׳היחידה׳ ~ הקדמה -בבקשה תיכנסו!!

עמדנו בשורה ארוכה באמפי. אף אחד לא מבין מה רוצים ממנו. הסתכלתי על שקד שהייתה לידיי, גם בעיניים שלה היה מבט מבולבל. הסתכלתי אל הצד השני וראיתי כמה ילדים ממני את עמית שבכלל נראתה מפוחדת ומבועתת מתמיד. חיפשתי עם העיניים את הבנים אבל אותם כבר לא ראיתי. 
האמפי שבבוקר נראה לי כל כך מואר וצומח היה חשוך..בכל זאת עשר בלילה.. והאור היחיד היה אורו של הירח והאור מהלפידים שפוזרו המרחב האמפי ומהנרות הקטנים שהודלקו בתוך שקיות נייר קטנות שגרמו לאורם להיראות מעומעם יותר שנשאו בשתי שורות בשולי השטיח האדום שהיה פרוס מלפנינו. 
מזג האוויר היה בין נעים לקריר והרוח העיפה את שיערי מעט על פני וגרמה לגלימה האדומה שלבשתי להיצמד אל גופי עם כיוון זרימתה. 
עמדנו ככה כבר עשר דקות בערך.. הבטתי סביבי מעבר לעמית ולשקד ראיתי שכולם היו עם מבט מבולבל בעיניים אף אחד לא יודע מה הוא עושה כאן. 
מה רוצים ממנו. 
מה עומד לקרות. 
אף אחד לא יודע כלום. 
אף אחד לא רוצה להיות פה אבל אף אחד גם לא לוקח את הרגליים שלו והולך. 
אף אחד לא זז.
ולא אומר מילה.
שקט מופתי.
כולם יודעים שהם צריכים להיות פה. 
ולא ללכת. 
כי ככה אמרו. 
אבל זה כל מה שאמרו. 
מי יודע ? אולי זאת סתם מתיחה ? אבל אני לא חושבת שיש פה מישהו שהיה מסכים לבדוק את זה. 
דפיקות נשמעו על הלבנים עליהן עמדנו וכאשר כולנו הסטנו את מבטינו אל מקור הרעש יכולנו לראות שלושה אנשים שלבושים בגלימות כמו שלנו רק עם חבל לבן ופרנז׳ים בקצהו שקשורים עליהם כמעין חגורה מתקדמים, מאחוריהם צעד בגב זקוף ובביטחון אדם מבוגר..בשנות השישים לחייו לבוש במדים תכולים ומכנסיים שחורות העטורים בדרגות וסיכות שגורמות למתבונן בו לחשוב שמדובר באדם חשוב שעבר הרבה בחיים. הוא הלך עם מקל שחור מה שהוסיף לדפיקות שבאו מנעליו ומאחורי צעדו עוד שלושה כמו אלו שמלפניו. 
הם החלו לצעוד במקביל אלינו מעבר לשטיח, ככה שמפרידים בנינו עשרה מטרים בערך, ועם כל צעד שלהם המבטים של כולם זזו כמה סנטימטר ימינה עוקבים אחרי כל תנועה ותנועה שלהם שבינתיים לא היו כלום מהליכה. 
בתיאום מדוייק הם עצרו והסתובבו כך שהיו עם פניהם אלינו.
האנשים שלבשו את הגלימות הסירו את הכובעים שהסתירו להם את הפנים והתגלו כאותם מדריכים מהבוקר.
גם הוא היה שם.
מבטינו הצטלבו אך שנינו לא נתנו לזה להפריע לנו. 
כולם השתתקו. הייתה דממה מלאה שררה שם אך נקטה בקול של כיחכוך גרון. 
״ערב טוב לכולם.״ החל לומר האיש המבוגר וכולם הביטו בו מחכים שימשיך ויודעים שאין טעם לענות 
״אתם בטח שואלים את עצמכם מה אתם עושים פה, מה קורה כאן ומה יקרה בקרוב או בטווח היותר רחוק, או שאולי יש פה גם כאלו ששואלים את עצמם מה לעזאזל כל המצב הזה״ הוא החל לומר ונשאר בנימה הרצינית בעוד שכמה ילדים גיכחו מעט מהאמירה ״המודרנית״ של האיש המבוגר אך ברגע שהעביר אליהם את מבטו הנוקשה הם השתתקו. 
