׳היחידה׳~פרק 23

(לקרוא ברציתי להוסיף)

פרק 23-אנשים זרים.

~נקודת המבט של סהר~

\"בוקר טוב,\" מלמלתי ושפשפתי את עיניי.
\"בוקר מצוין,\" רז שהיה שכוב לידי על מיטתי בחדר, ענה בחיוך.
\"בוקר מצוין אחרי לילה מצוין.\"אמרתי בחיוך משועשע ונשקתי לשפתיו. אתמול אחרי כמה שוטים וכמה בירות, פרשנו לחדר ועשינו את זממנו.
\"אני עדיין לא מאמין שהברחת אותי לפה כמו איזה מסתנן מסכן,\" אמר והעביר מבט על החדר שלי ואני צחקקתי. לפי תקנון של \'היחידה\' אסור לאנשים זרים לשהות שבטח הפנימייה פרט לאירועים מיוחדים, וגם אז- חל עליהם איסור ללון פה.
\"אמרתי לך שאסור לנו להכניס לפה אנשים זרים.\"
\"אני זר?\" שאל בקול נעלב.
\"כן,\" אמרתי בהרמת גבות \"מי אתה בכלל?\" שאלתי והתרחקתי ממנו טיפה כאילו הוא אדם זר שאני לא מכירה, כאילו הוא אדם זר שלא עשיתי איתו אהבה כל הלילה.
\"לפי איך שצעקת את השם שלי אתמול בלילה זה לא היה נשמע כאילו אני כל כך זר לך.\" אמר בגסות ואני פערתי את פי.
\"מה אני אעשה שלא היית משהו?\"עקצתי אותו.\"לא הייתי משהו?\" שאל והתקרב אליי ואני הנדתי בראשי מנסה להסתיר את החיוך שלי.
\"לא?\" שאל ועלה מעליי ככה שכל יד שלו מצד אחר של גופי והוא נשען על מרפקיו.
\"רוצה להוכיח לי אחרת?\" שאלתי בהתגרות לאחר שהעפתי מבט קצר בשעון וראיתי שעוד יש לי זמן עד השיעור לאיזה סיבוב קטן שייתן לי אנרגיות למשך היום.
בדיוק נשמע קול הודעה מהטלפון של רז. הוא חזר חזרה לשכב לצידי ולקח מהשידה את הטלפון שלו וישר כשפתח את ההודעה התפרס על פני וחיוך רחב.
\"מה זה?\" שאלתי בחיוך קצת מבואסת מזה שהוא הרס את הרגע היפה הזה שהיה כאן עכשיו בשביל הודעה.
\"מה?\" שאל ונשאר שקוע במסך הטלפון כשהחיוך משועשע ומתגרה משחק על פניו \"אהה…כלום.. סתם חבר.\"ענה המהירות ובחוסר תשומת לב כשעיניו לא משות מהמסך.
הבטתי בו במט מהוסס כשהוא המשיך לבהות במסך הטלפון ואז במהירות הרים את עיניו אליי \"בייבי,אני חייב לזוז.\" אמר בקול מצטער.
\"מה? למה?\" שאלתי בקול מתבאס, דווקא רציתי לפתוח איתו את היום.
\"חבר שלי עשה תאונה עם האופנוע, אני חייב ללכת לראות מה איתו לפני שהוא יעשה שטויות.\" אמר בצחקוק וקם מהמיטה. צחקקתי גם אני ושפשפתי את עיני \"חכה אני אצא איתך.\"
\"אין לך שיעור?\" הוא שאל במהירות.
\"כן, אני מתארגנת עכשיו.\" אמרתי את המובן מאליו ונכנסתי לחדר אמבטיה.
\"טוב אז תדבר איתי?\" שאלתי כשהתחבקנו בהתפצלות השבילים כשהוא צריך לפנות שמאלה לכיוון השער ואני צריכה להמשיך ישר ואז ימינה לכיוון בנייני הכיתות.
\"ברור,\"אמר ונשק לשפתי. ידיו אחזו במותני וידיי נכרכו סביב צווארו \"לא יכול לחכות כבר ללילה הבא איתך.\" אמר בלחישה ומחץ את ישבני. זה היה הסימן שלנו להיפרד כי ידעתי שאם לא נעצור את זה פה זה יתגלגל למקומות שיגרמו לי לאחר לשיעור. וזה בדיוק ההפך ממה שאני צריכה כרגע.
\"ביי,\" נשקתי לשפתיו נשיקה אחרונה ונפרדנו. חדר אוכל להכין לעצמי עוד קפה ויאללה לכיתה.

