לראות את הפרצוף של הזבל הזה כל בוקר?״ שאלתי והתהלכתי בחדר בעצבים. מנותקת מהעולם ועסוקה בדבר הזה שנקרא דור מויאל.
״סהר זה חבר שלי, והמפקד שלך.״ זה החבר שלך והסטוץ שלי. ״דור עשה לך משהו?״ נישק אותי ושכב איתי. ״הוא פגע בך?״ אוהו, כמה שהוא פגע בי!
אין מצב בעולם בעולם בעולם שאני מספרת לאדיר ששכבנו. הוא יהרוג אותי ואותו ביחד ואז יחזיר אותנו לחיים רק בשביל להרוג אותנו עוד פעם.
לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי את עיני בחוזקה ׳תשתלטי על עצמך!׳ צעקתי על עצמי חזק במוח ״הוא לא עשה לי כלום,״ אמרתי בקול רגוע אחרי שנרגעתי ״אני פשוט רוצה לעבור כיתה, אפשר?״ ביקשתי בשקט.
״לא.״ אמר ואני הרמתי גבה. זאת לא התשובה שציפיתי לה ״אי אפשר לעבור סתם ככה.״ אמר.
״אבל מה אכפת לך?!״ צעקתי.
״את באה לפה, נסערת, צועקת עליי כאילו נכנס בך איזה שד ורוצה לעבור כיתה רק בגלל דור ולא מוכנה להגיד לי למה. אולי תתני לי קצת הסברים ואני אבין.״ אמר עדיין שומר על טון דיבור שקט ורגוע בניגוד מוחלט ממני.
״לא!״ צעקתי ״אולי אתה תתן לי קצת הסברים!״ הצבעתי עליו והוא הרים את גבתו זז בכורסא עליה הוא ישב.
״אולי תתן לי קצך הסברים למה אני פה? אולי תתן לי קצת הסברים למה אני צריכה להיות בפנימייה וללמוד למרות שכבר סיימתי בית ספר? אולי תתן לי הסברים למה אני לא כמוגל בת שמונה עשרה רגילה, מבלה כמה חודשים ואז מתגייסת לצה״ל בשביל להגן על המדינה? אולי תתן לי קצת הסברים למה זה כל כך חשוב לאבא ואמא עד כדי כך שהם היו מסוגלים לנתק איתי קשר לחלוטין אם לא הייתי באה? אולי תתן לי קצת הסברים למה הכל סודי כל כך? אולי תתן לי הסברים למה אתם לא אומרים לי כלום ומסתירים ממני הכל? אולי תתן לי הסברים למה אתם משחקים בי כמו בובה ושמים אותי איפה שמתחשק לכם מבלי לשאול אותי מה נוח לי? אולי תתן לי הסברים למה אני לא יודעת כלום?!״ הטחתי וככל שהתקדמתי הצעקות של גברו וגברו, הטון שלי עלה ועלה והפנים של אדיר נדרכו יותר ויותר.
עמדתי מולו מתנשפת, אדומה למרות שאני אף פעם לא אדומה, עצבנית, נסערת ובעיקר צמאה לתשובות. יש גבול לכמה שבן אדם יכול לעשות עם החיים שלו מה שאומרים לו מבלי שידע מי, מה, כמה, ולמה.
אדיר נעץ בי את מבטו. הוא העביר את ידיו על זיפיו ונעמד באיטיות. הוא התקדם לכיוון המדפים שהיו ליד הקיר ופישפש בניהם, חיפש משהו. מבטי עקב אחרי תנועותיו שהלכו ונהיו ארוכות יותר ויותר וסבלונותי נגמרה לאחר זמן ממושך שעמד עם גבו אליי ״תענה לי! תענה לי מה הסיבה שאני פה!״ צעקתי.
״זאת הסיבה שאת פה!״ הוא הסתובב במהירות שיא, פחות משניה אחרי שסיימתי את דברי והטיח על השולחן מולי עיתון.
״מה זה?״ שאלתי בזלזול מתנשפת מהצעקות שלי עם פרצוף לא מבין.
״זאת הסיבה שאת פה.״ אמר בשקט.
״זה עיתון.״ אמרתי את המובן מאליו.
״אני יודע, תקראי אותו.״ אמר בקול רציני מאוד.
הרמתי באיטיות את העיתון המקופל שהוטח בשולחן ופתחתי אותו כך שנגלתה בפניי כתבת שער עם תמונה גדולה של גבר ואישה מחובקים.
״מה זה?״ שאלתי עדיין לא מבינה.
״אלה ההורים שלך.״ אמר והשפיל את מבטו ״שלנו.״ הוסיף ואני נחרתי בבוז.
״על מי אתה עובד עכשיו נו? קרנית ושלומי הם ההורים שלי! שלנו!״ צעקתי מתעצבנת מאיך שהוא מורח אותי.
״לא!״ הוא אמר בשקט אך בביטול מוחלט קרנית ושלומי הם ההורים המאמצים שלנו. אלה הם ההורים האמיתיים שלנו.״ אמר בשקט. ״הם הסיבה שאת כאן.״