״אני בטוח שמתרוצצות לכם בראש מליוני שאלות ומחשבות ואני מבטיח לכם שבהמשך תגלו הכל״ הוא המשיך והמדריכים עמדו לידו בשקט 
״לכל אחד מכם יש סיבה מאוד מאוד ספציפית לכך שהוא נמצא כאן כיום. על זה בניגוד לשאר השאלות שלכם, אני לא מבטיח לענות.״ הוא אמר ומדבריו הבנתי שאני הולכת להסתבך עם עצמי הרבה מאוד. 
״חלקכם תדעו זאת כבר ממחר או מהרגע שתבינו לשם מה הוקם כל זה, חלקכם תדעו את זה במשך הפעילות השנתית וחלקכם אולי לא ידע בכלל״ הוא אמר.
כולם הביטו בו לא מבינים מי האיש המוזר הזה שנפל עליהם ואני כמוהם. 
״את!״ הוא קרא והצביע לעברי ומיד כל המבטים של כולם הופנו אליי
״א-אני?״׳שאלתי בגמגום ובשקט מעט מופתעת והוא הנהן
״את תיהי הראשונה!״ הוא המשיך באותו גוון הקול שלו. ראשונה למה ??? ״בואי גשי אלינו״ הוא אמר וסימן לי עם אצבעו לצעוד לכיוונו על השטיח האדום שהיה פרוס. 
הרמתי מעט את שולי גלימתי כדי לא לדרוך עליהם והתחלתי לפסוע ברגליים יחפות לכיוון השטיח בצעדים לא בטוחים בכלל ועם תחושת פחד עמוקה בזמן שהמבטים המרחמים והסקרנים של כולם מלווים אותי. 
הגעתי ועמדתי מול האדם המבוגר 
״תסתובבי״ הוא ציווה ואני עשיתי כמבוקשו..רעש של גרירה נשמע מצידי וכשהבטתי מבעד כתפי ראיתי את שניים מהמדריכים גוררים כלי מתכת עם סוג של גחלים ואש בתוכו ומדריך אחר אוחז במוט שבקצהו עיגול. בלעתי את רוקי בחשש ונשארתי עם מבט קפוא בעיניים. 
״מהיום!״ קרא האדם ואני עצמתי את עיני בחוזקה והרפתי לאחר שהבנתי שלא קורה כלום בינתיים ״אתם חלק בלתי נפרד מארגון ׳היחידה׳״ הוא המשיך ״אתם תלמדו למענה, תתאמנו למענה, תסבלו ותהנו למענה ובבוא העת גם תצאו להילחם למענה! מהיום! המדריכים שלכם הם האבא, אמא, החברה והחבר שלכם! וכל מה שיקרה בין כותלי הארגון לא יוצא לבחוץ!״ הוא המשיך כאילו דיקלם ואת החלק האחרון הוא אמר בקול סמכותי יותר 
״אתם תעברו סדרת אימונים ולימודים שבסופה תוכשרו לצאת להילחם למען ׳היחידה׳. רבים מכם לא יהיו חזקים מספיק ולא יעברו את ההכשרה. רבע ישברו באמצע, רבע יפצעו״ הוא המשיך ויכולתי לראות על פניהם של כולם מבטים המומים ומפוחדים ״ורק הטובים והמוכשרים ביותר יוכלו להיחש כבוגרי ׳היחידה׳!״ הוסיף
הוא לקח מהמדריך את המוט וטבל אותו באבנים החמות והשורפות כך שנשמע קול צליה קל ואני בלעתי את רוקי בכבדות. 
״מהיום אתם חיים את ׳היחידה׳!
אתם לוחמים ל׳יחידה׳!
אתם נושמים את ׳היחידה!׳״ הוא התחיל לומר משהו שנשמע כמו השבעה וקירב את מוט הברזל אל כתפי החשופה מהגלימה 
״מהיום..אתם ׳היחידה!׳״ הוא הכריז בקול וטבע את מוט הברזל בעורי.