THE FIRST TIME – CHAPTER ONE

פרק ראשון- להתחיל מחדש

"אמא יהיה בסדר"
"לא לא יהיה בסדר הבת שלי בת 20 נוסעת לניו יורק לבד" היא אמרה וסירבה לשחרר מהחיבוק
"אמא אני לא לבד ואנחנו נפספס את הטיסה, אני אוהבת אתכם, להתראות" אמרתי בעודי מוסרת נשיקות באוויר למשפחה.

"בואי נעשה את זה!" אמרתי להילי בהתרגשות
"מותק, אנחנו אחרי 13 שעות טיסה, אני מותשת."
"ישנת כל הזמן הזה לעזאזל!" רטנתי
השכרנו דירת סטודיו ענקית בניו יורק.
מצהלה לניו יורק, זה הולך להיות מעניין.
אולי זה יישמע קצת מוזר מבנות שגרו באחת השכונות הכי נחשבות אבל חסכנו לזה מגיל 15, לא היו בנו ספקות והפעם לא הסכמנו לקבל מההורים.
"שילה תני לי את המפתח אני אמצא מונית, לכי תסתובבי תכירי את העיר"
"אוקיי היל, יש שלושה מפתחות מה שאומר שיש רק אחד ספייר. אין לי כוח להתרוצץ לחפש מקום לשכפל מפתחות, הנה המפתח שלך." אמרתי והפקדתי אותו בידה "תשמרי עליו!"
"אוקיי שיל תרגעי"
"אוהבת אותך , לילה טוב" אמרתי וחיבקתי אותה בעודה מכניסה את המזוודות שלנו למונית. היא נכנסה ושלחה נשיקה באוויר דרך חלון המונית.
אוקי מה עושים עכשיו? חשבתי לעצמי
נכנסתי לאיזה בית קפה נחמד להעביר את הטעם של האוכל במטוס.
"החלטת?" שמעתי קול גברי מעליי והרמתי את עיניי מהתפריט. אי אפשר היה להתעלם מהמראה.
בשנות העשרים המוקדמות , אפשר לראות את הקעקוע דרך הטי שירט השחורה , עיניים בהירות ובלורית שחורה מבולגנת.
"כן, קפה בבקשה וסלט ירוק" אמרתי בחיוך הכי חינני שאפשר.
"כבר מגיע" הוא אמר והחזיר לי חיוך.
זהו? זה כל מה שאני שווה ? חיוך?
אוקי שילה תרגעי, לא כל הגברים בעולם פלרטטנים כמו בישראל.
האוכל הגיע לאחר דקות ארוכות ואני התחלתי לאבד עניין במקום.
"אני יודע שזה יהיה קצת חצוף וישיר" אמר בעודו מגיש לי את האוכל
"אבל זה בסדר אם אני אצטרף אליך? עוד חמש דקות אני יוצא להפסקה"
סוף סוף. "זה יהיה קול לגמרי" אמרתי וחייכתי.
כן גם ישירה כשצריך.
מבטינו נפגשו פעמים אחדות בחמש הדקות הללו, הוא פשט את הסינר והתיישב בכיסא הפנוי לידי
"טיילר, את יכולה לקרוא לי טי"
"שילה, אתה יכול לקרוא לי שילה" אמרתי בעוקצניות והוא צחק
"אני אקרא לך שיל"
"אוקי, אפשרי"
"את תמיד כזאת?"
"כזאת מה?" עניתי בבלבול
"כזאת קשה להשגה"
"זאת אני" עניתי וביקשתי חשבון מהמלצרית הראשונה שעברה.
"החשבון שלך." ענתה בקרירות וגלגלה לי עיניים.
"אל תתייחסי אליה, הגסות רוח הזאת לא קשורה אליך."
שתקתי,נסיתי לפחות אבל אני בן אדם סקרן לעזאזל.
אז מה העניין?"
"היה בינינו משהו לפני כמה חודשים וזה נגמר ואני בדרך כלל לא מפלרטט עם אף אחת ככה באמצע היום ועוד בעבודה, כנראה היא חשבה שקרה משהו."
אני לא יכולה לומר שזה לא החמיא לי
"אני צריכה להרגיש מיוחדת?"
"כן, מאוד. בלי להשתחצן כמובן" אוי,התחלנו
"כן אוקיי אני צריכה ללכת לחפש את הדירה שלי ." אמרתי וקמתי ממקומי
"אה את חדשה כאן"
"כן"
אמרתי וקיבלתי הודעה מהיל
'בייב, אני לא מצליחה לישון. אם מתחשק לך בואי תעזרי לי לפרוק. אוהבת נשיקות"
'בדרך'

"מצטערת אני חייבת ללכת השותפה שלי צריכה אותי, נתראה"
"רגע מה נתראה ? אני באמת אשמח לראות אותך שוב" אמר וחייך, לעזאזל עם החיוך הזה
"אפשר לפחות את המספר שלך?"
צחקקתי והוספתי :"תן"
הוא הסתכל עליי במבט קצת מבולבל
"את הפלאפון שלך"
הוא הגיש לי את הפלאפון, והקשתי את המספר
"אוקי שיל, עכשיו אפשר לומר נתראה "
"נתראה." אמרתי בחיוך והלכתי

בדיוק הגעתי לדירה והיא כל כך מדהימה במציאות.
"מי הבחור?" הילי שאלה במבט של 'ספרי כלבה.'
"אני כל כך שקופה ?"