׳דיו שחורה על מחברת שורות׳ פרק חמישי

ירוק.
עיניים ירוקות.
נערת העיניים הירוקות עומדת כעת בכניסה לחנות.
היא מתקדמת לכיווני. למה?
״אתה אדם סמית׳?״ השאלה נפלטת משפתיה וקולה נשמע כמו מוזיקה לאוזניי.
היא נראת מופתעת, וניצוץ של זיהוי מאיר את עיניה הפעורות.
״אכן״ המילה נפלטת מפי וחיוך רחב מתפרס על פניי. לפתע שמתי לב למשהו שלא שמתי לה אליו לפני כן. מאיפה היא יודעת את שמי?
״המחברת! אתה יודע איפה המחברת?״ היא שואלת ובקולה נשמעות הנימות תחינה,בהלה,עצב ו…הקלה?
״היא אצלי. לא מצאתי אותך בשום מקום גם אחרי שברחת ובינתיים המחברת שמורה אצלי״ המילים יצאו מפי. היא נאנחה בהקלה ולאחר מכן הסבירה לי שהיא פה בשביל לעשות לי תדרוך וששמה הוא סטפני.
–
כעבור מספר שעות מצאתי את עצמי נוהג אל ביתי שירוקת העיני- סטפני -אני חייב להתחיל להתרגל לקרוא לה בשמה- נמצאת במושב לידי.
התרגשתי.
שבועיים וקצת שאני לא מפסיק לחפש ולחשוב עליה והנה היא כאן!! ליידי, מושב מימני.
ברגע שחניתי ליד בייתי הבעתה השתנתה. היא הייתה נראת מופתעת ומעט … חוששת? מפוחדת?
״למה אתה מחנה בביתו של נייתן סמית׳?״ השאלה מפלטת משפתיה בקול מפוחד.
איך היא מכירה את אחי?
ולמה היא נראת ונשמעת כה מפוחדת?