~נקודת המבט של ליאב~

\"בוקר טוב,\" נכנסתי לכיתה. האמת?ציפיתי לראות שם את עמית.לא משנה בשביל מה ומה היה קורה אחרי,פשוט סתם לראות אותה. אתמול לא ממש יצא לנו לדבר ואני חייב לראות אותה.

~פלאשבק~

התנתקנו מהנשיקה החמישית שלנו בערך מתנשפים ומחויכים.
\"נו? מה את אומרת?\" שאלתי במבט מתגרה.
\"אני אומרת ש,\" היא לחשה והרימה את מבטה אליי ופשקה מעט את שפתיה \"אני אקח עוד מזה!\" היא צעקה במעבר חד וחטפה למישהו בקבוק בירה מהיד ושתתה.
למרות שמקודם מיהרתי להרחיק את עמית השתייה הפעם דווקא נתתי לה ללגום מהבקבוק מההנאה אולי מעצם העובדה שגם אני כבר לא הייתי הכי פיקח בעולם ושיקול הדעת שלי לא היה בשמיים וגם אולי בגלל שנהניתי דווקא לראות את עמית ככה. עמית היא הילדה הטובה, שגם כשהיא מתחצפת היא עדיין עושה את זה בעדינות האופיינית לה. גם כשהיא משתכנעת לעשות איזה מעשה רע בשנייה האחרונה היא מיד משתפנת ומתחרטת. אהבתי את זה שהיא עדינה, שהיא לא מתביישת בזה שהיא מפחדת לעבור על החוקים. אבל הה כל כך כיף לראות את עמית האחראית, העומדת בזמנים, הילדה הטובה משתחררת וללילה אחד נותנת לעצמה לעשות שטויות ולא לשלוט בעצה ולשם שינוי ליהנות מזה.
\"זה מה שאתה עושה איתה?\" פתאום צצה דנה, אחת הבנות מהכיתה שהא חברה של עמית. היא לא נתנה לי לענות ולהסביר את עצמי אפילו לפני שחטפה לעמית את הבקבוק מהיד, תחבה אותו בחזי וגררה את עמית המצחקקת והמסטולה משם.

~סוף פלאשבק~

העברתי את מבטי על הכיתה והתעכבתי מעט על הכיסא הקבוע שעמית הייתה נוהגת לשבת בו שעמד שם ריק.
\"את מי אתה מחפש אחי?\" ליאור נעמד מאחורי ושם את ידו על כתפי.
\"מה..? אה..\" התחלתי להתמהמה \"ניראלי שמצאתי,\" אמרתי וחייכתי אליו לאחר שיצאתי מהבהייה ששהייתי בה. הוא חייך אליי ונתן לי את הכיף שלנו והלכנו ביחד לשבת באחד משולחנות הכיתה. אז כנראה שעמית לא הגיעה היום.

