׳אף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך׳- פרק 4-

פרק 4-
מנקודת המבט של דניאל-
״הבנתי שאת מיליונרית, אז אל תיבהלי״ מאיה אמרה כשעמדנו בכניסה לדירה של המשפחה שלה.
״למה שאני אבהל?״ גיחכתי. סוף סוף חברה, כמה שנים שלא הייתה בחורה שיכולתי לדבר איתה בלי להשתכר וללכת לבנים.
״לא משנה״ היא גיחכה ופתחה את הדלת. בית יפה מה היא רוצה? פשוט יותר קטן.
״זה לא הגודל שקובע את יודעת״ אמרתי בחיוך. ״הייתי שמחה לגור בבית כזה, בלי כל העטיפות המזד.. המעצבנות של אמא שלי״ אמרתי. היא הסתכלה עליי בבלבול והתקדמה לאחד החדרים.

*

״מה קרה בתחילת י׳?״ היא שאלה אחרי חצי שעה. החיוך שהיה על פניי נמחק בשנייה.
״מה קרה?״ שאלתי.
״את לא חייבת לספר לי.. טוב, שכחי ששאלתי״ היא אמרה בחיוך.
״אין לי בעיה לספר לך״ אמרתי.
״נו״ היא זירזה אותי בחיוך. חייכתי ונשמתי עמוק.
״אה.. הכרתי את עמית ובועז בתחילת ח׳, כשעברנו לפה מאיזה יישוב נידח״ אמרתי.
״כשהכרתי אותם הם היו כמו אחים אחד של השני״ אמרתי. היא הסתכלה עליי בתדהמה.
״כזה מוזר..״ היא מלמלה שוב.
״אז למה היום הם מכים אחד את השני בכל הזדמנות שיש להם?״
״בגללי״ אמרתי בשקט. היא הסתכלה עליי.
״אני הייתי בן אדם נורא״ פירטתי, משתדלת לא לבכות.
״שכבתי עם כל כך הרבה גברים.. הייתי סמל סקס את מבינה? בגיל חמש עשרה..״ גיחכתי, מנסה לחפות על הכאב.
״וואי..״
״הייתי עם עמית שנה.. בערך שבועיים לפני שעזבתי את העיר הזאת הוא גילה שאני ובועז..״
״שכבתם?״ היא השלימה אותי. הנהנתי.
״אבל פעם אחת לבגוד.. זה נשמע נורא אבל אפשר להבליג..״
״לא ספרתי את כמות הפעמים מאיה״ הודיתי בפניה. היא שתקה.
״בפעם הראשונה ששכבתי עם בועז.. הוא היה היחיד שרציתי..״
״אז למה נשארת עם עמית?״
״כי אני חרא שרוצה עוד ועוד ועוד ושום דבר לא מספיק לה, גם לא הדבר הכי מדהים שנקרא בועז״
״אז.. מה עשית?״ היא שאלה אחרי כמה שניות.
״עמית התחרפן, בועז התחרפן, ואני ברחתי״ מלמלתי. היא שתקה.
״אני אלך להביא מים טוב?״ היא אמרה ונעמדה. הנהנתי והיא יצאה מהחדר.

״אהלן זונה קטנה״ שמעתי קול מהדלת.
״סליחה?״ שאלתי בעצבנות והסתובבתי. עמד שם חייל, בלי חולצה. הוא הסתכל עליי
״התכוונתי לאחותי״ הוא אמר.
״וואלה, היא במטבח״ אמרתי. אח שלה חתיך.
״אחלה״ הוא אמר. הנהנתי.
״סליחה״ הוא הוסיף בחיוך. חייכתי.
״סלחתי״ אמרתי. הוא הנהן והלך.
״וואו״ מלמלתי וגיחכתי. טוב, הוא לפחות גרם לי לשכוח לזמן קצר את הסיפור על בועז ועמית.
״סליחה על אח שלי.. הדפוק!״ מאיה צרחה את החלק האחרון.
״זה בסדר״ אמרתי בחיוך. היא התיישבה והושיטה לי את המים.
״זונה קטנה?״ שאלתי בחיוך.
״את לא רוצה לדעת״ היא גיחכה ושתתה.

בערך בעשר החלטתי ללכת, למרות שהיא הציעה לי להישאר לישון. לא רוצה להדאיג את אמא שלי. יצאתי מהחדר שלה לכיוון הדלת, וראיתי את אח שלה יושב ואוכל.
״ביי״ אמרתי בחיוך והושטתי את היד לדלת.
״ביי״ הוא אמר. פתחתי את הדלת.
״יש לך איך לחזור כן?״ הוא שאל.
״הרגליים שלי נחשבות?״ שאלתי בחיוך.
״לא״ הוא אמר. גיחכתי.
״בא לך שאני אקפיץ אותך הביתה?״ הוא שאל.
״זה לגמרי בסדר, אני רגילה ללכת..״
״כפיצוי על הטעות ממקודם״ הוא אמר בחיוך ונעמד.
״זה בסדר״ אמרתי שוב.
״טוב, אני לא אכריח אותך״ הוא אמר בחיוך.
״תודה״ צחקתי.
״נעים להכיר״ הוא אמר.
״גם לי״ הוספתי בחיוך.
״טוב..״ מלמלתי וגיחכתי, ויצאתי מהדירה.