~נקודת המבט של סהר~

\"סהר אהרון, סהר אהרון, גשי בבקשה לחדר המנהל!\" נשמע הודעה במערכת הכריזה.
\"שנייה אני חוזרת,\" אמרתי בקול מתנצל לשקד שהנהנה בהבנה ומשכה באפה האדום. חיבקתי אותה בחוזקה, נעלתי את נעלי, לקחתי את הג\'קט שלי ויצאתי מחדרה לכיוון החדר של אדיר.
\'מה קורה מאמי שלי?\' שלחתי הודעה לרז.
\'אהובה שלי אני פה עם חבר שלי בבית חולים, אדבר איתך אחר כך\' הוא שלח חזרה. שלחתי לו אייקון של \'אוקיי\' והכנסתי את הטלפון בחזרה לכיסי.
מעניין על מה יש לאדיר לדבר איתי. אני כבר לא מפריעה, להשלמות של דור אני מגיעה באופן קבוע ואני כבר כמעט ולא מאחרת או מבריזה. אז מה בכל זאת גורם לו להוציא אותי באמצע פגישה עם שקד, שאגב הייתה מערערת לחלוטין. מה שהיא סיפרה לי על גולן הרתיע אותי ממש. מצד אחד אני מאוד שמחה בשביל שקד, אני כבר שמתי לב שבזמן האחרון הוא יותר מסתם קראש שלה או יותר מסתם בחור שהיא דלוקה עליו- ראיתי שהיו לה רגשות כלפיו. אז אני שמחה בשבילה שהיא גילתה שזה הדדי, שגם הוא מרגיש אליה את מה שהיא מרגישה אליו, או משהו בכיוון לפחות. אבל מצד שני אני יודעת עד כמה החברות שלה עם אופיר חשובה לה ועד כמה שהיא מרגישה רע עם עצמה על מה שקרה. כשדיברנו אמרתי לה בכנות שאין לה מה להתבייש או לכעוס על עצמה, כל מה שקרה היה באחריותו- ואם היא באמת עשתה כמו שהיא סיפרה, שהיא לא זרמה איתו בנשיקה, עצרה אותה וברחה מהאולם, אין לה שום סיבה להרגיש לא בסדר. להפך, למרות שזה משהו שהיא חיכתה לו כל כך הרבה זמן ולמרות סערת הרגשות שבטח התחוללה בתוכה היא עצרה את עצמה ואותו אז היא רק ראויה לשבח.
הגעתי לדלת חדרו של אדיר ודפקתי שלוש דפיקות על הדלת \"כנסי.\" הוא קרא מבפנים. נכנסתי וסגרתי אחרי את הדלת והופתעתי לגלות את דור יושב שבם בכיסא מולו, ליד הכיסא הריק שהיא מיועד לי.
\"היי,\" אמרתי והתיישבתי בכורסא הריקה.
מבטו של דור הושפל לרצפה וגם כשהצלחתי להעיף בו מבט לא הבנתי מה הוא אומר ואילו מבטו של אדיר היה כועס מאוד.
\"היי,\" אמרתי עוד עם מחכה לתשובה של אדיר.
\"סהר מי זה הבחור הזה שיצא מפה היום בבוקר?\" שאל בחדות והבעת פני הפכו למבינות. אדיר אף פעם לא היה רגיש כלפי הבחורים שהבאתי הביתה. אפילו כשעזב ל\'היחידה\' והיה מתקשר מידי פעם, כל פעם שהיא שומע על מישהו חדש, אפילו סתם ידיד או משהו, הוא ישר היה דואג להיזכר שהוא מזמן לא ביקר בבית והיה סוחט מאמא, ממני ומחברות פרטים על הבחור המסכן.
\"עניינך?\" שאלתי.
\"סהר תעני.\" הוא אמר בקול תקיף וזה הזכיר לי שכרגע כדאי לי להפסיק להתחכם ולענות לעניין.
\"זה החבר שלי.\" עניתי.
\"ממתי יש לך חבר?\" דור פתאום התעורר, הרים ראשו ושאל.
\"מה הוא עושה פה?\" התעלמתי ממנו ופניתי אל אדיר בהבעת פנים מעט כעוסה. מה פתאום כל עניין משפחתי אישי הופך להיות נחלת הכלל. וכשאני אומרת כלל אני מדברת אל דור. ומה פתאום הוא מנהל איתי שיחה כזו מולו?
\"הוא המפקד שלך,\" אדיר הסביר.
\"מה זה קשור לשיחה שלנו?\" המשכתי בשאלות ועוד יותר התעצבנתי מתעלמת לגמרי מדור שישב לידי. אז מה אם הוא המפקד שלי? עכשיו כל דבר שקשור אליי יעבור דרכו? אולי הוא רוצה גם שאחרי כל זיון אני אעדכן אותו.
\"תעי על מה שהוא שאל.\" אדיר אמר בקול שקט ומאיים.
\"ממתי יש לך חבר?\" דור חזר על השאלה שלו כשם לב שכבר שכחתי מה שאל.
הבטתי במבט לא מאמי שהוא משחק את עצמו אל מול אדיר כשהוא ראה אותי ואת רז ביחד כבר.
\"משהו כמו חודש וחצי, חודשיים,\" מלמלתי.
\"וכבר עכשיו הוא יוצא איתך מהחדר…\" דור מלמל משהו.
"מה?\" שאלתי אותו בקול מופתע וכועס.
"כלום." הוא ענה.
"אני באמת לא מבינה למה זה נחו-?" התחלתי לשאול כשאדיר קטע אותי "תיפרדי ממנו.